בעוד כחודשיים תיפתח המהדורה ה– 60 של הביאנלה לאמנות בוונציה – אירוע האמנות החשוב בעולם. האוצר הברזילאי אדריאנו פדרוסה מברזיל נכנס לנעליה הגדולות של צ׳צ׳יליה אלמני, שאצרה את הביאנלה הנפלאה ב– 2022. כל אוצר שואף להטביע את חותמו על אירוע זה. במהדורה הקודמת זכינו לתערוכה נשית במהותה, כיאה לאוצרת הראשונה בהיסטוריה של הביאנלה. השנה, על פי החזון של אדריאנו פדרוסה, אין כל איזכור לנושא הנשי. בעוד אלמני עשתה תיקון לאפליה הגברית, פדרוסה רוצה לעשות צדק לאמנים רבים מאיזורים שונים בעולם – רובם מחציו הדרומי של כדור הארץ, שלא קיבלו הכרה במערב.
זרים בכל מקום
הכותרת של הביאנלה – Stranieri Ovunque – Foreigners Everywhere – לקוחה מסדרה של עבודות של קולקטיב בשם קלייר פונטיין – בני זוג, גבר ואישה מפאלרמו. החל מ– 2005 בני הזוג בונים שלטי ניאון עליהם כתוב ״זרים בכל מקום״ במגוון שפות. זוהי עבודה מתמשכת המונה כרגע 53 שלטים בשפות מערביות וילידיות – חלקן נכחדות. עבודה זו תוצג בארסנלה, במיצב ענק שנבנה במיוחד עבור הביאנלה. קולקטיב פונטיין ״השאילו״ את הביטוי ״זרים בכל מקום״ מקולקטיב מטורינו בשם זה, שנלחם בגזענות ובשנאת זרים באיטליה בתחילת שנות ה-2000.
פדרוסה סיפר שהוא משתעשע עם כותרת התערוכה הזו מזה עשור אבל הנה, הגיעה שעתה. מבחינת המיקום והעיתוי, לא ניתן להתעלם מכך שלפני חצי שנה נבחרה באיטליה ראשת ממשלה מהימין הקיצוני, שעושה פעולות רבות כנגד הפליטים המגיעים לחופי איטליה. כך שהכותרת מקבלת משמעות שונה. אבל, לדברי פדרוסה, מעבר למשמעות הפוליטית, יש לביטוי גם משמעות פואטית, המדברת על תחושת הזרות משני היבטים: מצד אחד, לאן שלא תלך ובכל מקום שאתה נמצא, אתה תמיד תיתקל בזרים. מצד שני, לא משנה היכן נמצא את עצמנו, תמיד נהיה באמת, ועמוק בפנים, זרים. ונציה היא דוגמה לעיר שמושכת אליה זרים רבים מכל העולם. גם הביאנלה תמיד היתה חגיגה של אמנים זרים, מאז היווסדה ב– 1895.
“אמנים תמיד נמצאים בתנועה, בנסיבות שונות, בערים, מדינות ויבשות - דבר שרק הואץ מאז סוף המאה ה-20. למרבה האירוניה, תקופה זו מאופיינת בהגבלות הולכות וגדלות בנוגע להגירה. ביאנלה 2024 מתמקדת באמנים שהם בעצמם זרים, מהגרים, גולים, עקורים מהגרים או פליטים - במיוחד אלה שעברו בין הדרום הגלובלי לצפון הגלובלי. הגירה ודה-קולוניזציה הם נושאים מרכזיים כאן״. אדריאנו פדרוסה
נושאים מרכזיים
הביאנלה השנה תכלול 90 משתתפים לאומיים בג'יארדיני, בארסנלה וברחבי העיר. גם השנה, כמו בביאנלה הקודמת, הביתן הרוסי יישאר סגור. ישראל, מיוצגת השנה על ידי האמנית רות פתיר, באוצרותן של מירה לפידות ותמר מרגלית.
משתתפים בפעם הראשונה: טנזניה, בנין, אתיופיה ותימור. לראשונה עם ביתן עצמאי: ניקרגואה, פנמה וסנגל.
התערוכה הבינלאומית תתקיים בביתן המרכזי (בג'יארדיני) ובארסנלה, וכוללת 332 אמנים (כמאה יותר מבמהדורה הקודמת) מ-69 מדינות. לצערינו ישראל אינה ביניהן. עבור הרוב המוחלט של האמנים זוהי השתתפות ראשונה בביאנלה, וזה חלק מהחזון של פדרוסה.
התערוכה הבינלאומית של פדרוסה תהיה מורכבת משני חלקים: הגרעין העכשווי והגרעין ההיסטורי. מוקד התערוכה יהיה אמנים זרים – כולל פליטים, מהגרים פליטים וגולים אך נושא הזרות מקפל בתוכו גם נושאים אחרים.
