לפני שנה, בטרם עת, נפטרה האמנית המיוחדת דורית פלדמן בגיל 64 בלבד. דורית תמיד היתה מחוברת לתאוריה ופילוסופיה ועתה, עם שנה לפטירתה, התקיים כנס ראשון לזכרה ביום שישי 8.10 במוזיאון תל-אביב.
דורית פלדמן היתה בודאי חשה גאווה גדולה באירוע שנערך לזכרה במוזיאון תל–אביב. גם בגלל הקהל שגדש את האולם וגם בגלל החוקרים המוערכים עליה שהרצו על עבודתה: פרופסור משה צוקרמן, ד״ר נאוה סביליה שדה וד״ר יעל גילעת. בנוסף, הרצה אמנון דור, אספן מפות עתיקות, שאיתו קיימה דורית קשר רציף בהיותו ספק של דימויים קרטוגרפיים, ששימשו אותה בעבודותיה.
אמנית טוטאלית
מדי פעם דורית פלדמן ז״ל היתה שולחת לי טקסטים אקדמיים ארוכים שנכתבו עליה. אחרי יומיים היתה כותבת שוב ומתעניינת אם כבר קראתי. הסטנדרטים שלה, אותם דרשה גם מעצמה, היו גבוהים ולא היה קל לעמוד בציפיותיה. נמשכתי מאד לעבודתה, המשלבת עולמות של רוח ומדע, וכך, ייצגתי אותה באופן בלעדי בגלריה שלי, גלריה שטרן, למשך כמה שנים החל מ– 2005. בתקופה זו עסקה באמנות פרקטלית – מושג שלמדתי ממנה, ואף בספירות קבליות. תערוכת ההשקה הציגה אוסף של עבודות נפלאות ולערב הפתיחה הוזמנו אספנים שגדשו את הגלריה.
במשך עשרות שנות פעילותה, לאחר סיום לימודיה במדרשה לאמנות ברמת השרון ב– 1979, פיתחה שפה ייחודית מאד, שחיברה מחקר מדעי מעמיק עם רוחניות קבליסטית. ביצירתה שילבה מדיומים רבים: צילום, ציור, פיסול, צריבת מתכות – לרוב לכדי קולאז׳ים מרהיבים, שלמרות דו הממדיות שלהם, יצרו תחושה של שכבות עומק רבות. דורית היתה אמנית טוטאלית ומעמיקה, שלא נהרה אחרי אופנות אמנותיות אלא שמרה על ׳אני מאמין׳ אמנותי לאורך כל הקריירה, תמיד נאמנה לעצמה, בלתי מתפשרת, ייחודית ושופעת השראה.
על גובה הזמן
פרופסור משה צוקרמן מאוניברסיטת תל–אביב דיבר על האינטר–דיסציפלינאריות וכן המולטי–מדיאליות בעבודתה של פלדמן. עד המאה ה– 19 שלטה התפישה שכל מדיום אמנותי צריך לעמוד בפני עצמו ואין לערבב ביניהם. באופן מפתיע, הקומפוזיטור השנוי במחלוקת, רישרד וגנר, הוא זה שהציע תאוריה כוללת, הממזגת מדיומים שונים לכדי היגד כולל וזה בא לידי ביטוי באופרה.
פרופסור צוקרמן דיבר גם על הגל, הפילוסוף הגרמני, שתבע את המונח ״צייטגייסט – רוח התקופה. האדם המסוגל לאמץ את הישגי התקופה בתחומים שונים נמצא ״על גובה הזמן״ – כמו דורית, שאימצה טכנולוגיות והיתה קשובה לגילויים מדעיים לאורך שנות פעילותה, ותמיד שאפה לתת להם ביטוי. לפעמים נדמה שאף הקדימה את זמנה, כאשר השתמשה בעבודותיה בצילומים מעובדים עוד לפני המצאת הפוטושופ. היא היתה גם אינטר-דיסציפלינארית באשר התייחסה לאמנות בהקשר של מדע וטכנולוגיה וגם מולטי מדיאלית כאשר עירבבה בין מדיומים שונים.
