גל המחאה עולה וגואה בארצנו השסועה והדואבת אך מתוך הכאב עולה גם יופי שמאפשר זיק של תקוה בתוך הימים האפלים העוברים עלינו. על אמנות ומחאה בישראל בימי קורונה - השבוע בעולם האמנות.
הסעודה האחרונה של מי?
דווקא בישראל אמנות אקטיביסטית היתה תמיד מינורית וזה אולי מפתיע לאור חילוקי הדעות הדרמטיים שאיפיינו תמיד את החברה הישראלית. התהודה של הרשתות החברתיות שינתה זאת ובשנים האחרונות אנחנו עדים להתעוררות מסוימת גם בתחום זה ובעיקר במרחב הציבורי.
איתי זלאייט הוא אחד ה״כוכבים״ של הגל החדש של אמנות מחאה, זו שנעשית עם הפנים לתקשורת ולרשתות החברתיות. רק בשבוע שעבר הזכרתי את הפסל המוזהב של ביבי שהציב בכיכר רבין ב– 2016, אפרופו איך למשוך תשומת לב בעולם האמנות. הפעם הוא קיבל אישור מהעיריה והקים את מיצב ״הסעודה האחרונה״ למשך יום אחד בכיכר רבין, ובו שולחן משתה ארוך מלא כל טוב ופסל בדמותו של נתניהו יושב לבד ואוכל מעוגה שעליה מצוייר דגל ישראל. לא במקרה המיצב הוקם בערב תשעה בערב, המסמל את חורבן בית שני. בשיחה עם זלאייט הוא מסביר: ״ ביבי נתפש על ידי תומכיו כמושיע, כדומיננטי וחזק. כך הצגתי אותו. אלא שאז המציאות מגיעה והוא סועד לבד בלי השליחים שלו, שבמקרה זה אמורים להיות שליחי הציבור אבל הם נעלמו. חלק חשוב בסיפור של ישו הוא שהסנהדרין שפט אותו. אצלינו לא צולבים אבל אפשר לשפוט. אנחנו נמצאים בצומת שבו יש שתי אפשרויות: שביבי יישפט באופן דמוקרטי ויסולק ואז זו תהיה הסעודה האחרונה של ביבי, או שזאת תהיה הסעודה האחרונה של הדמוקרטיה שביבי כבר כירסם והנה עכשיו הוא כבר בקינוח״.
הוא מתעקש לקרוא לזה מיצג (פרפורמנס) ולא מיצב (אינסטליישן) בגלל שלדבריו ״הקהל הוא חלק בלתי נפרד מהעבודה. בעבודה הקודמת שלי בכיכר קינג ביבי, הקהל הפיל את הפסל וכך הפך אותו לפרפורמנס״. הפעם עמדו שומרי אבטחה לצד הסעודה האחרונה, מה שמנע כל התערבות של הקהל.
בתשובה לשאלתי על התגובות של אנשי נתניהו הוא דווקא מבסוט מתשומת הלב שקיבל מפני שכך הוא נחשף גם לאוהדים שלהם. ״אני לא בא לשכנע את המשוכנעים״, אמר. התקשורת אוהבת פרוייקטים כאלה ובסוף השבוע הנוכחי תהיינו שתי כתבות: הערב (שישי) באולפן שישי של ערוץ 12 ומחר (מוצ״ש) בכאן 11.
המיצב/מיצב הזה עלה לא מעט כסף וזלאייט אינו מוכן לקבל תמיכה משום גוף פוליטי ועל כן פתח בקמפיין גיוס המונים, כדי לממן את פעילותו החתרנית. גם אם זה לא יפיל את ביבי, זה מכניס צבע לחיים
יש תקווה
ישנם אמנים נוספים שנרתמים לטובת העניין בסגנון אחר לגמרי, כמו אדם יקותיאלי, הידוע גם בתור נו הופ. כמי שעוקבת אחרי עבודתו, עוד מימיו כנער – בעיני, אדם הוא אחד האמנים המרשימים והמקוריים הפועלים היום בארץ. יש לו יכולת מעוררת השתאות לקחת נושאים קשים ושנויים במחלוקת, ולקרב אותם באמצעות גישה רגשית, אוניברסלית ואמפתיה אנושית יוצאת דופן.
