השבוע בעולם האמנות הישראלי

שבוע שהחל במעצר של דמות קומיקס, נמשך בפרידה מאמנית מיוחדת במינה והסתיים בהמלצה על שתי תערוכות מעניינות. השבוע בעולם האמנות הישראלי

שושקה אנגלמאייר
שושקה אנגלמאייר צילום: מקסים ריידר

עלילותיה של שושקה בירושלים הבירה

קשה להאמין שיש מי שעדיין לא שמע על המעצר של שושקה, הלא הוא זאב אנגלמאייר, בהפגנה בבלפור במוצאי שבת שעברה. שושקה, האלטר-אגו של אחד המאיירים הנחשבים ביותר בארצנו, נולדה כדמות קומיקס של אנגלמאייר ולקראת התערוכה ״הארץ המובתחת״ שהציג בבית העיר בתל-אביב בשנת 2016, זאב החליט להחיות אותה לערב הפתיחה והזמין מתופרת תחפושת שושקה. ההצלחה של הדמות החדשה שנולדה וכן ההבנה ששושקה מעיזה לעשות ולומר דברים שזאב אינו מסוגל, הפכה את שושקה לדמות קבועה בנוף אירועי האמנות בארבע השנים האחרונות ובשנתיים האחרונות גם באירועי המחאה בישראל. שושקה מגינה על הנשים, החלשים ומדוכאים. היא מוחה נגד הסתה וגזענות ובעד צדק חברתי. היא אקטיביסטית פעילה וצבעונית, אבל היא לא כוס התה של כל אחד, זה ברור.
ישראל  השמרנית והפוריטנית בחלקיה אינה בשלה לבוטות של  שושקה. יש גם נשים שחשות אי נוחות, שלא לומר גועל (כפי שהגיבה מישהי לפוסט הפייסבוק שלי) מדמותה. אבל לא זה העניין וגם המיקום שלנו על המפה הפוליטית אינה רלבנטית כאן. המעצר של שושקה צריך להדליק אור אדום אצל כולנו. למה דווקא הפעם היא נעצרה, אחרי שעמדה הרבה פעמים בסמוך לשוטרים?
בראיון לקרן נויבך סיפר זאב ששבוע קודם הוא ״כיכב״ אצל יאיר נתניהו והיתה לו תחושה שממש חיכו לו. זאת מכיון שהוא נעצר עוד לפני שנכנס למתחם.  עוד סיפר שבעבר אפילו הוזמן באופן רשמי על ידי עיריית ירושלים כדי להופיע באירועים של העיריה.

בתחנת המשטרה מוריה הואשם בהטרדה מינית של הציבור – סעיף שלא קיים בכלל בחוק. זאת בגלל שהופיע בעירום, כביכול. גם ההסבר שהוא לבוש – אמנם בתחפושת – לא עזר. נעשתה לו בדיקה רקטלית פולשנית ומשפילה- הליך, שנאמר לו שהוא סטנדרטי, למרות שהוא לא ויצרה מכך – יש לגביו סייגים והגבלות רבות. ביקשו שיחתום על הרחקה מירושלים והוא סרב בכל מחיר. לבסוף שוחרר.

כמה ימים אחרי המעצר, החליט אנגלמאייר להגיש תלונה נגד המעצר, בסיועו של עו״ד יאיר נהוראי שייצג אותו בתביעה האזרחית. כפי שכתבה שושקה בעמוד הפייסבוק שלה: ״המאבק שלי, הוא על מימוש זכותנו למחות, וליחס הוגן וראוי ממשטרת ישראל, שאמורה להגן עלינו״.

בינתיים היא הפכה לכוכבת תקשורת, שמתראיינת לכל ערוצי הרדיו והטלויזיה, דמותה הופיעה בלא מעט קריקטורות בעיתונים השבוע ואפילו בארץ נהדרת.

