במרץ 2021 נפל דבר בעולם האמנות, כאשר יצירה דיגיטלית של אמן בלתי ידוע וללא היסטוריה בעולם האמנות, נמכרה בבית המכירות של כריסטיס ב- 69 מיליון דולר. בן לילה, נכנס מייק ווינקלמן המכונה Beeple לרשימת שלושת האמנים החיים היקרים בהיסטוריה - אחרי דיויד הוקני וג׳ף קונס.
היצירה המדוברת, ”EVERYDAYS: THE FIRST 5000 DAYS, מורכבת מ– 5,000 יצירות דיגיטליות שהעלה יום יום לחשבון האינסטגרם שלו במשך כ– 13 שנים. מה שמיוחד ביצירה הזו היא הקטגוריה החדשה שהיא מייצגת: NFT. כבר כתבתי על כל מה שצריך לדעת על NFT אך למי שאין סבלנות להעמיק – מדובר בנכס דיגיטלי ייחודי, הנסחר במרחב הקריפטו (הבלוקצ׳יין). הטכנולוגיה של הבלוקצ׳יין מאפשרת כמה דברים חשובים מאד בעולם האמנות: אישור מקוריות, היכולת לעקוב אחרי שרשרת הבעלים של היצירה ובונוס לאמנים – בניגוד לשוק האמנות המסורתי, האמן מקבל תשלום גם על המכירות הבאות של יצירותיו. מצד שני, ישנן השלכות סביבתיות למפץ ה– NFT’s שמתרחש עכשיו בגלל שהאנרגיה הדרושה לייצרן היא עצומה, בעייה האופיינית לכל מוצרי הקריפטו.
עבור האספנים, הבעייה הכי גדולה היא שלא משנה מה מחיר הקניה – ה״מוצר״ הוא קובץ דיגיטלי וכאילו לא די בכך, הוא ממשיך לחיות ברשת, כשהוא זמין לכל צופה – למרות שמישהו רכש אותו. נשמע מבלבל? ובכן, לאנשים שרגילים למסחר המסורתי בשוק האמנות לא פשוט להבין את המרחב החדש הזה, שמאיים לשבש את כל מה שאנחנו מכירים בשוק האמנות. אך העובדה שברבע הראשון של 2021 קטגוריית ה-NFT’s גרפה מעל 2 מיליארד דולר לא מותירה ספק לגבי המקום שהיא תופסת בשוק האמנות.
קהל חדש לאמנות
חזרה לווינקלמן, זה לא מדוייק לומר שהוא לגמרי אנונימי, אלא שהוא אינו מוכר בעולם האמנות הקלאסי, המוכר לנו. מאידך, הוא מאד נחשב במרחב הוירטואלי, שבו מתנהלים בעיקר גיקים צעירים, המעצבים דימויים סוריאליסטים (ולא רק) ברשת ומתנהלים כקהילה לכל דבר. בתחילת הדרך לאף אחד מהם לא היו מחשבות על כדאיות כלכלית – הרי מי ירצה לרכוש קובץ שממשיך לחיות ברשת גם אחרי שנרכש? אנשים כמו ווינקלמן, אוטודידקטים, שיושבים בבית, מעצבים דברים ברשת ומעלים לאינסטגרם, צוברים עוקבים רבים וביניהם אמנים וחובבי טכנולוגיה, שלהוטים אחרי הדבר הבא. ווינקלמן, שיש לו מעל 2 מיליון עוקבים ברשת, בעצמו העיד שלפני ה– NFT מעולם לא מכר דבר ביותר ממאה דולר. ה– NFT מאפשר בעלות – דבר שלא היה אפשרי קודם עבור מעצבים דיגיטליים. בינתיים הוא ממשיך להעלות כל יום דימוי חדש לאינסטגרם. רבים מהחברה׳ הצעירים הרוכשים NFT's מושקעים בביטקוין ובמטבעות קריפטו אחרים ואך טבעי להם גם לרכוש דברים במרחב הקריפטו.
