התערוכה ״התפתחוט״, המוצגת במרכז לחינוך סביבתי בפארק המחזור חירייה היא הזדמנות לכתוב על נושא שהוא לא רק חשוב אלא גם מרתק - מיחזור ואמנות.
רחוק מהעין
מדבר אטקאמה בצפון צ׳ילה הוא המקום היבש ביותר על פני כדור הארץ. התנאים בו כה קיצוניים, שנאסא מבצעת בו סימולציות של מאדים. אבל בהקשר הנוכחי, חשוב לדעת שמדבר אטקאמה הפך לאתר פסולת הטקסטיל הגדול בעולם. האתר, המכיל כ -60,000 טון של פסולת טקסטיל, כה גדול עד שניתן לראותו מהחלל. רוב הטקסטיל מגיע מהמלאי הבלתי נמכר של תעשיית האופנה ומהבגדים המושלכים של הצפון העולמי.
אין מה לומר, אנחנו לא נותנים את דעתנו לגורלם של הבגדים שנמאסו עלינו. במשך תקופה ארוכה הסבירו לנו שהבגדים מהמערב מגיעים לאפריקה ומיטיבים עם האפריקאים מעוטי היכולת. אלא שאפילו אפריקה כבר נחנקת מכמות הטקסטיל שמגיעה אליה. כך גם ארצות אסיה ודרום אמריקה. תעשיית האופנה מייצרת ומוכרת בין 80 מיליארד ל-150 מיליארד בגדים בשנה ברחבי העולם. כמעט שלוש חמישיות מכלל הבגדים המיוצרים מגיעים למשרפות או למזבלות.
אמנות המיחזור
לכן לא מפתיע למצוא אמנים שזיהו את הפוטנציאל של שימוש בחפצי יומיום, שמושלכים לאשפה, כדי לעשות בהם שימוש חוזר. למשל, האמן מופאט טקדיווה מזימבבואה, שמשתמש בפסולת שהוא מוצא בארצו – בין אם מדובר בטקסטיל או מקלדות ומברשות שיניים – הכל משמש ליצירת קומפוזיציות נפלאות.
אחת היצירות שהוצגה בביאנלה (בתמונה לעיל) היתה עשויה כולה מריצ'רצים ואבזמים של חגורות. הקומפוזיציה דומה בצורתה לסירת פליטים. הרעיון הוא להתמיר את הפסולת לכדי יצירת אמנות ולהחזיר אותה בערך מוגבר לאירופה, משם היא הגיעה כפסולת לאפריקה. יצירותיו של טקדימה נמכרות באלפי דולרים.
על פסולת וערך
האמן האפריקאי המוכר ביותר בתחום האמנות הממוחזרת הוא אל אנטסואי מגאנה, שהציג לפני שנה גם במוזיאון הטייט מודרן בלונדון. עבודותיו העצומות, הנראות כמו גובלנים מתכתיים מנצנצים, עשויות כולן מחומרים ממוחזרים, מאתגרות את תפיסתנו לגבי ערך ופסולת.
שמחתי מאד לבקר במרכז לחינוך סביבתי בפארק המחזור חירייה, שם מוצגת תערוכה "התפתחוט" העוסקת אף היא במיחזור טקסטיל. התערוכה עוסקת בתעשיית האופנה ובהשלכות הסביבתיות והחברתיות הנרחבות של פסולת הטקסטיל שהיא מייצרת. התערוכה מזמינה להתבוננות מעמיקה יותר, מתוך מעבר מהבגד אל החוט, והכרה בתהליך פרימת הבד – התפוררות, זיקוק וחשיפה. החוט, במצבו הבסיסי, מייצג קלילות ויכולת להשתנות ולהיבנות מחדש.
התפתחוט
שישה אמנים ואמניות המציגים בתערוכה התפתחוט רואים בתהליך של פירוק הבגד ופרימת הבד הזדמנות למסע פנימי של גילוי עצמי, חיבור למהות והיווצרות של אינדיבידואל ייחודי:
גילי אבישר: לשון שחורה | במכונת תפירה מחבר גילי חלקי בדים וחוטים ישנים לכדי יצירות חדשות, המחיות זיכרונות וחוויות עבר ויוצרות משמעויות חדשות עבורו ועבור המתבוננים.
