למי שייכים פסלי האקרופוליס? תלוי את מי שואלים. היוונים טוענים שהם מבטאים את פסגת היווניות ומקומם במוזיאון האקרופוליס. הבריטים, שמחזיקים עשרות פסלים כבר 200 שנה במוזיאון הבריטי, בטוחים שעליהם להישאר באנגליה.
בעת ביקור במוזיאון האקרופוליס החדש, לאחר פתיחתו, התלווינו לסיור מאורגן. המדריכה נעצרה אל מול הקריאטידות, הצביעה על אחת שחסרה ושאלה אם יש בריטים בקהל. מזל שלא הרמתי את ידי כי היא פצחה בהתקפה נגד הבריטים, שניכסו לעצמם פסלי שיש ממקדשי האקרופוליס, הידועים כיום כ– Elgin’s marbles.
הדרך מאתונה ללונדון
מעשה בלורד אלגין, שהיה שגריר בריטניה באימפריה העות'מאנית, ששלטה ביוון מאז 1463 ועד 1832. אלגין ביקש ואף קיבל אישור מהממשל העות׳מאני להסיר ממקדש הפרתנון שבאקרופוליס פסלים ותבליטים, כדי להביאם למולדתו. בשנת 1801 החל בפרוייקט פירוק הפסלים, כשבסופו, הסיר מחצית מהאמנות שנותרה בחורבות האקרופוליס. אלגין העביר את הפסלים לבריטניה על חשבונו. הפסלים הוצגו לראשונה בשנת 1807 במוזיאון זמני שהקים, אך אלגין ירד מנכסיו בגלל עלויות הפרוייקט. בשנת 1816 החליט הפרלמנט לרכוש את האוסף עבור המוזיאון הבריטי תמורת 35,000 ליש״ט. מאז, קרוב למאתיים שנה, הפסלים מוצגים לציבור הרחב במוזיאון הבריטי.
המחלוקת
ב– 1983, נעשתה לראשונה פניה רשמית של ממשלת יוון לקבל בחזרה את פסלי השיש של האקרופוליס ונענתה בשלילה ומאז, לא רק שהמחלוקת אינה דועכת, אלא שהיא מתגברת.
המוזיאון הבריטי טוען כי רכישתם היתה מעשה חוקי אך על פי הממשלה היוונית, לא יעלה על הדעת שהעותמנים יכריעו לגבי מורשת תרבות יוונית ושלמעשה פסלים אלה נגנבו ומקומם הטבעי באתונה – במוזיאון האקרופוליס. כפי שהשחקנית היוונית המפורסמת, מלינה מרקורי, שהיתה שרת התרבות היוונית בשנות ה-80, אמרה לסטודנטים הבריטיים באוניברסיטת אוקספורד: פסלי הפרתנון הם "המהות של היווניות״.
לעומת זאת, נציגי המוזיאון הבריטי מאמינים בתוקף שיש יתרון חיובי ותועלת ציבורית בחלוקת הפסלים בין שני מוזיאונים גדולים. מוזיאון האקרופוליס מאפשר להעריך את פסלי הפרתנון שנמצאים באתונה (כמחצית ממה ששרד מהעולם העתיק) על רקע ההיסטוריה האתונאית. ואילו פסלי הפרתנון בלונדון הם ייצוג חשוב של הציוויליזציה האתונאית העתיקה בהקשר של ההיסטוריה העולמית.
האם יש עדיין צורך במוזיאונים אנציקלופדיים?
המוזיאון הבריטי שייך לקבוצת המוזיאונים האנציקלופדיים – מוסדות גדולים, בעיקר לאומיים, שמטרתם לאגד חפצי אמנות מקומיים ועולמיים כאחד. החשיפה למגוון רחב של תרבויות אמנם יוצרת תחושה של היסטוריה משותפת אלא שהתצוגה של חפצי אמנות של תרבויות שונות מחייבת להוציאם מהסביבה התרבותית המקורית שלהם, וכך הם מאבדים את ההקשר שלהם. בנוסף, מעשה זה נעשה לא פעם תחת כוח וכמעשה ביזה, כפי שנעשה באפריקה, למשל.
