ה- 10 ליולי 2025 יירשם כיום שבו נמכר התיק היקר בהיסטוריה. זה לא סתם תיק - זה בירקין. כך אמרה סמנתה ג׳ונס באחד הפרקים האייקונים של סקס והעיר הגדולה מ- 2001. מחיר השיא שבו נמכר הבירקין הוא 10.1 מיליון דולר - פי 20 ממחיר השיא הקודם מ- 2021, של תיק אחר של הרמס. איך תיק (משומש במצב לא טוב) מגיע לסכום מטורף כזה? הנה הסיפור.
ג׳יין בירקין והמפגש בשמיים
השחקנית והזמרת ג׳יין בירקין (1946-2023) נודעה בעיקר כמוזה הסקסית של סרז׳ גינסבורג, ושותפתו לדואט השערורייתי "Je t'aime moi non plus“. בשנת 1981, בטיסה מלונדון לפאריז, תיק הקש של בירקין נפל וכל תכולתו נשפכה. במקרה, ישב לידה המנכ״ל של הרמס ותוך כדי שיחה על הקושי למצוא תיק שיענה על צרכיה, הוא הוציא שקית הקאה מכיס המושב וצייר עליה תיק. כך נולד הבירקין שנקרא על שמה. שלוש שנים מאוחר יותר הוגש לג׳יין בירקין התיק הראשון בקו ייצור שיהפוך לאייקון ולמושא תשוקה של האלפיון העליון. זה אותו התיק עצמו, שהפך כעת לתיק היקר בהיסטוריה.
סמל סטטוס
תיק הבירקין המקורי לא היה ראוותני. הוא תאם את הגישה הפרקטית של ג׳יין לחיים. היא תלתה עליו דברים, הדביקה עליו מדבקות וסחבה אותו לכל מקום. בסרטון מקסים, כשהיא נשאלת מה יש לה בתיק – היא פשוט שופכת את כל התוכן על המדרכה. אך בל נטעה – מדובר בפריט שעשוי כולו עבודת יד (לוקח בין 18-24 שעות של עבודה לייצר תיק אחד), ברמת הגימור היוקרתי של הרמס. עובד בחברת הרמס יזכה להכין בירקין רק אחרי שש שנות עבודה במפעל ורק קבוצה מצומצמת של עובדים עוברים את ההכשרה הנדרשת. כך נוצר אחד התנאים הבסיסים לביקוש – נדירות. זה נוסף לאלמנט הסלבריטאות, של ג׳יין בירקין כאייקון של סטייל והנה בסיס איתן ליצירת סמל סטטוס. מה שהקפיץ את התיק למודעות היה אותו פרק של סקס והעיר הגדולה מהעונה הרביעית ב– 2001. סמנתה ניסתה להפעיל את קשריה כדי לקדם את עצמה בתור של חמש (!) שנים לרכישת בירקין שראתה בבוטיק בשדרות מדיסון. הבירקין כמושא תשוקה. לא כל אחת יכולה לרכוש בירקין – גם אם יש לה כסף. ההפצה מוגבלת, התיקים מוצעים ללקוחות ספציפיים והבעלות על התיק מציבה את הרוכשת במועדון יוקרתי ביותר.
קטגוריות של יוקרה
בסוף המאה ה– 19 תבע הסוציולוג ת׳ורנסטון ובלן את המונח ״צרכנות ראוותנית״. היום כמעט ואין צורך להסביר את המושג. מרוב שהוא צועק לנו מכל פינה – צרכנות המסמלת סטטוס. אבל היום יש קטגוריה נוספת של צרכנות לא ראוותנית של אנשים בעלי הון רב, שאין להם צורך להפגין את עושרם כדי לזכות במעמד. הם מסתובבים בעולם עם מותגי על ״צנועים״ שהם כמו דיו נסתר, שמוכר רק לאנשים כמוהם. כמו הרמס, מקס מרה ואחרים שרובנו בכלל לא מכירים. זהו המועדון היוקרתי ביותר.
היוקרה של הבירקין אינה צעקנית. המבין יבין. התיק שייך לסט של חפצים שהערך שלהם עולה עם הזמן. כמו שעונים מסוימים ויהלומים. הם נצחיים ועל כן הם עוברים בירושה כנכסים בעלי ערך, שהם גם השקעה כלכלית טובה. מעניין לחשוב על מותגים אחרים כמו לואי ויטון או ורסצ׳ה. אם הרמס הוא לחישה, לואי ויטון הוא מגפון שצועק שופוני בקולי קולות. אלה דוגמאות לצרכנות ראוותנית המאפיינת אנשים עשירים באותה מידה, שזקוקים לאישור חברתי ועל כן הם מנפנפים בעושר שלהם באמצעות מותגים צעקניים.
הקטגוריה השלישית היא של אנשים נטולי האמצעים הכלכליים הנדרשים כדי לרכוש את מותגי היוקרה ולכן הם קונים חיקויים – קטגוריה מעניינת בפני עצמה.
אל תיזהרו מחיקויים
סיפור החיקויים של הבירקין משעשע במיוחד. בסוף 2024 רשת וולמרט החלה למכור העתק של הבירקין שזכה לכינוי Wirkin, במחיר שווה לכל נפש של 78$.המוצר החדש ״התפוצץ״ בטיקטוק, שמשנה את חוקי המשחק בכל הקשור לצרכנות וסטטוס. באופן קצת אבסורד, החיקוי בעצם נותן תוקף למיתולוגיה של המקור ומחזק אותו.