ניר אוחיון: (אי) נעל החוט | מציג עבודה העשויה מפריט אופנתי מפתיע – שאריות נעליים שמסייעות לנו לנוע על הקרקע. הנעליים חוברו אחת לשנייה ליצור עכבישי שהוא דווקא סמל לבעל חיים המבלה את חייו בטוויית חוטים, תוך ריחוף ללא צורך בנעלים למגע עם הקרקע.
יעל יערי: גלגולים וטוטם || זר | יערי תלתה והתקינה בחלל מבנה תלת–ממדי של יצורים ואיברים עטופים בבדים ומאחזים זה בזה.
רוסלו שמריה בחר לתערוכה יצירת רקמה בתבנית אנרגטית עדינה המשרה שקט ושלווה. הרקמה היא מדיטציה, מסע פנימי בו הוא מתרגם מחשבות ורגשות לתפרים.
לונה נילסן יצרה עבודה שהוזמנה במיוחד לתערוכה לבקשת ובה נראה חוט ההולך ונפרם מסוודר, עולה למעלה ונסרג לעפיפון המתעופף לחופש. החוט הנמשך ומתעופף מסמן דרך לחופש דרך טוויה מחודשת, אינטימית, יצירתית, חד פעמית ואישית.
ניסן שור | העיתונאי והסופר תרם טקסט תרבותי העוסק באופנה מפרספקטיבה תרבותית כתוספת מעמיקה ליצירות האמנותיות.
התערוכה אינה גדולה אבל עצם הביקור במרכז ובפארק המיחזור בחיריה שופך אור על תעשיית המיחזור בישראל ומעלה שאלות קשות לגבי האחריות שלנו כאזרחים לגבי הסביבה בה אנחנו חיים. נדמה לנו שאחרי שאנחנו זורקים משהו לזבל או לפח מיחזור זה או אחר, בזה הסתיים תפקידנו. הדבר הטוב ביותר שאנחנו יכולים לעשות הוא לרכוש פחות ולא ללכת שבי אחרי כל מיני אתרים המציעים שמאעטס בגרוש וחצי ובגדול כדאי לחשוב איכות במקום כמות.
ועוד מילה על שימוש חוזר – אני מתנדבת במיזם קהילתי–סביבתי מקסים בשם בית הנתינה שכל מטרתו שימוש חוזר בבגדים. לביתן הקטן של בית הנתינה אפשר להביא בגדי נשים ואביזרים או פשוט לבוא ולקחת – ללא כל תמורה. ולטובת מי שיש לה מחסום פסיכולוגי מללבוש משהו שמישהי אחרת לבשה – אני יכולה רק לומר שמצאתי שם פריטים נפלאים ואחרי כביסה אחת כבר שכחתי שהם יד שניה.
התפתחוט
עד 30.6.2025
סיורים מודרכים בימים א'-ה', 12:30-14:00 בהרשמה מראש באתר חירייה.
המרכז לחינוך סביבתי בפארק המחזור חירייה
עלות: 15 ₪, חניה חופשית במקום.
מומלץ להביא ילדים – יש שם שפע פעילויות עבורם.
אחד הנושאים החשובים בזמננו הוא השפע של מוצרים אם זה ריהוט, ביגוד, מזון וכו. שממלאים את חיינו.
הבעיה שלנו היא מה לעשות איתם כשסיימנו להשתמש בהם.
להשליך לפח הוא פיתרון קל, אבל לא באמת פותר את הבעיה.
פה נכנס לתמונה נושא המיחזור שגם פותר את הבעיה של מה עושים עם מה שאנחנו לא צריכים יותר, וגם מהווה חומר ליצירה חדשה אם
בנושא אמנותי או יצירת מוצר חדש לתועלת ושימוש יום יומי
תועלת