השאלה היא האם מוזיאונים אנציקלופדיים עדיין רלוונטיים? מה הם תורמים לעולם שבו האינטרנט הפך לאנציקלופדיה הגדולה ביותר? כמה חשובה הגישה הבלתי אמצעית במספר מוזיאונים בעולם, על חשבון הגאווה הלאומית של ארצות המוצא? אך יש עוד נקודה – בעולם שבו יש כל–כך הרבה אלימות, חפצי אמנות ותרבות נמצאים בסכנת הכחדה, כפי שקרה במתקפות על פלמירה שבסוריה ובבזיזה במוזיאון מוסול שבעירק. הם מוגנים יחסית במוזיאונים הגדולים בערים כמו לונדון וניו-יורק.
חזרה לאתונה
בעבר, הבריטים טענו שהם שומרים על פסלי הפרתון יותר טוב מהיוונים אך בינתיים, מוזיאון האקרופוליס החדש נפתח ב– 2009 וממתין להשלים את ה– Frieze שמקיף את המוזיאון, שכמחצית חלקיו החסרים נמצאים במוזיאון הבריטי, וכן שאר הפסלים המוחזקים שם.
באוקטובר 2021, ועדה מייעצת של אונסק"ו המליצה למוזיאון הבריטי לבחון מחדש את עמדתו לגבי פסלי הפרתנון ולפתוח בדיאלוג עם יוון בשובם. ההמלצה נדחתה על הסף על ידי המוסד. לרגל חגיגות ה– 13 למוזיאון האקרופוליס החדש, עולה שוב שאלת החזרתם ולאחרונה יש קולות בריטים המרמזים על אפשרות להגיע להסכמה כלשהי לגביהם.
זוהי המחלוקת הגדולה ביותר בנושא השבת נכסי תרבות אך לא היחידה. פסלי ברונזה מבנין – ניגריה של היום, נמצאים גם הם בכותרות. המוזיאון הבריטי מחזיק כ– 200 פסלים שנבזזו משם. השאלה הגדולה היא, אם ייפתח הסכר, מה יעלה בגורלו של המוזיאון הבריטי ויחד איתו מוזיאונים אנציקלופדיים אחרים כמו המטרופוליטן בניו יורק ואפילו מוזיאון ישראל – אם כולם ייאלצו להחזיר לארצות המקור את כל החפצים שברשותם.
מה דעתך?
שאלתי את עצמי מהי עמדתי בסוגיה זו והגעתי למסקנה שצריכה להיות דרך ביניים, שבה רוב החפצים יוחזרו לארצות המקור אך עדיין יישארו דוגמאות במוזיאונים אנציקלופדיים. חשוב בעיני שאלה ימשיכו להתקיים ולתת תמונה רחבה ככל שניתן של תרבויות העולם במקום מרוכז אחד – גם בעידן האינטרנט. ומה דעתך?
רוצים לשתף פוסט זה?
תפיצו את האהבה. תודה
[addthis tool="at-below-post"]
לדעתי הבריטים צריכים להחזיר כל אוצר תרבות שהגיע אליהם מהיותם מדינה קולוניאלית. אוצרות יוון ליוון. אוצרות הודו להודו.
ישראל החזירה למצרים כל מה שנמצא בסיני בשנות החזקת חצי האי על ידינו. כנל המוזיאון בפריס וכל שאר המוזיאונים.
יש במוזיאון הבריטי חדר עם העתקים של יצירות שלא הגיעו למוזיאון.
להחזיר בלי שום חרטה , אין זכות לביזה.
לבקר ולראות את כל האוצרות ההסטוריים ביחסי גומלין עם המקום והסביבה המקורית הרבה יותר מרשים ,מרחיב מפרה דעת וחושים .
לדעתי הם יכולים לשמור על הפסלים במקומם הנוכחי באנגליה.
הם הרי לא טוענים שהם יצרו את הפסלים וכו'. הם נותנים את כל הכבוד הראוי ליוונים.
אם נתחיל ללכת אחורה בזמן זה עלול ליצור בעיות רבות. כולל הטיעון שיש להחזיר אדמה לבעליה הראשוניים… בארה"ב ובמזרח התיכון, לדוגמא.
יש היגיון ביצירת מוזיאונים סקטוריאליים, מתמחים, על פי מקומות או תקופות, אבל זה לא צריך להיות סוג המוזיאון היחידי שקיים.
יש מקום לשמירה על מוזיאון עולמי, אנושי, המאגד תרבויות ומראה את אמנות בני האדם על כדור הארץ.