זה העולם החדש. בפורטלים הרבים שמטרתם לסחור בנכסים דיגיטלים, רוב היצירות נמכרות בפרוטות. מעצבים/אמנים רבים נתנו קבצים במתנה, כששוב, לא העלו בדעתם שמישהו ישלם עבורם סכומים משמעותיים. מה שקרה מאז הפתיע גם אותם.
המכירה ההיסטורית של Beeple העלתה לכותרות את ה– NFT’s כקטגוריה חדשה שלא כדאי להתעלם ממנה. הצעד הנועז של כריסטיס, שהציעו את היצירה כמכירה של עבודה אחת ושברו את הקופה, גרמה גם למתחרים להתעורר. סותבי׳ס מיהרו לתאם עמדות באיחור לא אלגנטי אבל בהצלחה לא מבוטלת. באפריל, חודש אחרי כריסטיס, הם חברו לאמן קריפטו אחר המכונה Pak, והמכירה של עבודותיו הניבה 16 מיליון דולר. בחודש יוני היתה מכירה נוספת של 28 NFT‘s שכולם התחילו בהערכה ראשונית של 100$. המכירה הניבה 17 מיליון דולר כשכוכב המכירה היה קובץ מתוך סדרת הקריפטו פאנק – אחת הסדרות הראשונות ולכן הנדירות בקטגוריית ה-NFT’s. היצירה הזו לבדה גרפה 11.7 מיליון דולר. אגב, בגלל שהוא הדמות היחידה בסידרה שעוטה מסיכה, העבודה זכתה בכינוי Covid alien (בתמונה לעיל).
עד למכירה של כריסטיס כל מכירות ה– NFT’s נעשו במרחב הוירטואלי בפורטלים ייעודיים שהוקמו לשם מסחר. ההבנה של בתי המכירות המסורתיים שיש כאן הזדמנות חדשה למשוך קהל חדש- כאשר הסטטוס של בתי המכירות האלה מעלה גם את הערך הסימבולי של היצירות הנבחרות – יצרה חיבור מעניין בין שני העולמות
עולמות מקבילים כן נפגשים
אכן, החיבור בין עולם האמנות המסורתי לבין אמנות הקריפטו מהווה בעיני את אחת הנקודות המסקרנות. ההצלחה של ביפל עשתה חשק גם לאמנים קונבנציונלים להיכנס למרחב ה– NFT's. ממש בימים אלו, דמיאן הירסט עושה את צעדיו הראשונים בתחום עם ניסוי מעניין: מאז 2016 הוא יצר (בעצם עובדי הסטודיו שלו יצרו) 10,000 עבודות על נייר בגודל A4, של נקודות. בשנות השמונים יצר המון עבודות של נקודות. ב- 2016 חזר לציורי נקודות בפורמט קטן ומאז כאמור, נוצרו 10,000 עבודות כאלה, שכל אחת ייחודית ומקורית, על אף שהן נראות כמו הדפסים. הוא קרא לסידרה Currency ומדבר על הקשר בין אמנות לכסף. המהלך שהוא עושה כרוך בהימור: 10,000 רוכשים נבחרו מכל הפונים לאתר הייעודי והם קיבלו תמורת 2,000$ NFT – גירסה דיגיטלית ייחודית של כל אחת מהעבודות. עד חודש יולי 22 הם יצטרכו להחליט אם הם מעוניינים לשמור את ה– NFT או לקבל את עבודת הנייר המקורית (שבינתיים נשמרות כולן בכספת נעולה). בחר במקור – ה– NFT יושמד ולהיפך. מה יהיה שווה יותר? זו אכן השאלה. כאמור, יש להם שנה להחליט על בחירתם. הירסט ייאלץ להתמודד עם השמדת עבודות מקוריות, של הרוכשים שיעדיפו את גירסת ה– NFT.
