באיחור מטריד, חצי שנה בלבד לפני פתיחת הביאנלה, משרד התרבות והספורט הכריז על בחירתו של הפרויקט שייצג את ישראל בביתן הישראלי בביאנלה לאמנות ה-61 בוונציה 2026.
האמן בלו סימיון פיינרו ייצג את ישראל עם התערוכה "שושנת האין״ ROSE OF NOTHINGNESS ; אוצרים: ד"ר סורין הלר ואביטל בר–שי. זו לא הופעתו הראשונה בביאנלה. פיינרו הוא יליד רומניה ובשנת 2019 הוא ייצג את רומניה בוונציה. השנה בלו אף זכה בפרס ישראל לעיצוב ואמנות בינתחומית לשנת תשפ"ה (2025) על יצירתו העשירה המשלבת הגות יהודית, פילוסופיה וביקורת חברתית. פיינרו הוא איש רב פעלים בשדה האמנות הישראלית, אמן מיצב ופסל וגם יזם, שמאחוריו פרויקטים גדולים ומרשימים.
בביאנלה הבאה ישראל תציג בחלל חלופי בארסנלה, מכיון שהביתן בג׳ארדיני בשיפוצים. החלל המוצע הוא בעייתי מהבחינה שלא ניתן לתלות שום דבר על הקירות. לכן מציע פיינרו מיצב של צינורות מים וטפטפות חקלאיות. המערכת מטפטפת מים במעגל סגור אל תוך בריכה מלבנית, במחזוריות מתוזמנת לסירוגין, לאורך כל שעות התצוגה. לדברי האמן, המיצב יוצר מסלול הליכה חווייתי בעל אופי מדיטטיבי: פני המים משקפים את האור, את קווי המבנה ואת תנועת המבקרים, ובכך מייצרים מערך של השתקפויות מתחלפות, שבריריות ובלתי–פוסקות. הצופה נע בתוך שדה של הופעה והיעלמות, בין ממשות חומרית לבין דימוי חמקמק. בהלימה לנושא הביאנלה "בסולמות מינוריים", המיצב "שושנת האין" מבקש מן הצופה האטה, שהייה, התבוננות והקשבה.
פולמוס מקוטב
אני לא זוכרת פולמוס שקיטב את שדה האמנות הישראלי בשנים האחרונות כמו זה שסבב את נושא הביתן הישראלי בביאנלה. מנעד הדעות רחב: מצד אחד יש הטוענים שעצם ההגשה היא מעשה בלתי אפשרי, כמעט בגידה, משום שהיא ״מכשירה את השרץ״ הפאשיסטי שמתפתח כאן מתחת לאפינו. ועל כן, כל ייצוג לאומי על במה בינלאומית אינו לגיטימי בעת הזו. פוסטים בסגנון ״מי יעז להגיש בשנה זו״ היו נפוצים לאחר פרסום הקול הקורא ואכן, אמנים רבים בחרו לא להגיש. יחד עם זאת, מסתבר שהיו אחרים שכן הגישו מתוך תחושה שאם יש הזדמנות להציג תרבות ישראלית על במה עולמית, אין להחמיצה. יש החושבים שחשוב מאד שישראל תהיה מיוצגת בביאנלה, כבכל שנה, כדי לא להצטייר כאילו אנחנו מתקפלים אל מול תביעות BDS. ובנוסף, יש אמנים שהגישו הצעות שמייצגות אותם, גם אם חששו שהצעות שלא עולות בקנה אחד עם מדיניות הממשלה לא תתקבלנה. האוצר בר ירושלמי שהגיש את ההצעה ״תפטיר״ יחד עם האמנית שרון גלזברג, כתב פוסט בפייסבוק על השתתפות ופתח במילים אלה: ״אני חושב הרבה על השתתפות