במקביל לדרמה הגדולה של פתיחת הביאנלה בוונציה בשנה שעברה, אחרי הפסקה של שלוש שנים בגלל הקורונה, נפתח לקהל חלל פצפון מתחת לקשתות של פיאצת סן מרקו, בו שכן מ– 1957 אולם תצוגה של חברת אוליבטי. כוך ברוחב חמישה מטרים בלבד עבר מטמורופוזה ידי האדריכל הוונציאני הכוכב קרלו סקארפה, שהפך אותו לחלל תצוגה מרשים בעל שתי קומות בתכנון גאוני, בו יש חשיבה על כל פרט, שילוב מהמם של חומרים מקומיים ואור למכביר.
צילומים של החלל בוונציה וכן של חללי התצוגה של אוליבטי בניו יורק ובפאריז הם חלק מתערוכה המוצגת בגלריית ויטרינה במכון הטכנולוגי בחולון. זכיתי להשתתף בסיור מרתק בתערוכה – ששמה אוליבטי – לא רק מכונות כתיבה – עם האוצר עברי באומגרטן ואוצרת הגלריה, ד״ר דליה מנור.
גאה להיות קלדנית
לגיטימי לשאול מה הרלבנטיות של תערוכה על חברה שייצרה ציוד משרדי שכבר מזמן אינו חלק מחיינו.
חברת אוליבטי, שנוסדה בתחילת המאה העשרים על ידי קמילו אוליבטי, הפכה לאימפריה ולפאר התעשייה האיטלקית באמצע המאה העשרים והטביעה חותם אסתטי עמוק בעולם המערבי – הרבה מעבר למוצרים שייצרה. מנהלי החברה הבינו את החשיבות של אסתטיקה, של עיצוב סביבת עבודה, של הפועל כמשאב החשוב ביותר של החברה. זוהי חברה ששינתה מהיסוד את חוויית החיים והעבודה במאה העשרים, באמצעות תפישה הוליסטית חדשנית ופורצת דרך.
התערוכה מציגה את החזון האוטופי של אוליבטי, החל ממיצוב מכונת הכתיבה כסמל הקידמה, דרך בריאה של מקצוע הקלדנית, שבאמצעות שימוש במכונת הכתיבה המתקדמת, נחשב למקצוע בעל סטטוס גבוה. עד אז, היו בעיקר פקידים גברים. זה יוצר שינוי בתפישת המשרד וגאווה לנשים העובדות.
בהמשך הדרך, נוצר הקונספט של מכונת כתיבה ניידת – אם תרצו, האם המייסדת של הלפטופ, שניתן לקחת ממקום למקום ובכרזות הפרסום אנחנו רואים אותה גם על חוף הים. כך אפשר היה להרחיב את קהל המשתמשים גם לסופרים ואנשים שאינם מחוברים למשרד.
עיצוב חדשני
החלק הראשון של התערוכה מציג את המכשירים שיצרה חברת אוליבטי, וגם את העולם העיצובי שתמך במוצרים – החל מעיצוב הלוגו, פוסטרים וקמפיינים פרסומיים. מרתק לראות את התפישה החדשנית, במיוחד זו הקונספטואלית של המעצב הגראפי ג׳ובאני פינטורי, (1999-1912). כרזה זו, שעוצבה עבור מכונת החישוב הראשונה של אוליבטי, מהווה דוגמה אופיינית: המוצר החדשני, שהושק רק זמן קצר קודם לכן, כלל אינו מופיע ואינו מוזכר בו.
לדברי המעצב: “חשבתי על החשבונייה, כלי החישוב הקדום. זהו סמל שקל להבינו, המעביר מסר של חישוב נוח וקל. כרזה פרסומית חייבת להיות עשיר במשמעות. עליו לשאוב את ערכו התקשורתי מתכונותיו של המוצר או השירות שהוא נועד לפרסם.
נקודות מכירה מעוצבות
החלק השני של התערוכה מציג את חללי התצוגה שלה בניו יורק, פאריז ואת חלל הדגל של קרלו סקארפה בוונציה. כל חלל עוצב בהתאם למיקום הגיאוגרפי שלו, באוירה אלגנטית מהודרת. המוצרים הוצגו כמו תכשיטים בסביבה מעוצבת למשעי, שתמיד כללה גם יצירות אמנות מקומיות. אנשי אוליבטי הבינו את הרעיון של מיתוג עוד לפני שאנשי הפרסום מלאו את הבניינים בשדירת מדיסון. האסתטיקה מאפיינת גם את נקודות המכירה.
איבראה – עיר אוטופית
החלק השלישי של התערוכה מתייחס לאחורי הקלעים של תעשיית אוליבטי – למפעל הראשי בעיר איבראה, עיר הולדתו של מייסד החברה, קמילו אוליבטי. זו עיר שהפכה למפעל, שכל תושביה עבדו בו. בגלל החשיבות שהמנהלים הקנו לעובדיהם, השכר שלהם היה גבוה ב– 30% משכרם של פועלים במפעלים אחרים. אבל לא רק זאת. החברה דאגה להם למגורים, לאוכל, לפעילות תרבותית וחברתית – ספרייה לעובדים, קייטנות וגנים לילדים, טיולים לעובדים ולמשפחותיהם – אוירה של קיבוץ. ואולי החשוב מכל – המפעל עצמו היה מעוצב מתוך חשיבה על רווחת העובדים – עם דגש על אור טבעי ומרחב עבודה נוח ונעים. זהו מפעל שהפך למודל של עיר תעשייה והיום הוא מוכר כאתר לשימור מטעם יונסקו.
נפילתו של אוליבטי
אז אם הכל היה נפלא כל–כך, מה השתבש? קשה לשים את האצבע על דבר אחד אבל היו כמה דברים שהתרחשו במקביל וגרמו לנפילת האימפריה של אוליבטי: הצמיחה של החברה הפכה כנראה ללא כלכלית בשלב מסוים. בשנות השמונים הם דווקא הראו הבטחה, כשהם עיצבו מחשב ביתי שדי דומה למחשבים הראשונים של חברת מקינטוש (אפל של היום). אבל כשהם נדרשו להתחרות עם האמריקאים, הם לא עמדו בתחרות – הן באיכות החומרה והן בקצב ייצורה.
בתחילת שנות התשעים תם עידן מכונות הכתיבה ותמה תקופת הזוהר של אוליבטי. החברה עדיין קיימת היום ומייצרת מדפסות ומכונות שכפול. זהו סיפור מרתק של תרבות, תעשייה, חברה וקידמה.
רוצים לשתף פוסט זה?
תפיצו את האהבה. תודה
[addthis tool="at-below-post"]
קראתי בענין רב ובהערכה רבה. תרבות הניהול של החברה מאד מרשים. תרבות ניהול שרואה מעבר לעובד/ת את האדם, ולוקחת בחשבון את כל המרכיבים התורמים לרווחתו, לבריאותו הנפשית ולתחושת עבודה מספקת וחיובית. את השאיפה לייצר קהילה הכוללת גם את בני המשפחה. מרשים ביותר.