שושקה אנגלמאייר
צילום: רמי בן ארי
קריקטורה שושקה אורי פינק
קריקטורה של אורי פינק

פרידה מהאמנית דורית פלדמן ז״ל

השבוע נפרדנו בצער רב מאמנית מיוחדת במינה – דורית פלדמן – שנפטרה מסרטן בגיל 64 בלבד. היצירות הרבות הממלאות את הסטודיו המיותם שלה, מעידות על עשייתה האמנותית העשירה, שהחלה כבר בשנות השבעים וניכר שעוד היה לה הרבה מה לומר. כשנאלצה להפסיק להגיע לסטודיו בתחילת הקורונה, לא העלתה בדעתה שלא תשוב אליו עוד.
במשך עשרות שנות פעילותה יצרה שפה ייחודית מאד, שחיברה מחקר מדעי מעמיק עם רוחניות קבליסטית. ביצירתה שילבה מדיומים רבים: צילום, ציור, פיסול, צריבת מתכות – לא פעם לכדי קולאז׳ים מרהיבים, שלמרות דו הממדיות שלהם, יצרו תחושה של שכבות עומק רבות. מצאתי טקסט שכתבתי בתקופה שעבדנו יחד, לפני חמש עשרה שנה:
״יצירתה של דורית פלדמן עוסקת בקסם  הסדר ההרמוני שבמבנה הבסיסי של הטבע והמטפיזיקה. סדר זה שב ומופיע באינספור וריאציות. תוך מחקר מעמיק של הקוסמוס מבחינה מדעית ורוחנית, היא מפרקת ומרכיבה עולמות חדשים בשימוש בשפה ייחודית״.
דורית היתה אמנית טוטאלית ומעמיקה, שלא נהרה אחרי אופנות אמנותיות אלא שמרה על ׳אני מאמין׳ אמנותי לאורך כל הקריירה, תמיד נאמנה לעצמה, בלתי מתפשרת, ייחודית ושופעת השראה.
עצוב לי מאד שיצירתה נגדעה באיבה אך לפחות הותירה אחריה, מלבד משפחתה האוהבת, יצירות נפלאות שימשיכו להדהד בעולם.
יהי זכרה ברוך

עפרה קוץ מתוך התערוכה ״סדקים בזמן״ אוצר אילן בק

עפרה קוץ – סדקים בזמן

ועכשיו לעניין אחר לגמרי – תערוכת הפיסול הקרמי של עפרה קוץ. גילוי נאות: עפרה חברה טובה שלי, ואני זאת שסחבתי אותה לחוג קרמיקה אי אז בתחילת שנות השמונים. אני נפעמת מהדרך שהיא עושה, במעבר מקרמיקה שימושית, אותה נטשה כבר מזמן  לטובת יצירות אמנותיות בעלות קו אישי שמתפתח, משתכלל ומעמיק. אני מכירה מקרוב את חדוות היצירה, את התשוקה ואת הטוטאליות של עשייתה. היא מחפשת ללא לאות את החיבורים הכי מעניינים בין חומר גס לחומר עדין, מקבלת השראה מהטבע, משכבות האדמה וגם מאהבת האדם שלה.
כדאי לקרוא את הראיון המקסים של יובל סער, עורך מגזין פורטפוליו, עם עפרה. את התערוכה המרגשת אפשר וכדאי לראות בגלריה של אגודת הקרמיקאים ברחוב בר יוחאי 5 בתל אביב.  מומלץ להספיק להגיע לפני הסגר…

תערוכת בוגרי מחלקת אמנות בשנקר

קצת מוזר לראות תערוכת בוגרים בספטמבר אבל הכל מוזר בשנה הזאת. כך קרה, שתערוכת הבוגרים היחידה שזכיתי לראות היא של בוגרי מחלקת האמנות בשנקר. 28 בוגרים במחזור התשיעי של המחלקה. בחרתי את שלושת הבוגרים שהרשימו אותי ביותר:
עדן פרוזנסקי – זה נדיר למצוא ציירות ברמה כזו בתערוכת בוגרים. עדן מציירת בהשראת הבארוק ובמיוחד הצייר הפלמי פיטר פול רובנס אבל הטוויסט בעבודותיה הוא שהדמויות בציוריה לקוחות מתוכניות ריאליטי.
לי סמלר – עוד ציירת טובה שמתייחסת לתרבות המעוותת של האינסטגרם, שמאפשר פילטרים מרזים, שיוצרים עיוות גם בסביבת המצולם. היא למעשה מציירת את עצמה ומייצרת ביקורת תרבותית מעניינת.
קרולינה מרקו היא למעשה מאפרת מקצועית ובתערוכת הגמר שלה בחרה לשלב את המקצוע שלה בסדרת סרטונים מטרידים ומרתקים כאחד, שבו היא מקלפת, תרתי משמע, את פניה, וחושפת כביכול את מה שנמצא מתחת לעור – שזה כמובן שכבה נוספת של איפור. 

לי סמלר- שנקר
קרולינה מרקו - צילום מתוך וידאו: חגית פלג רותם
עדן פרוזנסקי שנקר

רוצים לשתף פוסט זה בפייסבוק? בוואטסאפ? בטוויטר? תפיצו את האהבה. תודה

עוד לא רשומים לקבל עידכונים שבועיים במייל? כדאי!

לפוסט הזה יש 3 תגובות

  1. לילי

    דבי יקרה, תודה על פוסט מאיר עיניים עשיר ומלא השראה אמנותית ואנושית.

    1. Debby Luzia

      תודה רבה לילי היקרה

  2. עפרה קוץ

    גם הכתבה על התערוכה שלי, כמו כל שאר הכתבות של דבי, מעניינות, מרתקות ובעיקר עושות חשק לקרוא עוד ולהגיע לתערוכות המומלצות. 🙂 🙂

כתיבת תגובה