לדעתי, המוזיאון הבריטי צריך להחזיר את היצירות למקומן ביוון כי שם מקומן.. וגם כמחוות תיקון מזערית, לעוולות הקולוניאליזם הבריטי. ולשם האוניברסליזם, מציעה להציב במוזיאון בלונדון כמה העתקים הזהים למקור.. בטח יימצא האומן /הרסטורטור שישמח לייצר אותם
צריך להחזיר . יחד עם זאת צריך לקחת בחשבון את התרומה של המוזיאון הבריטי בהנגשה של התרבות לציבור ובשימורם של הפריטים.
דבי , למיטב ידיעתי תפקידם של מוזיאונים ובעיקר מוזיאון לאומי , הינו לשמר ולהציג את אוצרות התרבות של הלאום/המדינה שאותה הוא מייצג !
זאת בצד דוגמאות של נכסי תרבות עולמיים שנרכשו ! ע"י המוזיאון .
השוואה בין המוצגים במוזיאון ישראל לבין המוצגים של מוזיאון ארץ ישראל מחזקת את דעתי .
הסוגייה הזו כל כך גדולה וחובקת ארצות. בעיני זו ממש ביזה שמזכירה את מה שעשו הנאצים! לראות במוזיאון הבריטי את המומיות המצריות עורר בי תמיד את השאלה הזו
כשרואים אותם באנגליה מחוץ להקשר קשה שלא להשתחרר מההרגשה הקולוניאליסטית,רחוק מאד מהטענה של הרגשה של תרבות אוניברסלית
אכן נושא מרתק ומורכב. אני שואלת את עצמי מה היה קורה לפסלים האלה לולא הבריטים לקחו אותם למוזיאון? זה כמובן מתקשר לכל שאלת הקולוניאליזם… מדינות "מפותחות" מול מדינות "עולם שלישי" וכד'.
התשובה האמיתית היא, לדעתי, האינטרנט, ואפילו המטאוורס והעולם הוירטואלי. העולם האמיתי שלנו הולך ונעשה 'גלובלי' בזכות האינטרנט. לאט לאט המוזיאונים סורקים וממפים את כל העבודות שלהם והכל עובר למדיה דיגיטלית ולמוזיאונים וירטואלים. אפילו אם רק למען השימור כרגע – זה יוצר תרבות חדשה, סוג אחר של מוזיאונים ושל צריכת תרבות. נראה שהעתיד שם. נכסי האמנות והתרבות יהיו משותפים ונגישים לכל, בכל מקום ומכל מקום. ה"גלובליות" הזאת גם תאפשר, כך נראה לי, פחות ענייני "בעלות" על מוצגים ממשיים – שחייבים לשמר אותם כמובן. מוצגים כאלה יכולים להיות באיזשהם מוזיאונים "עולמיים", במקרה זה, מוזיאון האקרופוליס, כיון שהוקם כפי שהוקם, צריך לשמור אותם. אבל הם צריכים להחשב נכס תרבות עולמית.
האמת שאין תשובה של חד וחלק
אם בזזו
ברור להחזיר מיד
אם קנו ויש הוכחות
זה יותר מסובך
חייבים לפצות וכד
אני חושבת שיש להחזיר יצירת אמנות למקום מוצאה.
סליחה על הבוטות, אבל זו הייתה חוצפה מצד הלורד אלגין לקחת אמנם לפי חוק, אבל העותמאני , הכובש , להוציא חלק מהקריאטידות ממקומן הטבעי ולשים אותן במקום זר להן
אני מקווה שהבריטים יתעשתו ויחזירו את כל הפסלים למקומם.
היי דבי, אני חושבת שצריך להחזיר את הפסלים המקוריים למקומם המקורי, אפשר לפצות את המדינות שלקחו את הפסלים אליהן בהעתקים של אותם פסלים
( יש היום אפשרות להכין העתקים מדוייקים)כך יהנו מהפסלים / ממצאים אחרים, גם המבקרים במקום המקורי שלהם וגם המבקרים במוזיאונים שגזלו את האוצרות ונאלצו להשיב אותם.
למשל, כשביקרנו במוזיאון בקהיר, הצטערנו שחלק גדול מהממצאים החשובים של מצריים העתיקה, היו במוזיאונים בארצות אחרות.