אפשר לראות את הקורונה כרכיב שמשנה את העולם ואת סדרי העדיפויות של בני האדם ואפשר לראותה כתופעה שמאיצה תהליכים. ענייננו כאן הוא עולם האמנות - אקו-סיסטם רב משתתפים - שנדרש לשינוי רדיקלי כדי לשמור על רלוונטיות. לפניכם כמה דוגמאות מעניינות על עשייה אמנותית מושפעת קורונה והאצת תהליכים טכנולוגיים בחסותה. השבוע בעולם האמנות.
בנקסי עושה את הטיוב בלונדון
מה עושה אמן רחוב שאינו יכול לצאת לרחוב? ראינו את ההתמודדות של בנקסי, אמן הרחוב האנונימי המפורסם ביותר בעולם, מצייר עכברושים, החיה החביבה עליו, בחדר האמבטיה (המאד לא מרשים) שלו. הדבר הבא שהוא עשה, היה להעביר באמצעות שליח רישום ממוסגר מעשה ידיו, לאחד מבתי החולים המתמקדים בחולי קורונה בדרום אנגליה. בפתק הנלווה הוא כתב מילות תודה לעובדי הרפואה ואמר שהוא מקווה שהציור שלו יכניס קצת אור לבית החולים, אפילו שהוא שחור לבן. בבית החולים הוחלט לתלות את הציור במבואה של בית החולים עד לסתיו, אז הוא יימכר במכירה פומבית והכסף ישמש לטובת בית החולים. כעבור שבועיים מישהו ניסה לגנוב את הציור מהקיר, אך במזל נתפס על ידי אנשי הביטחון שקלטו אותו במצלמות האבטחה.
השבוע הוא דווקא יצא מהבית ובתחפושת של עובד ניקיון של חברת התחבורה בלונדון TFL הוא צייר עכברושים ואף כתב את שמו באחד הקרונות של הסירקל ליין. המסר הפעם היה בהתייחסות לחשיבות של עטיית מסיכה (בלונדון, מסיכות הינן חובה רק בתחבורה הציבורית ובחנויות).
עד שהסרטון שבנקסי פרסם בחשבון האינסטגרם שלו עלה, לא נותר דבר מהדימויים שלו ברכבת. יש בטיוב אפס סובלנות לגרפיטי וסביר להניח שהמנקה החרוץ שהפך את היצירה של בנקסי לכתם על הסמרטוט שלו – כלל לא ידע שמדובר באירוע תרבותי שכל העולם יתעניין בו. חוק זה חוק…
חברת התחבורה יצאה בקריאה לבנקסי לצייר עבודה נוספת, הפעם לפי הכללים. אבל מכיון שבנקסי הוא האחרון שפועל לפי הכללים, כנראה שזו עוד עבודה שכל מה שנשאר ממנה זה התיעוד שלה.
יש שהעריכו את שווי העבודה שנוקתה ב- 7.5 מיליון ליש״ט. ניתן היה להוציא את הקרון מהמערכת ולהפוך אותו לאטרקציה לתיירים.
מה עושה ליזה לו?
עם תחילת הסגר, האמנית האמריקאית ליזה לו הקימה פלטפורמנה בשם Apartogether, והציעה לאנשים ליצור שמיכות מחומרים שיש להם בבית ולהעלות אותן לאינסטגרם. את ההשראה לפרוייקט קיבלה כשמצאה בארון את שמיכת הילדות שלה, חפץ הנחמה שלה, השמיכי היקר, שגרם לה לחשוב שפרוייקט שמיכות יכול להביא נחמה לאנשים רבים.
ליזה לו מוכרת בזכות עבודות גדולות ממדים שהיא יוצרת מחומרי מלאכה – בעיקר חרוזים. היצירה הידועה ביותר שלה ״מטבח״, משחזרת אחד לאחד את המטבח של אמא שלה. העבודה על הפרוייקט ערכה חמש שנים. אין ספק שעבודות מלאכה עמלניות משקיטות את הנפש ומכניסות את היוצרים למצב כמעט מדיטטיבי (בחור שאני מכירה התחילת ללמוד סריגה!). הפרוייקט של לו הפך גלובאלי עם אתר פעיל, האשטג ייעודי באינסטגרם והרבה שיתופי פעולה.
מה עושים מוסדות אמנות?