בזמן האחרון. מה זה אומר להשתתף? האם זה אומר שידינו מגואלות בדם? האם אנחנו חלק מהפשע או רק מסתכלים עליו? באיזה רגע נופלת ההכרה שאני חלק מהסיפור? שאני מסופר לתוך מציאות קיימת״. בהמשך הוא כותב: ״אנחנו מאמינים בהשתתפות, כי זו הדרך היחידה מבחינתנו לחיות באמת וליצור שינוי. זה אומר לעשות בדיוק ההיפך מתחנת הרדיו של הפחד והשנאה, שמוסרת לנו שוב ושוב שאנחנו נפרדים ולהזכיר לגוף שלנו להפסיק להדחיק, ולהתחיל להרגיש שוב מורכבות.״
אמנות ופוליטיקה
הבה נתעכב רגע על הקשר עתיק-היומין בין אמנות לפוליטיקה. אם ניקח את הביאנלה בוונציה כדוגמה, הרי עצם הקמתה ב– 1895 מבוססת על אינטרסים פוליטיים. בתחילה – על אינטרסים של ונציה ואיטליה – להעלות את קרנן בסוף המאה ה– 19, לאחר שאיטליה איבדה מכוחה, ובהמשך, בהחלטה לאילו מדינות להקצות מקום בגני הביאנלה. כמו שאומרת קולגה אקדמית שלי, שחוקרת את הביאנלה כבר שנים – יש לחפש אינטרסים לגבי כל ביתן, וזה כולל גם את הביתן הישראלי (נושא הדוקטורט שלי). אז לא נהיה תמימים בעניין זה. אם כי אפשר להתייחס לביאנלה הנוכחית כקפיצת מדרגה אם לוקחים בחשבון גם את הפארסה של הביתן האמריקאי, שרק לפני כמה שבועות הוכרז על האמן שייצג את המדינה.
הנציג האמריקאי
האמן שנבחר לייצג את ארצות הברית בביאנלה הקרובה הוא אלמה אלן – אמן די אנונימי, מורמוני שחי במקסיקו. הפרט הכי הזוי לגביו הוא שהוא בכלל לא הגיש מועמדות אלא שפנו אליו – דבר לא מקובל בעליל! קצת רקע: נוהל בחירת המועמד בארה״ב שונה מהנוהל בישראל (בעצם בכל מדינה הבחירה מתנהלת אחרת). המועמד האמריקאי בדרך כלל מגיע עם גיבוי של מוזיאון או מוסד אמנותי שלוקח על עצמו גם חלק ניכר מתקציב הביתן, שיכול להגיע עד 5 מיליון דולר, הרבה יותר מהתקציב הרשמי. הגוף שניהל עד כה את בחירת המועמד האמריקאי היה הקרן הלאומית לאמנויות של ארה״ב (NEA) אלא שטראמפ התלבש על המוסד הזה, קיצץ לו תקציבים וסמכויות במסגרת ההתנפלות שלו על מוסדות תרבות מיומו הראשון בקדנציה הנוכחית. מי שבחר באלמה אלן וגם יממן את תערוכתו היא ישות חדשה, ללא מטרות רווח, בשם האגודה האמריקאית לשימור האמנויות, שנוסדה רק ביולי השנה ובראשה בחורה בשם ג׳ני פרדו, שבעבר הקימה מיזם לאוכל טבעי לחיות… איך האירגון הגיע למעמד הזה ועוד בזמן כה קצר – רב הנסתר על הגלוי, מלבד זאת שכוונותיה השמרניות תואמות את אלה של טראמפ, שדרש שהמועמד ייצג את החזון שלו – ללא גיוון, הכלה ושוויון. אלמה אלן לא הציג תערוכות יחיד במוזיאונים נחשבים אבל, כאמור, יש לו ספונסר חדש מהניילון.