הוא החל את דרכו האמנותית כאמן רחוב אנונימי והתפתח לאמן המציג בגלריות. העניין שלו בשולי החברה הביא אותו, בין השאר, לנשוויל, שם עשה פרוייקט חוצות המציג טקסטים קצרים מתוך מכתבים שכתבו אסירים הנדונים למוות בבית כלא מקומי. פרוייקט נוסף עסק בקעקועים כשאסף מכתבים מרחבי העולם, מתוכם בחר משפטים קצרים שאותם הוא קעקע על מתנדבים. בתערוכה האחרונה שהציג בגלריה גורדון עסק בקונפליקט הישראלי/פלסטינאי. הוא הוציא קול קורא למכתבים מישראלים ופלסטינאים, כשההוראות היו לכתוב על תחושות של בית, שייכות, כמיהה ומולדת – מושגים רגשיים אוניברסליים, הרלבנטים לאנשים משני צידי הגדר.
כמי שעסוק ביצירתו בקירוב לבבות אדם שלח השבוע מכתב במייל עם דגש על סולידריות ואמפטיה. הוא פתח באתר שלו קטגוריה בשם Signs of hope שבו העלה דימויים ברזולוציה גבוהה, שאנשים מוזמנים להוריד, להדפיס ולעשות בהם שימוש חופשי. בשיחה עימו הסביר שהמטרה שלו היא גם לייצר תשומת לב למה שמתרחש, לייצר הנגשה ולעורר השתתפות אקטיבית. הוא משחרר את האמנות שלו ובעצם מחזיר אותה לרחוב באמצעות האנשים שיעשו בה שימוש.
העברת מסרים
מחאת הצעירים אינה מאורגנת או מסובסדת ואיך אפשר לדעת? לפי השלטים. המפגינים הצעירים משקיעים בשלטים שלהם, גם מבחינת הקופי וגם מבחינת העיצוב. מעניין לשמוע את החשיבה מאחורי השלטים. הנה סיפור אחד:
דרי שכטר, מעצבת, המובילה את עיצוב חללי העבודה המשותפת של מיינדספייס בעולם, שקדה עם בן זוגה על שני שלטים יצירתיים במיוחד והיא מסבירה: ״כל הקונספט של שלטים בהפגנה הוא בהעברת מסרים קצרים באופן מהיר ונהיר. לאחרונה הייתי בבידוד והיית צמודה לסטוריז באינסטגרם בניסיון לקרוא את מה שכתוב השלטים כדי להבין את תחושות המפגינים. זה הזכיר לי קומיקס, כשהמאייר זורק מילים כמו פצצות כדי לחדד את המסר. כך עלה הרעיון (של ענבל סיני) להכניס ז׳רגון עכשווי לצורות של קומיקס כדי לבטא את ההתנגדות שלנו לראש הממשלה״.
לטובת הלא מעודכנים, בז׳רגון העכשווי נעשה שימוש במילה אחת כקיצור. המילה ״בלתי״ מבטאת ״בלתי אפשר״ או ״בלתי מתקבל על הדעת״. על המילה ״תתקדם״ אין צורך להרחיב.
שכטר בחרה בבדי פרווה צבעוניים כטקסטורה לא אופיינית ועל כן בולטת על רקע שלטי ההפגנה. הצבעים העזים וצורות הרקע מאזכרים את עבודותיו של רוי ליכטנשטיין. דוגמה אחת המשלבת רוח ילדות ואקטיביזם להעברת מסרים.
יש באינסטגרם יוזר בשם אמנות למהפיכה, שם ניתן לראות עוד פנים אמנותיות של המהפיכה המתהווה. בנוסף, ממליצה לעקוב אחרי הצילומים העוצמתיים של צלם העיתונות, זוכה פרס פוליצר, עודד בלילטי, המתעד את ההפגנות בבלפור.
אם יש לכם שלטים מדליקים עם סיפור, כתבו לי בתגובות ואצור קשה.
זה מביע לגמרי את הרגשתי."המנהיגים " שלנו ובמיוחד העומד בראשם זוללים בריש גלי במשתה אחרון את המזון העתידי של הדור הצעיר
שלום
לדעתי הסעודה האחרונה זאת לא אמנות אלא הסתה הוא לא אומן הוא סתם מסית ומדיח
הדבר היחיד שאני יכול לעשות בנדון לבטל את קבלת המייל שלך
במדינה דמוקרטית כל אחד זכאי לדעתו
תודה דבי. אני נהנת לקרוא את הגליון שלך ולהתעדכן.
והאתר לגמרי ידידותי. בהחלט !
נחזיק מעמד עם התקופה המוזרה הזו.. שמי יודע מתי היא תסתיים.
נשמור כולנו על עצמנו
במקביל לחיים השגרתיים כמה שאפשר.
תודה דניאלה
לא הכרתי את זליאט, ודבריך האירו את עבודתו בענין רב.