מילים טובות

אני רוצה לצטט כאן טקסט מרגש על מאיר שלו ז״ל, שכתבה מיכל אהרוני, גם היא אישה של מילים – מחזאית ואסטרטגית של תוכן, ובעבר יועצת תקשורת. היא העלתה את הפוסט בפייסבוק – אחד ממקורות הפייק ניוז המרכזיים בחיינו. חשבתי שטוב שהטקסט היפה הזה יונצח גם כאן, כי פוסט בפייסבוק מתעופף כמו אבק ברוח.

״פיד שלם מתאבל על סופר. זה מצטט ממילותיו וזאת זוכרת פגישה אקראית והנה גם ראיון אתו וטור שכתב והכל מילים, בשפה נידחת כפי שכינה אותה, קשות וגרוניות, זר נוגע בהן כמו נגע בנייר זכוכית ואנחנו מתעטפים בהן כמו היו שמיכת פוך שנוצותיה קלות וציפתה מעומלנת ומזמינה.

כן, פיד שלם מתאבל על סופר. על כפות ידיים עמלות שטיפחו בעמל רב את נופי העמק, על יוני דואר שהעבירו הודעות מלחמה ואהבה. על שלושה גברים שאוהבים אישה אחת. על שני אחים שלילה שלם שותים ומספרים ועל אבא שעושה בושות.

פיד שלם מתאבל על סופר אבל בעצם מתאבל קצת על עצמו. מבכה את ישראל שאולי לא באמת היתה אבל כבר בטוח לא תהיה. את אנשי העמל שחלמו יהודי חדש ובמקביל אהבו ושנאו ונטרו כמו במולדת הישנה. שביד אחת אחזו טורייה וחצבו בהר הטרשים הקירח וביד השניה חיבקו וליטפו וסטרו. ובין שתי הידיים היה להם לב.

כן, פיד שלם מתאבל על סופר. על איש רוח שרגליו נטועות היו עמוק בקרקע וגוו זקוף. שידע לקחת אותנו למסע בין מציאות למיסטיקה, בין העולם הזה לעולמות אחרים. איש אוהב אדם ואדמה שיודע גם משמעותה של נקמה, של משמעות המושג מדור לדור, של דם זורם בעורקים ומה שאנחנו נושאים בתוכנו מבלי דעת.

פיד שלם מתאבל על סופר. בעידן שבו למילה אין משמעות ופוליטיקאים מטנפים ומזהמים את האוויר. שבורות היא גאווה וטימטום הוא ערך. עידן שבו הסיפור הוא ההסברה וההסברה היא הסיפור, שבו אין יונה והשקר הוא כימים אחדים. ובכל זאת, עדיין, מוות של סופר מנער ומטלטל אותנו. וזה מרגש.
ונותן תקווה.״

פוסט זה נכתב כמה ימים לפני יום העצמאות ה– 75 למדינת ישראל. ימים של קרע עמוק, שיסוי והסתה, ימים של מילים קשות, שמטרתן לפגוע. הלוואי שנשכיל לשאוב תקווה ממילים טובות, גם של אלה שעזבו אותנו, וגם של אלה שעדיין כאן.