ייצוג לאומי
ושוב זה מחזיר אותנו לשאלה בסיסית של מהותו של ייצוג לאומי: מה מייצג האמן: האם הוא מייצג את מדינתו? האם יש אמן שיכול לייצג מדינה? אמנים יאמרו שבקושי את עצמם הם מייצגים. ומה לגבי יעל ברתנא, שייצגה בביאנלה הקודמת את גרמניה. האם היא אכן ייצגה את גרמניה? היא טוענת שממש לא. זהו עומס רב לצפות מאמן לייצג מדינה, במיוחד אם הוא אינו מסכים עם מדיניותה. במקרה של רות פתיר, בביאנלה הקודמת, היא בחרה להשתמש במעמדה כדי למחות נגד מדיניות הממשלה ולא לפתוח את הביתן הישראלי עד שהחטופים יחזרו והמלחמה תסתיים (מה שלא קרה לפני סיום הביאנלה). זה אינו המקרה הראשון של מחאה מתוך הביאנלה. המקרה המפורסם ביותר היה של האמן הגרמני הנס האקה, שב– 1993, החליט להרוס את רצפת הביתן הגרמני ומאז היו עוד דוגמאות של אמנים שהפעילו סוכנות אישית אל מול המסגרת של דיפלומטיה ממלכתית. באופן אבסורד, המקרים האלה שומרים על הרלבנטיות של הביאנלה כמוסד חי שמגיב למצבים גיאו–פוליטיים משתנים.
בשבוע שעבר נפגש בלו סימיון פיינרו בוונציה עם נשיא הביאנלה פיאטרנג׳לו בוטפואוקו, נשיא הביאנלה. בוטפואוקו היה בעבר מנהיג אגף הנוער של המפלגה הניאו–פשיסטית באיטליה וניתן היה לשער שיהיה בעל ברית אידיאולוגית של ראשת הממשלה הימנית–קיצונית גו׳רגיה מלוני, במאבק נגד מה שנתפס כממסד אמנותי הנשלט על ידי שמאלנים. בינתיים, בביאנלה האחרונה הוא הפתיע לטובה בפתיחות שלו. לבלו סימיון פיינרו הוא החמיא, אמר שהוא תומך בישראל ויעשה הכל כדי לדאוג לביטחון הביתן הישראלי. עכשיו רק נותר להמתין לפתיחת הביאנלה במאי 2026.
שאלת הייצוג היא שאלה מעניינת. מלכתחילה בביאנלה ניבחר אומן כדי לייצג את מדינתו. אבל מעשה האומנות הוא ייצוג של העצמי. כיצד פותרים סתירה זו?
גם בכדורגל, וגם באירויזיון, ניבחרים להשתתף לצורך ייצוג לאומי וגם שם, לדעתי, קיים המתח שבין האינטרס האישי לאינטרס הלאומי . ומי בכלל יכול להגדיר אינטרס לאומי? מהו האינטרס הזה? ואת מי שואלים?
תודה רבה לך דבי יקרה על שאת לא מתעייפת וממשיכה להעשיר אותנו במידע על האירועים המתחדשים באמנות בעולם, על הביאנלות לסוגיהן ועל האמנים המשתתפים בהן, ועל אירועים והתרחשויות שקורים בעולם האמנות. בלעדייך לא הייתי יודעת עליהם. מקווה שלא תתעייפי ותמשיכי בפועלך המבורך.
ערב טוב לך דבי היקרה!
מברכת ומאחלת לך שפע בריאות אושר והצלחה. בכל המובנים
והתחומים לשנת 2026 שאוטוטו מתחילה ,
שמחתי מאוד שנבחר האמן בלו סימיון. פיינרו , כשגריר ישראל באמנות בבינאלה 2026 , אהבתי מאוד את המניפסט שלו.
ואכן שיהיה זה לו בהצלחה , ומאמינה גדולה שיביא כבוד גדול לעם ישראל בארץ ובעולם אמן
בהמון תודה ובברכה !אביבה סברו
ולך חיבוק גדול ותודה על כל התכנים שאת מעשירה אותי. , ואותנו , Happy New Year