קטאר נמצאת בכותרות שלנו ברמה יום יומית. מה שפחות מדובר זה המאמצים שלה להשתלט על מפת התרבות. השאלה מה עומד מאחורי התוכנית הזאת.
ב– 2008 הגתה קטאר את תוכנית 2030, שמטרתה לייצר מפת דרכים שתהפוך את קטאר למדינה מבוססת ידע. הנסיכות הקטנה נראית על המפה כמו יבלת המזדקרת מתוך ערב הסעודית אל תוך המפרץ הפרסי. היא נטולת מים, ורק אחוז אחד מאדמתה ראוי לעיבוד. מצד שני, בבעלותה מאגר הגז השלישי בגודלו בעולם, וכן מאגרי נפט שופעים. אבל, כפי שכבר ידוע, אי אפשר לסמוך לעד על משאבים כמו נפט וגז ועל כן, ניתן לראות מגמה בכל מעצמות הנפט במפרץ הפרסי, לפתח עוגנים חדשים להכנסות ולתעסוקה. האמיר של קטאר מודע לכך שמדינתו נחשבת למדינת עולם שלישי – בעיקר בנושא זכויות אזרח ועל כן גיבש תוכנית המבוססת על ארבעה עמודי תווך, המסכמות את שאיפות הפיתוח של קטאר: פיתוח אנושי, פיתוח חברתי, פיתוח כלכלי ופיתוח סביבתי. יחד, עמודי תווך אלה שואפים לאזן בין מודרניזציה למסורת, תוך הבטחת עתיד בר–קיימא. התוכנית הזאת חשובה לאזרחיה אבל חשובה מאד כדי לסייע לקטאר להתקבל במערב כאחד העמים.
עוצמה רכה
כפי שכתבתי לאחרונה, תרבות, חינוך וטכנולוגיה הם מקורות אפקטיביים של עוצמה רכה. המנהיגים החכמים של קטאר, אבו דאבי וערב הסעודית כבר הבינו שתרבות היא נכס אסטרטגי וכאשר כסף אינו מהווה מגבלה – השמיים הם הגבול. ספורט, למשל: קבוצת הכדורגל פאריז סן ג׳רמן, שזכתה בליגת האלופות – היא בבעלות קטאר. זוהי הקבוצה העשירה בעולם. וכך, נסיכויות המפרץ משקיעות משאבים רבים בטכנולוגיה ותרבות, כדי לייצר אטרקטיביות ולמשוך תיירות, וזאת למרות סוגיות בעייתיות של זכויות אדם במדינות אלה – שגם עליהן הם מתחילים לעבוד. קטאר בונה מוזיאונים מפוארים, המתוכננים על ידי מיטב האדריכלים בעולם ויוצרים שיתופי פעולה עם המוזיאונים הכי חשובים – כמו הלובר, הגוגנהיים ועוד.
ארט באזל – קטאר
אם עוקבים אחרי הכסף, זה ממש לא צריך להפתיע אותנו, שהמותג המצליח ארט באזל (היריד הוותיק שמקורו בבאזל אבל מאז הוא בתפשט גם למיאמי, הונג קונג ופאריז), הודיע על פתיחת סניף חדש בקטאר. המהדורה הראשונה תתקיים בדוחא בשנה הבאה. למה דווקא שם? בעיקר בגלל התשתית האמנותית, שכבר קימת שם, וזאת בזכות השיח'ית, אל מאייאסה בינת חמאד בין חאליפה בת ה–42, אחותו של אמיר קטאר, שהיא ראש רשות המוזיאונים הקטארית ומובילה את המהפיכה התרבותית במדינה. כבר שני עשורים בערך, מאז שהנסיכה שמה לה למטרה להפוך את קטאר למעצמת אמנות עולמית, וכיוון שברשותה תקציב של כמיליארד דולר בשנה, אין שום מכשול העומד בינה לבין כל יצירת אמנות שהיא מעוניינת לרכוש או כל יוזמה אמנותית אחרת.