פדרוסה מדגיש גם את המילה קוויר במשמעות הבסיסית של מוזר. גם בשפה העברית יש קשר מילולי בין זר למוזר. כאדם המזהה את עצמו כקווייר, פדרוסה מעוניין להאיר זרקור לאמנות קוויירית. עוד נגזרת של הזרות היא האמנות הבלתי מקצועית, המכונה outsider art – שם כולל לאמנים נטולי השכלה פורמלית, אמנות נאיבית או מה שמכונה בברזיל – אמנות פופולרית, שבמהותה היא ההיפך הגמור ממה שהביאנלה מייצגת. הנגזרת האחרונה של הנושא היא אמנות ילידית, שמקבלת יותר הכרה. ילידים לעיתים מקבלים יחס של זר במדינה שלהם עצמם. כל הנושאים האלה מעסיקים את פדרוסה כבר שנים בעבודתו בברזיל.
עבר והווה
למרות שהביאנלה היא אירוע של אמנות עכשווית, ראינו במהדורה הקודמת, באוצרותה של צ׳צ׳יליה אלמני, את התרומה של אמנים (בעיקר אמניות) מהעבר, שהקנו את הבסיס לאמנות ההווה. פדרוסה ממשיך את הרעיון הזה בחלק שהוא מכנה הגרעין ההיסטורי – Nucleo Historico. בחלק זה יוצגו אמנים מהמאה העשרים, בעיקר מדרום כדור הארץ ובחלקם אמנים אייקונים בארצותיהם. נראה שפדרוסה בחר אמנים שלדעתו היו צריכים להיות מוצגים בביאנלות קודמות אך הם לא נבחרו. כ– 200 מהאמנים שייכים לחלק זה אבל הם מיוצגים על ידי עבודה אחת בלבד ולכן חלק זה יהיה הרבה יותר קטן מהחלק העכשווי.
המטרה של פדרוסה היא להכיר לנו את האמנים המרכזיים שמרכיבים את ההיסטוריה של המודרניזם באמריקה הלטינית, אפריקה, אסיה והמזרח התיכון (שוב, לצערי, בלי ישראל).
בתפקיד האוצר
אדריאנו פדרוסה משמש כמנהל האמנותי של MASP –המוזיאון לאמנות של סן פאולו, ברזיל מאז 2014. יש לו ניסיון גם כאוצר עוזר ואוצר שותף בשתי ביאנלות בסן פאולו (1998, 2006). כמו כן, שימש אוצר שותף של הביאנלה ה-12 באיסטנבול, ואוצר ביתן סאו פאולו בביאנלה ה-9 בשנחאי (2012).
״אני עצמי מרגיש מעורב ברבים מהנושאים, המושגים, המוטיבים והמסגרת של התערוכה. גרתי בחו"ל והתמזל מזלי לטייל הרבה במהלך חיי. עם זאת, לעתים קרובות חוויתי את הטיפול השמור לזר מהעולם השלישי – אם כי מעולם לא כפליט. אני גם מזהה את עצמי כקוויר – האוצר הקווירי הגלוי הראשון בהיסטוריה של הביאנלה לאמנות. יתרה מכך, אני בא מהקשר בברזיל ובאמריקה הלטינית, שבו האמנים הילידים והאמנים הפופולריים ממלאים תפקידים חשובים. למרות שהם נדחקו לשוליים בתולדות האמנות, לאחרונה הם זוכים לתשומת לב רבה יותר. ברזיל היא גם ביתן של תפוצות רבות, ארץ של זרים כביכול: מלבד הפורטוגלים שפלשו והתיישבו במדינה, היא מאכלסת קהילות גדולות מאפריקה, איטליה, יפן ולבנון ״.
ביאנלה השנה תכלול 90 משתתפים לאומיים בג‘יארדיני, בארסנלה וברחבי העיר. גם השנה, כמו בביאנלה הקודמת, הביתן הרוסי יישאר סגור. ישראל, מיוצגת השנה על ידי האמנית רות פתיר, באוצרותן של מירה לפידות ותמר מרגלית.
משתתפים בפעם הראשונה: טנזניה, בנין, אתיופיה ותימור. לראשונה עם ביתן עצמאי: ניקרגואה, פנמה וסנגל.
התערוכה הבינלאומית תתקיים בביתן המרכזי (בג‘יארדיני) ובארסנלה, וכוללת 332 אמנים (כמאה יותר מבמהדורה הקודמת) מ-69 מדינות. לצערינו ישראל אינה ביניהן.
הי דבי , לא הצלחתי להבין את עניין השתתפותה של ישראל, בפסקה אחת אנחנו כן ובפסקה שניה ישראל לא נכללת. אשמח להבהרה.
תודה
הי ניבה
הביאנלה מחולקת לשני חלקים – ביתנים לאומיים – הכוללים את הביתן הישראלי והתערוכה המרכזית, הכוללת אמנים מכל העולם, שנבחרים על ידי אוצר הביאנלה. בחלק זה ישראל אינה מיוצגת.
דבי
תודה דבי על הסקירה. יש לך השערה מדוע ישראל לא נכללת בתערוכה המרכזית שהמזרח התיכון מיוצג בה?