אחת התערוכות הגדולות והחשובות המוצגות כעת בלונדון היא תערוכתו של האמן האמריקאי קרי ג׳יימס מרשל (יליד אלבמה, 1955). שם התערוכה – ״היסטוריות״ – כבר מעיד על התפישה של מרשל שיש יותר מנקודת מבט אחת. ואכן, מזה 45 שנה שהוא מאתגר את נקודת המבט המערבית ומצייר, בלי להתנצל, רק דמויות שחורות. הוא מצניע אותם, כפי שהיה מקובל במשך דורות (אם הופיעו בכלל) אלא שם אותם במרכז ובקנה מידה גדול כדי לתת אותה חשיבות לדמויות שחורות כפי שניתנה בהיסטוריה לדמויות לבנות.
כמו המאסטרים הגדולים
בשלב מוקדם בקריירה שלו, הבין מרשל שכדי להתחרות באמנים המערביים, עליו לדעת את מה שהם יודעים. ההשראה הראשונית שלו הם ציירים היסטוריים כמו ג׳וטו (בן המאה ה– 14) או ג׳ריקו (בן המאה ה– 18). מרשל אינו מצייר אירועים היסטוריים גרנדיוזיים אלא, בהשראת האימפרסיוניסטים, מצייר תמונות מחיי היומיום של הקהילה השחורה: במספרה, בפארקים, בסטודיו ובתוך הבית. מרשל לא היה האמן השחור הראשון בדורו אבל הוא היה חלוץ במובן שהוא עשה הכל כדי להתחרות בציורים של המאסטרים הגדולים של הציור המערבי.
שחור משחור
בשנת 2022 ראיינתי את קהינדה וויילי – אמן אמריקאי שחור עכשווי שאני מאד מאד אוהבת. בשיחתנו, קהינדה סיפר שכשהלך למוזיאונים בקליפורניה בילדותו, לא מצא על הקירות מישהו שדומה לו ואכן, במוזיאונים מערביים נדיר למצוא פורטרטים היסטוריים של שחורים, אלא אם הם עבדים או משרתים. אמנים של המאה ה– 21 כמו קהינדה ווילי, מיקלנה תומאס והצלמת זאנל מוהולי, מנכיחים בצורה מוגזמת את האדם השחור, באופן שלא ניתן להתעלם ממנו. קרי ג׳יימס מרשל (יליד אלבמה, 1955) הוא מהאבות המייסדים של התנועה השחורה.
רוב ציוריו, כמו בציורים היסטוריים, מכילים דמויות רבות – כולן שחורות. כדי להדגיש את הצבע השחור של דמויותיו הוא משתמש בגוונים של שחור ונמנע מלשלב את הצבע השחור באיזורים האחרים של ציוריו. זה יוצר קונטרסט דרמטי. כך נוהגת גם הצלמת זאנל מוהולי, שמשחירה עוד יותר את פניה השחורות בצילומי הדיוקן העצמי שלה, כדי לתת תוצאה קיצונית.
מרשל, שנולד בארצות הברית, מושפע כמובן מהעבדות ומהסבל של השחורים בארצות הברית, זאת למרות שהציורים שלו אינם מביעים סבל. גם כשהוא עוסק בחויה הקשה של ״מעבר הביניים״ – הדרך המטלטלת והאיומה שבה העבדים הובאו מאפריקה לארצות הברית – הוא עושה את זה בדרכו המיוחדת. האבסורד במעבר הזה היה שאלה ש״הצליחו״ לשרוד אותו (כ– 20% מתו בדרך) נידונו לחיי עבדות בלתי נסבלים. בציור לעיל, הסירה הצפופה נכנסת למתקן בפארק שעשועים בשם Great America. זה ציור מ– 1994 אז אי אפשר לחשוד במרשל שהוא מתגרה בטראמפ, למרות שבהקשר של הסיסמה של טראמפ, האירוניה ברורה.
״תמיד ראיתי את עצמי כצייר היסטורי. אני חושב שחשוב שאמן שחור ייצור ציורי דמויות שחורות במסורת הגדולה. יצירות אמנות שנתקלים בהן במוזיאונים של אנשים שחורים הן לרוב צנועות בקנה מידה. הן לא מושכות מיד תשומת לב. התחלתי להשתמש בציור היסטורי כמודל כי רציתי לתבוע את הזכות לפעול ברמה הזו״.
מודרניזם ניגרי בטייט מודרן
במקביל לתערוכה של מרשל, מתקיימת במוזיאון הטייט מודרן התערוכה מודרניזם ניגרי – התערוכה הבריטית הראשונה שעוקבת אחר התפתחות האמנות המודרנית בניגריה. בשונה מהתערוכה של מרשל, כאן לא עוסקים בעבדות אלא בחיים באפריקה עצמם ובאופן שבו אמנים ניגריים במאה העשרים התמודדו עם הרצון לפתח סגנון ציור ייחודי. ניגריה היתה קולוניה בריטית בין 1914-1960. התערוכה מתחילה בשנות ה-40 על רקע קריאות לדה–קולוניזציה ברחבי אפריקה ובתפוצות שלה. עם מערכת החינוך הניגרית תחת שלטון בריטי, אמנים רבים מתלמדים בבריטניה, מאמצים טכניקות אמנותיות אירופאיות וחווים את הקיבעון של המודרניזם המערבי באמנות אפריקאית. לאורך התערוכה ניכר המתח בין הסגנון המערבי הנחשק, לבין הצורך לייצר משהו חדש, שמתאים לאפריקה, וזה כולל לא רק את צבע העור של הדמויות. ניכר מאמץ רב לשחזר מסורות אפריקאיות ילידיות – גם זה בשונה מהתפישה של מרשל
אני לא נכנסת כאן לרשימת האמנים, שבודאי לא מוכרים לנו בארץ. מה שמעניין כאן זה להסתכל על שתי תערוכות שעוסקות בו זמנית בסוג של אמנסיפציה שחורה – האחת (מרשל) מנקודת מבט של זרים עם מסורת של עבדות והשניה מנקודת מבט של אמנים שיוצרים באפריקה ומנסים לייחד את תרבותם
קרי ג׳יימס מרשל, רויאל אקדמי, לונדון, עד 18.1.26
מודרניזם ניגרי, טייט מודרן, לונדון, עד 10.5.26
דבי, תודה רבה שלקחת אותי לפחות להצצה מרתקת לתערוכתו של מרשל ולאמנות הניגרית.
אכן לונדון נותנת מקום ומנכיחה אמנות שחורה!
מעניין לראות מה תהיה ההשפעה ההרסנית של טראמפ על אמנות ילידית, אפרו – אמריקאית ועוד… .
הפוסטים נהדרים, גם הציורים וגם הטקסט. יישר כוח!!!! מוצלץ מאד . אני כבר
מחכה ומצפה לפןסט הבא.
המגזין מרתק , חדשני ופותח צוהר לחידושים באמנות המערבית העכשווית כמו גם למתרחש בשדה האמנות הישראלית .
תודה