היום יותר מתמיד, התחרות על תשומת הלב דורשת יצירתיות, במיוחד בתחום האמנות.לפניכם כמה פרובוקציות אקטואליות שעוררו תשומת לב רבה השבוע בעולם האמנות.
תרבות מחאה
גלי המחאה המתפשטים וגוברים מייצרים אצלינו לא רק גאווה על ההתעוררות של עם חבוט שהורדם במשך עשור של דיכוי, אלא מייצרים גם דימויים מרהיבים שבודאי יהוו חומר גלם משובח לתערוכת צילומי העיתונות השנתית (אם תוכל בכלל להתקיים). יש כמה תמונות חזקות שצולמו בארץ השבוע אבל המרשימה מכולן צולמה דווקא בפורטלנד אורגון, שם עירום הפך במרוצת השנים לאמצעי מחאה לגיטימי. בארצות הברית, כמו אצלינו, המשטרה פועלת לדיכוי המחאות והנה בחורה אחת הופיעה מתוך הקהל כשיא עטויה מסיכה שחורה ותו לא. אל מול הפגיעות של גופה העירום, השוטרים המשיכו לירות גז פלפל והיא פצחה בריקודים אל מולם, ולבסוך פשוט התיישבה מול השוטרים בפיסוק רגליים. כל זה נמשך כרבע שעה, שבסיומה השוטרים והסוכנים הסתובבו ועזבו את המקום.
תודה לגלעד מלצר שבאמצעותו נחשפתי לידיעה בפייסבוק. הכתבה המלאה כאן.
שחור משחור
הקוראים הותיקים שלי בודאי זוכרים את הסיפור על הצבע השחור משחור. צבע ה– Vanta black התגלה בטעות במעבדה. זהו צבע שבולע מעל 99% מקרני האור וכך יוצר אשליה של חור שחור. בשנת 2015 האמן אניש קאפור עורר סערה כאשר רכש את הזכויות הבלעדיות לשימוש בשחור ונטה ובכך מנע מאמנים אחרים לעשות בו שימוש אמנותי – מעשה שהצית מלחמת צבעים עם אמן בשם סטיוארט סמפל, שלא יכול היה לסבול את המונופול של קאפור על הצבע השחור משחור. בצעד ראשון סמפל יצר את הורוד הכי ורוד וכל מי שרכש אותו היה צריך לאשר שאין לו קשר לאניש קאפור, כדי שזה לא יוכל להשתמש בו. לבסוף זה הגיע לקאפור, שפרסם צילום בו הוא עושה אצבע משולשת (טבולה בפיגמנט הורוד של סמפל. בשלב השני סמפל הצליח לייצר שחור שחור עוד יותר מהונטה.
עתה מתברר שקיימת גירסה טבעית של שחור ונטה, כפי שפורסם השבוע במגזין Wired. מדובר 15 סוגים של דגים שמצליחים להסוות את עצמם באמצעות מנגנון שבולע מעל 99% של קרני האור. מנגנון ההסוואה מאפשר לדגים להתקרב לטרף שלהם.
פירצה קוראת לגנב
אחת התופעות הזכורות לי מביקורי ביפן בשנת 1985 היתה היעדר גניבות. אפשר היה להשאיר תרמיל מלא ציוד בפארק ציבורי או בתחנת רכבת ללא חשש. אולי זה סוד ההצלחה של ניסוי, כהגדרת המארגנים, שהתרחש השבוע כאשר גלריה בטוקיו פירסמה הודעה שבלילה אחרי פתיחת תערוכה חדשה, ניתן יהיה לבוא ולגנוב את כל המוצגים. רוב היפנים בודאי לא חוו אקט של גניבה בחייהם ואכן, לקראת חצות התקבצו כמאתיים איש מחוץ לגלריה Same בטוקיו. המארגנים בודאי לא חשבו שתוך כמה דקות לא יישאר כלום מהתערוכה. המסקנות של הניסוי טרם פורסמו אבל זה כנראה היה תרגיל מוצלח ביחסי ציבור – עובדה שהידיעה פורסמה ועכשיו אנחנו יודעים על קיומה של גלריה סיים – ואולי בהזדמנות זאת כדאי שישפרו את אתר האינטרנט שלהם….