סתירה מובנית
מעניין לתהות האם רוכשי ה– NFT ירצו להדפיס אותם כדי לתלות את ההעתק על הקיר? כי זו, למעשה, הדרך היחידה להציג את הרכוש שלך. בפרקטיקה של להדפיס קבצי NFT כדי להציגם או אפילו להציגם על מסכים – יש מעין סתירה אינהרנטית אבל זה מה שאנחנו רואים עכשיו גם בתערוכות של NFT’s, כפי שהוצגו לאחרונה בבייג׳ין, בתערוכה המוזיאלית הראשונה של הקטגוריה החדשה וכפי שיוצגו בסתיו גם במוזיאון לאמנות מודרנית בשנגחאי, באופן שיהיה מאד חווייתי ויאפשר גם למבקרים להפוך ל NFT של עצמם.
אפילו מוזיאון ההרמיטאז׳ בסן פטרסבורג נכנס לעניין. על פי מנהל המוזיאון, מדובר בניסוי. ״מכיון ש– NFT’s קיימים – עלינו לנסות אותם״. ההרמיטאז׳ יציג תערוכה המוקדשת ל– NFT’s בסתיו הקרוב אבל בינתיים תתקיים בסוף החודש מכירה פומבית לעותקים וירטואליים של חמש מיצירות המופת המפורסמות ביותר של ההרמיטאז׳: "מדונה ליטה" מאת לאונרדו דה וינצ'י, "ג'ודית" מאת ג'ורג'ונה, ”שיח הלילך" של ון גוך, "חיבור VI" מאת קנדינסקי ו"פינת הגן במונטגרון "מאת קלוד מונה. מטרת המכירה היא גם להגיש את האוסף וגם לעודד אספנות דיגיטלית.
לא רק מוזיאונים
גלריה פייס, אחת המגה–גלריות החשובות בעולם, שרק לאחרונה פתחה במיאמי חלל אימרסיבי ראשון מסוגו במרחב הגלריות המסחריות, תהיה כנראה הגלריה הראשונה לקבל תשלומים גם במטבעות קריפטו (עבור כל סוגי האמנות) ובחודש ספטמבר הקרוב תשיק פלטפורמה ייחודית לתצוגת NFT’s. אחד האמנים הראשונים להציג בפלטפורמה החדשה הוא לוקאס סמארה בן ה– 84 ממוצא יווני, הידוע בעיקר כצלם דיגיטלי. המשעשע הוא שהגלריה תציע לרוכשי ה– NFT’s עותק פיזי של הצילום – סוג של נחמה למי שמתקשה להשלים עם האופי הוירטואלי של אמנות הקריפטו אך בכל זאת רוצה להיות חלק מהעולם החדש.
חיים ארוכים?
אם שואלים את דמיאן הירסט, לדעתו אמנות הקריפטו תחייה זמן רב אחרי שגלריות קונבנציונליות כבר לא יהיו איתנו. זו שאלת השאלות, כשבעיני התשובה היא ששני מרחבים אלה כנראה ימשיכו עוד זמן רב לחיות זה לצד זה, עם זליגות ביניהם. אנשים יתקשו להסתפק בבעלות וירטואלית – אלא אם מדובר על משקיעים שאין להם כל נטייה לאמנות, שעבורם ה– NFT מקביל לעוד נכסים וירטואליים כמו מניות, שיש להם בפורטפוליו. כמה אספנים יסתפקו בלהראות את האוסף שלהם רק בטלפון ולא לתלות אותו על הקיר? בינתיים מיעוט. אבל אני ממשיכה לעקוב אחרי התפתחות המרחב החדש והמסקרן הזה וממשיכה לדווח גם בהמשך. הפעם הבאתי רק דוגמאות בודדות מעולם ה– NFT’s. המשך עוד יבוא.
רוצים לשתף פוסט זה?
תפיצו את האהבה. תודה
[addthis tool="at-below-post"]
אומנות היא חוויה אישית ושום דבר אחר. עבודות שקניתי איבדו את ערכן הכספי ברגע שנכנסו אלי הביתה ומעולם לא מכרתי ולא אמכור. אני מסרב להציג בתערוכות ולא אוהב שבאים אלי הביתה. אני חושש שאלה שקוראים לעצמם אספנים הם סוחרים ויש שחושבים שמעמדם הציבורי משתפר אם הם מציגים עצמם כאספנים וחובבי אומנות. בולשיט