לראיה, ב– 2012 קטאר רכשה את הציור שהיה אז היקר ביותר בהיסטוריה, משחקי הקלפים של פול סזאן בעבור סכום, שאז היה בדיוני, של 260 מיליון דולר. האירוע הזה שם אותה במקום הראשון של רשימת 100 המשפיעים של עולם האמנות של המגזין ארט רויו לשנת 2013. בזכותה קטאר רכשה עוד יצירות מופת של העולם המערבי והיתה אפילו בדיחה לפני כעשור, שאם קטאר תפסיק לרכוש אמנות – השוק יקרוס.
מעצמת מוזיאונים
ב– 2019 נפתח המוזיאון הלאומי של קטאר, שתוכנן על ידי ז׳אן נובל. מוסדות אמנות נוספים מאכלסים גם יצירות אוריינטליסטיות מסורתיות, גם אמנות עכשווית וגם לא מעט מיצירות המופת של עולם האמנות המערבי. ב-2030 צפוי להיחנך מוזיאון נוסף שנבנה בטחנת קמח ענקית בעיר דוחא. המוזיאון הבינלאומי יאכלס יצירות מופת מודרניות ועכשוויות, שנרכשו על ידי קטאר. המבנה המקורי נבנה ב-1969 והוא מורכב מ-64 סילואים, בהם אוחסנה החיטה, שהגיעה מכל העולם. המטחנה היתה פעילה עד שנות השמונים. המטרה היא להפוך את המוזיאון החדש לאחד המוזיאונים המובילים בעולם.
ביתי, ביתך
עוד חידוש קטארי – השנה, לראשונה, קטאר משתתפת באופן רשמי בביאנלה בוונציה. במסגרת הביאנלה ה-19 לאדריכלות, היא הקימה בלב מתחם הג׳ארדיני (בני הביאנלה) מבנה במבוק ארעי (התמונה בראש הפוסט), תחת הכותרת ביתי, ביתך, שמתייחס לנושא הכנסת אורחים.
המבנה הארעי עומד על שטח שהוקצה לבניית הביתן הקבוע שיוקם לקראת פתיחת הביאנלה ה-61 לאמנות במאי 2026. זה לא עניין של מה בכך. מזה 30 שנה שלא נבנה ביתן חדש בג׳ארדיני ועל פניו, נראה היה שכבר לא נותר מקום. מדינות נוספות כמו סין, למשל, ממתינות שנים להקים ביתן קבוע בג׳ארדיני. זהו האתר המקורי של הביאנלה, שנפתחה שם ב-1895. מאז ועד היום הוקמו במתחם 29 ביתנים. האחרונה, של דרום קוריאה, הוצב ב– 1995. כבר בשנה שעברה, במקביל לביאנלה לאמנות, קטאר הרימה תצוגה מרשימה, מושקעת ובעיקר יחצ״נית, באחד הארמונות המרשימים על הגרנד קנאל. באותו זמן גם נחתם הסכם בין קטאר לעיריית ונציה לשיתופי פעולה והעמקת הקשר (מילים שמאחוריהן הזרמת כסף רב) והחלו השמועות על הקמת ביתן נוסף בשטח הג׳ארדיני הצפוף.
תקיעת יתד בג׳ארדיני היא מהלך נוסף להעמקת המודעות המערבית לכוח של קטאר כשחקנית מרכזית בעולם התרבות, כוח שנקנה בכסף ומבקש לערער את ההגמוניה המערבית. אבל כדאי שנזכור – קטאר היא זאב בעור של כבש. היא רק מסווה את כוונות ההשתלטות האיסלאמיסטיות שלה באמצעות עוצמה רכה. צריך מאד להיזהר ממנה.
דבי, תודה לך מעומק הלב.
בימים טרופים אלו, כל כתבה קטנה כגדולה – ממלאת את הכובד שבלב , באווריריות מלאת השראה.
תוכן, וידע והרחבת אופקים – שומרים עלינו. תודה.
נהדר, סקירה מלמדת מעשירה.
את צודקת מאוד דבי
לצערינו מדינות הנפט הצליחו לחדור בדרך מחוכמת למדינות המערב כמה מצער לשמוע איך הן מוכרות נכסי צאן ברזל תמורת כסף מבלי להבין כי בעתיד כולנו נשלם את המחיר
מקווה שלא יהיה מאוחר מדי
תודה לך על הפוסט