העונג שבידע
ד״ר יעל גילעת הדגישה בהרצאתה את אהבת הידע של דורית פלדמן, אשר הדגישה את היותה בוגרת המדרשה ברמת שרון ואת המשך לימודיה במסגרות שונות, אשר כללו גם לימודי קבלה. מבחינה כרונולוגית היא היתה ממוקמת בקבוצה המכונה ״דור הביניים״ֿ שהחלה לפעול בשנות השמונים ואופיינה בתפישות כמו ״מות הציור״ (ועליית האמנות המושגית המבוססת על רעיונות) וגם דלות החומר, מושג שתבעה האוצרת שרה ברייטברג סמל בתערוכתה המכוננת ״כי קרוב אליך הדבר מאוד: דלות החומר כאיכות באמנות הישראלית״. ברייטברג–סמל זיהתה סגנון מרושל ודל, שאולי במרכזו אמנות ״הדיקט״ של רפי לביא. התערוכה, שנפתחה ב– 1986, הציגה את הצייטגייסט הישראלי, שהיה הכי רחוק מסגנונה של דורית פלדמן. אמנם היא חונכה על ברכי אמנות הגוף והאדמה של שנות השבעים אבל אמנותה היתה רחוקה מלהיות דלה. אגב, בשנות השמונים היא הציגה תערוכות יחיד במוזיאון הרצליה, בגלריה גורדון, ובגלריה ג׳ולי מ שאף ייצגה אותה במשך שנים. אך, כפי שטוענת ד״ר גילעת, ״פעולת ייצור הקאנון שמכתיר מלכים ויורשים אף מנדה אמנים כמו פלדמן, שאמנותה עסקה בריבוי ובשפע״. כאילו לא די בכך, היא לא עמדה ב״תו התקן״ גם בהיותה נשואה ואם לשניים ורחמנא לצלן, לא נדרשה לעסוק בהוראה כדי לקיים את עצמה כלכלית.
פואטיקה של שכבות
ד״ר נאוה סביליה שדה התייחסה בהרצאתה לאמנות עצמה, ובעיקר לעומק הרבדים ביצירתה. למרות הציטוט של הפילוסוף בן זמננו ארתור דנטו ש״יופי אינו מעניינה של האמנות כיום״, לדורית היתה נטיה מוטבעת לאסתטיקה. לא היה זה תחליף לעומק ואיכות אלא יופי פתייני שיוצר עונג אסתטי ומבוסס על שזירה סימולטנית בין העבר, ההווה ובין המקומי והאוניברסלי. הפלורליזם כרעיון וכערך מרכזי בולט בשכבתיות וברבדים בעבודתה וזוהי גם מורשתה.
מורשת ומבט לעתיד
דורית הותירה סטודיו מלא עבודות, טקסטים וסקיצות. מיד עם פטירתה התגייס צוות מתנדבים מצומצם לעשות סדר בעיזבון. האוצרת הותיקה דפנה נאור התגייסה לנושא וכן גם ד״ר ילי נתיב, חברתה הטובה של דורית. יחד עם אריה, בעלה של דורית ובנם יואל, הם גם הקימו קרן לזכרה ולהמשך מורשתה. בכנס אף הושק פרס שנתי למאמר מחקרי מצטיין. קול קורא יתפרסם בקרוב.
לסיום, כדברי ד״ר גילעת ״דורית פלדמן פעלה מתוך התשוקה לידע, החקירה והלמידה העקבית. בכל עשור היא התמודדה עם אתגרים חדשים והקדימה את זמנה. העובדה שדורית ״נפלה בין הכיסאות״, כביכול, מבחינת הכרה אמנותית אינה בגלל האיכות או העומק של עבודותיה, אלא בגלל שהיא לא התאימה לרוח זמנה. דווקא היום, כאשר הפלורליזם שולט גם בעולם האמנות, יש מקום לעשות את התיקון ולהציב את דורית במקום הראוי לה. לשם כך, יש להנכיח את עבודתה, הן ברמת התצוגה – בתערוכות עתידיות והן ברמת המחקר – בהיבט האקדמי.
כולי תקווה שעוד אנשי אמנות ירימו את הכפפה ויתרמו להנכחת יצירתה המרתקת והייחודית.
מרגש ביותר לקרוא ולראות לאיזה כבוד זכתה האמנית רבת השכבות הנפלאה הזאת. אכן פואטיקה בשכבות כפי שנכתב.
גם כאדם דורית הייתה עמוקה כמו עבודותיה, ליבי תמיד הרגיש את החום המיוחד במינו שזורם ממנה, בפגישתנו עם השנים. ענין, סקרנות אמיתית ואהבת אנוש גדולה.
צער גדול על לכתה בגיל כך כל צעיר. צער גדול מאוד.
דבי יקרה, תודה רבה! סיכום מופלא לכנס!
יהי זיכרה ברוך
וטוב ויפה שעושים ומתכננים עוד
לעשות ולהוסיף להראות לדבר ולהפיץ
את יצירותיה של דורית פלדמן