ברגע שמשפיענית העלתה את ההאשטג Wirkin# בדצמבר 2024, הוא הפך ויראלי ותוך שבוע היו 30 מיליון סרטונים עם אותו האשטג. בסרטון הזה, הבחורה רכשה את החיקוי של וולמרט כצעד ראשון לקראת רכישה עתידית של המוצר המקורי, כשהיא תוכל להרשות לעצמה. באמצעות הטיקטוק, גם החיקוי של הבירקין הופך לסוג של סמל סטטוס של נשים הרוכשות אותו מתוך מודעות, אפילו מתוך אירוניה מסוימת ולפעמים לעג לצרכנות האליטיסטית.
חיקויים אינם זיופים כי מראש הם לא מתיימרים להיות מה שהם לא. עניין הזיופים מזכיר לי ספר שקראתי לפני כמה שנים שעוסק כולו בתעשיית הסופר –פייקים של תיקי יוקרה בסין. מדובר בתיקים ברמה כל כך גבוהה עד שגם המוכרות בחנויות של המותג – וריאציה על שומרות הסף – אינן מבחינות בזיוף. מה שכמובן מעלה את השאלה למה לרכוש את המקור. התשובה היא שמדובר בסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו על עצמנו והוא תלוי בערכים שאנחנו מקדשים.
להפוך את הבאג לפיצ׳ר
וזה מביא אותי חזרה לתיק המקורי ששבר את כל השיאים. בירקין נפרדה מהתיק שלה ב– 1994, אז היא בחרה לתרום אותו למכירת צדקה לטובת המלחמה באיידס. התיק נמכר שוב במכירה פומבית במאי 2000 ונרכש על ידי קתרין בניאר, בעלת בוטיק יוקרתי בפאריז ומומחית לתיקי וינטאג׳. היא כנראה זו שתשלשל לכיסה את הסכום הבדיוני של 10.1 מיליון דולר (פחות עמלה). אמנם בראיון ב– 2019 היא אמרה שלא תיפרד מהתיק אבל מסתבר ששינתה את דעתה.
וכך הגיע התיק החבוט של בירקין למכירה בסותבי׳ס ומעניין לראות את אסטרטגיית השיווק: קודם כל הם הפכו את הבאג לפיצ׳ר. לא רק שלא ניסו להסתיר את הפגמים של התיק אלא הבליטו אותם כחלק מהפאטינה של המוצר – שמעניק לו את הערך הייחודי שלו. כך נכתב בקטלוג: ״התיק מוצג בדיוק במצב בו ג'יין השתמשה בו, עדיין נושא את ראשי התיבות שלה "J.B." וקוצץ הציפורניים שלה תלוי מהרצועה – עדות למשמעותו האישית העמוקה״. זאת ועוד: ״אב טיפוס זה היה יותר מסתם הצהרה אופנתית; הוא הפך לחלק בלתי נפרד מג'יין עצמה. היא נשאה אותו מדי יום במשך כמעט עשור, ומצבו הבלוי משקף את חייה בתנועה. תיק הבירקין שלה שימש לא רק כאביזר פונקציונלי אלא גם כקנבס לאקטיביזם שלה. ג'יין קישטה אותו במדבקות התומכות ברופאי העולם וביוניצ"ף, והפכה את תיק היד היוקרתי לסמל רב עוצמה למאמציה ההומניטריים.״ המסר הוא ברור – הרוכש אינו קונה רק תיק אלא חלק מג׳יין בירקין עצמה.
יחיד ומיוחד
מי שרכשו את התיק הם חברה יפנית המתמחה במסחר במוצרי יוקרה. התחרות על התיק נמשכה עשר דקות בין תשעה מתחרים. שמועות אומרות שלורן סנצ׳ז, אשתו החדשה של ג׳ף בזוס היתה המתחרה האחרונה שהרימה לעשרה מיליון אבל שם כנראה נגמר לה התקציב. מאה אלף נוספים זה כל מה שהחברה היפנית היתה צריכה כדי להפוך לבעלים החדשים של האייקון האופנתי הזה. החברה הדגישה כי הרכישה אינה מיועדת למכירה חוזרת. במקום זאת, החברה מתכננת להנגיש את התיק לציבור, ובכך להגן על המורשת התרבותית שלה. נחיה ונראה.
בדומה ליצירת אמנות שהיא חד–פעמית, כך גם הבירקין המקורי – הוא אחד ויחיד, הוא המקור שממנו התפתחה תעשייה שלמה אבל אין כמוהו – גם כי הפרוטוטייפ עבר שינויים בדרך לייצור לקהל הרחב וגם בגלל הסטטוס הסלבריטאי שלו.
למרות השנים שעברו, הבלאי והמעבר בין ידיים, כמו יצירת אמנות איכותית, הערך של הבירקין המקורי רק עלה. ככל שיש יותר כסף בעולם, כך יש פחות דרכים להתבלט. לכן בעלות על מושא תשוקה חד–פעמי הפכה לתחרות שמקפיצה מחירים לגבהים שלא ייאמנו, וכך הגיע תיק חבוט בן ארבעים שנה למחיר של 10.1 מיליון דולר.
תוזה דבי
וואוו לא ידעתי סיפור מעניין מאד
תעצרו!אני חייב לרדת!
ראוי לציין שג׳יין בירקין בקשה מהרמס שלא יקראו לתיק על שמה אחרי שנודע לה שתיק אחד בממוצע דורש את העור של שלושה אליגטורים שנרמס מגדל בחוות מיוחדות רק לצורך יצור התיק .
סוף כל סוף הבנתי מה מייחד כלכך את תיקי בירקון. תודה
מרתק. כתבה נהדרת. תודה!
מרתק
תודה רבה
תודה! באמת מעניין. לא היה עולה בדעתי שיש בכלל אפשרות כזו שתיק של אישה יקבל מעמד כל כך יוקרתי.