שוק האמנות מגלם את הצד המסחרי של האמנות - זה שרבים אוהבים לשנוא ולו רק בגלל שהוא מצמצם לטענתם את האמנות לכדי תג מחיר. גם בימינו ישנם טהרני אמנות שצמד המילים ״שוק״ ו״אמנות״ מעורר בהם קבס. הם מבקשים להעריך אמנות רק במונחים אמנותיים ולהתעלם מן הממד הכלכלי, אך קולם נבלע בין כותרות העיתונים המבשרות בקצב הולך וגובר על שבירת שיאים במכירות פומביות.
האמת היא שהסכומים הנקשרים ליצירות אמנות בשנים האחרונות מעוררים מבוכה אפילו אצל אנשי מקצוע כמוני. בעיני, המחירים הבדיוניים בני שבע או שמונה ספרות הינם בעיקר תוצאה של תאוות הרכישה של אנשים מאד עשירים שבין יתר נכסיהם רוצים להתהדר ביצירה חד פעמית של אמן ידוע. ברור שזאת הכללה. ברור גם שאני מדברת על הקצה העליון של השוק – זה שמספק את הכותרות בעיתונים. אך כמה שיצקצקו הטהרנים, כדאי לזכור שהכסף שמוזרם לעולם האמנות דרך השוק מניע אותו, מצמיח אותו ומאפשר פרנסה לאמנים.
מגיפת הקורונה יצרה משבר שאנו עדים רק לקצה שלו והוא ממשיך להעמיק. זה משפיע, כמובן, גם על שוק האמנות אבל לא באופן הגורף שאולי ניתן לחשוב בהקשר לקטגוריה של מוצרי יוקרה. דווקא בגלל זה, אנשים בעלי אמצעים, עם כיסים עמוקים, מחפשים בתקופה זו לנצל את המצב לדילים טובים וחלקם מתעקשים דווקא בתקופה זו לתמוך בגלריות ובאמנים.
המכירה הפומבית של העתיד
מאז ומתמיד אנשים רכשו אמנות, רק שמעולם לא היה מסחר בהיקפים כפי שאנו עדים להם בעשור האחרון. בשנים האחרונות זה כבר לא שוק אלא תעשייה שמגלגלת מעל 60 מיליארד (!) דולר. נתון זה מתייחס למכירות פומביות, ירידי אמנות וגלריות בתחומי האמנות השונים וגם בשוק העתיקות. הנתונים האמיתיים גבוהים הרבה יותר כי לא ניתן להגיע לכל הגלריות בעולם והיום מתקיימות מכירות פרטיות בסכומים גדולים באמצעות בתי המכירות הגדולים, שנתוניהם אינם מתפרסמים. בתי המכירות הגדולים, ובראשם הדו-אופול סותבי׳ס וכריסטיס אחראיים על נתח גדול של השוק, כשאירועי המכירה שלהם פרושים על פני לוח השנה ביעדים שונים בעולם. מגיפת הקורונה העמידה אותם בבעייה והם נאלצו להמציא מודל שיביא את המכירה לכל מקום למרות מגבלות התנועה בעולם.
השבוע, לראשונה בהיסטוריה, התקיימה מכירה פומבית בלייב סטרימינג בשלושה יעדים במקביל: ניו-יורק, לונדון והונג קונג. סטודיו מיוחד נבנה בתוך המבנה של סותבי׳ס בלונדון, והמכירה נוהלה על ידי אוליבר ברקר, נשיא סותבי׳ס אירופה, מול שמונה מסכים ובהדרכתו של מפיק שמנהל בין השאר את תוכנית ה- X פקטור. התוצאה נראתה כמו שילוב בין משחק טלויזיה לתוכנית ריאליטי. במקום שכל העיניים תהיינה נשואות למנהל המכירה, הפוקוס היה על סוכני המכירות שעמדו במרחק בטוח אחד מהשני ושוחחו בטלפון עם המשתתפים במכירה.
לפני המכירה, המתעניינים הוזמנו לסייר בין היצירות המועמדות למכירה באמצעות אפליקציה של מציאות רבודה, שאיפשרה להם לדמות כיצד יצירה מסויימת תראה תלויה על קיר בביתם.
כוכב המכירה היה פרנסיס בייקון, שיצירתו ״טריפטיך בהשראת האורסטאיה של אייסכילוס״ נמכרה ב- 84.6 מיליון דולר – שיא עבור האמן ובודאי שיא ליצירה הנמכרת אונליין.
המכירה, שכללה 74 יצירות, ערכה חמש שעות – הרבה יותר מהזמן המקובל. אחוז המכירה עמד על 93.2 אחוזים וזה בעיקר בזכות איכות היצירות והלהט של כמה אספנים רציניים, שכסף אינו מהווה בעייה עבורם. זה בדיוק העניין – יש המון כסף בעולם, ובקצה העליון של שוק האמנות ניצבים שחקנים שגם הקורונה לא מרתיעה אותם.
קצת נתונים
הדו״ח השנתי האחרון של ארט באזל בשיתוף UBS התפרסם ממש לפני התפרצות הקורונה ומסכם את הנתונים העולמיים של 2019 בכל הקשור לשוק האמנות.
מדווח שהיקף המכירות אונליין של אמנות וחפצי עתיקות תופס 9% מהמחזור השנתי העולמי. זה לא נתון מרשים במיוחד. אבל נתון מעניין אחר מצביע על כך ש– 57% מהרכישות שנעשו דרך גלריות או דילרים הם ללקוחות חדשים, דבר שמצביע על נכונות גוברת של אנשים להיכנס למעגל של קניית אמנות אונליין.
77% מהרוכשים אונליין היו רחוקים מאל אלף ק״מ ממקום הרכישה. אבל 11% היא במרחק קטן מ– 50 ק״מ.
מה צופן העתיד?
הפסיכולוגיה של המכירה פומבית בנויה על מתח פיזי באולם. זהו מתח שמקורו בדחף האנושי לתחרותיות. מזה מאות בשנים המודל הזה מצליח בזכות טקטיקות מניפולטיביות שמייצרות את המתח הזה.
האם אפשר לשחזר את זה במכירה דיגיטלית? האם שוק האמנות יצליח להתאושש מהמכה העולמית הקשה הזאת? אין לדעת בשלב זה, אבל ברור שהמודלים החדשים שהמציאות הזאת מכתיבה ימשיכו ללוות אותנו גם בעתיד.
דבי יקרה, את מעוררת סקרנות בכתיבתך ובחשיפה לנושאים מעניינים . תודה על מפגש עשיר עם עולם האמנות. לילי.
תודה לך לילי יקרה