בצל האיום של סגרים חוזרים, גם מוסדות האמנות ברחבי העולם מתמודדים עם הפסדים גדולים וחוסר ודאות לגבי יכולתם להמשיך לפעול. השבוע נודע ששני הירידים של Frieze, הנערכים בלונדון באוקטובר, יבוטלו השנה ולמרות שההכנות לארט באזל מיאמי ביץ׳ נמשכות, אני מהמרת על סיכויים קלושים שאכן יתקיים. גלריות מתחילות להיפתח מחדש בכל העולם ומוזיאונים מחממים מנועים אבל לכולם ברור שההגבלות על מספר המבקרים ייצרו עומס כלכלי אדיר על מוזיאונים. אלכוג׳ל, שמירת מרחק והזמנות מראש הם חלק בלתי נפרד ממציאותנו החדשה, גם בגלריות ובמוזיאונים אבל זה לא יוכל להחזיק לאורך זמן. אצלינו, מוזיאון ישראל סגור ובמוזיאון תל-אביב המנהלים והאוצרים משמשים גם כשומרים בתערוכות כי אין אפשרות להחזיר את כל השומרים לעבודה. מוזיאון באר שבע הגיב במהירות שיא למצב החדש והוציא קול קורא לאמני הנגב, שבו מוזמנים להציע לתערוכה עבודות שנעשו בזמן הקורונה. התוצאה היא התערוכה מה נשמע בבית, שאצרה מנהלת המוזיאון ד״ר דליה מנור (בעזרה של נירית דהן). לראשונה בתולדותיו, מתקיימת תערוכה שכל המשתתפים בה הם אמנים מהנגב.
בינתיים אפשר לפחות להתהדר במסיכה אמנותית שהפכו ללהיט בחנויות המוזיאונים. נקווה שבקרוב היא תהפוך לפריט אספנות שתינעל באיזו תיבה בבוידם.
דבי יקרה. את מפגישה אותנו קוראייך באמנות מעניינת וצבעונית. את מעוררת סקרנות והמון השראה. תשוקה להעמיק ולדעת עוד.
ועל כל אלה תודה גדולה.
תודה רבה לילי יקרה
תודה דבי על הפוסטים שלך
שהם מעודכנים מעניינים ושומרים
עלינו ״להיות בעיניינים״
תודה רבה אילאיל
תודה גדולה לך על הפוסטים הנהדרים
משהו אופטימי בתקופה כל כך לא מובנת תקופה שעדיין אין לה עתיד….
תודה נתנה
תודה לך נתנה.
בוקר טוב דבי, זו ההזדמנות והאפשרות להודות לך על מידע מעניין ורלוונטי. תודה רבה לך! ליאורה חשין
תודה ליאורה
נהנית כל כך מהבלוג שלך. אומנות משכיחה את המצב העגמומי בו אנו חיים בימים אלו, ואת מפליאה להנגישה לקוראים. תודה רבה
תודה רבה חניה
מנצל את האפשרות להביע גם תודה וגם הערכה על הראיון שקיימת עם סיגל צברי. מכל המראיינים (פרט אולי לפרקינסון מה BBC ) לא נזדמן לי מראיי/נת מעולה כמוך. בחירת השאלות הייתה ממדויקת ומצוינת ואפשרה לסיגל לזרום ולהביע את הדברים שבדיוק רצתה, כך שמצד אחד הובלת לכיוון הנכון ומאידך נתת לה מרחב חופשי להתבטאות, והתוצאה הייתה גם חוויה עמוקה וגם לימוד ורכישת דעת ותובנות. סיגל היא אמנית בחסד עליון ואדם נפלא ואישית קבלתי מהראיון המון. אינני יודע אם הדבר אפשרי אבל היה כדאי שייחשף לקהל רחב.
תודה רבה חנניה על התגובה מחממת הלב.
יום שישי, מדליקה נרות שבת ו.. נגשת למחשב לקרוא את דבריך בשקיקה.
אני נהנית להתחדש ולהתעדכן. במיוחד בימים אלו שאין אפשרות ולבקר במוזיאונים בעולם, גיליתי את המוזיאון בבאר שבע.
מודה, לא הייתי שם, אבל אתכננן לנסוע השבוע… אם פתוח.
תודה לך דבי על שנים של כתיבה ובעיקר על ההתמדה שלך לחבר אותנו לאומנות.
בהערכה
רינה וייס
הי רינה כיף
לקרוא את תגובתך. תודה!
הבלוג עבר שינוי תדמית וגרפיקה מקסימים, מאד אהבתי.
שולמית יקרה תודה על תגובתך