פייק ניוז
מי שמע על האמן דרן באדר? הרבה יותר אנשים השבוע וגם אתם, קוראים שלי. שמו של באדר, שמגדיר עצמו אמן קונספטואלי, היה נושא מייל שנשלח השבוע לעיתונאים, כביכול, מטעם אחת הגלריות הנחשבות בעולם, דיויד צוירנר. ההודעה בישרה על הצטרפותו של באדר לרשימה הנחשבת של אמני הגלריה. בדרך כלל, המשמעות של הודעה כזאת היא גדולה עבור אמן כי היא מבשרת על עלייה מיידית במחירי עבודותיו. במקרה של באדר הוא כבר מיוצג על ידי מספר גלריות מוערכות בעולם, כך שהוא ממש לא אנונימי. גלריית צוירנר קיבלה את ההודעה ברוח טובה ואיחלה לו הצלחה. העבודות של באדר פוסעות על חבל דק בין אמנות קונספטואלית לתעלולים. בעבר הוא מכר את פרופילי הטוויטר והאינסטגרם שלו,
עשה לך פסל
הצבת פסלים במרחב הציבורי ללא אישור היא דרך בדוקה למשוך תשומת לב. תשאלו, למשל, את בנקסי. דוגמאות נוספות: בניו יורק הוצב פסל לא חוקי של ילדה שעומדת נכוחה מול פסל של שור שהוצב בוול סטריט. איתי זלאיט זכה לפרסום רב כשהציב בכיכר רבין פסל מוזהב של נתניהו.
פסל חדש עורר תשומת לב השבוע. הוא הוצב בעיר בריסטול באנגליה, על בסיס פסל שהוסר במסגרת פעילות BLM. הפסל של אדוארד קולסטון, יקיר העיר שהיה, בין השאר, סוחר עבדים, הוסר והוטבע בנהר. מאז הבסיס נותר ריק (למרות שהפסל נמשה מהנהר).
האמן הבריטי מארק קווין ראה ברשת צילום של אישה שחורה, ג׳ן ריד שמה, תושבת בריסטול, שנעמדה על בסיס הפסל שהוסר ועשתה תנועה של Black power. קווין, שהתרשם מאד מהמחווה הספונטנית והעוצמתית של ריד, יצר איתה קשר דרך האינסטגרם והזמין אותה לשתף פעולה ביצירת פסל בדמותה. השבוע, עם שחר, הוצב הפסל על הבסיס הריק אבל נשאר שם 24 שעות בלבד. לדברי האמן, הוא מראש לא נועד להיות קבוע אלא להצית ניצוץ באשר לגזענות ולצורך לטפל בה. האנשים שהספיקו לראות את הפסל הביעו תחושות של גאווה ותקווה אבל העירייה לא מאשרת להציב פסלים ללא אישור.
תודה, דבי, על העידכונים מהארץ ומהעולם. משב רוח מרענן לנשמה שמחפשת קצת שקט מכל הרעש מסביב. אני כל כך נהנית לקרוא!
תודה רבה ספי יקרה
אחלה! מעניין מאוד וכיף לקרוא. תודה
תודה רבה מיכאל
דבי יקרה,הבלוג שלך עשיר, מלא חיים ורוח. מרגשת האדיקות שלך והמסירות להביא אל פתחנו עושר אמנותי מעניין ,מקצועי ורחב אופקים.
תודה ושבוע נפלא.
תודה רבה לך לילי יקרה
דבי יקרה כיף להתעדכן כל שבוע ותודה על ההתמדה
תודה דרורית יקרה
דבי, כשרוחות רעות נושבות ואין כבוד לאמנות, את בניוזלטר שלך מפיחה בנו תקווה ואוויר לנשימה!
תמיד את מספקת לנו הצצה מרתקת לעולם האמנות הבינלאומי, אבל עכשיו כשאנחנו מקורקעים זה חשוב שבעתיים.
תודה, איריס
תודה רבה איריס יקרה
נהדר!!! תודה שאת מוצאת עבורינו בכל הייאוש שמסביב, כמה נושאים של אושר לנפש
תודה שירלי
מידע מעניין, זורם, כיף לקרוא. שמחתי במיוחד לידיעה על הפסל שהוצב לרגע בבריסטול.. כי אני עוקבת אחר אמנים שעוסקים בגזענות ובנרטיב ההיסטורי במסגרת המחקר שלי בתולדות האמנות. 🙂 תודה
הי טל שמחה שאהבת! דבי
תודה דבי יקרה
כל שבוע אני מחכה לעידכונים שלך
בברכה
אילאיל
איזה כיף! תודה אילאיל
תודה על המילים המאירות בקצור תמציתי משהו מעולמנו והבחירות של העבודות המרחיבות את הדעת מוציאה אותנו מסגר לאור
תודה תמר
הרבה הרבה תודה.
מעניין.מחדש.מלמד.מסקרן.ומהנה.
תודה לך אטי
תמיד נפלא, תמיד מקורית, תמיד אמיתית
תודה אפרים
דבי תודהההה
איזה כייף זה שיש דקות של נחת ושמירה על השפיות בין סערת הזרנוקים והגרפים העולים,
הכתבות שלך מצטרפות לנגינת התזמורת בבלפור ומחאת האהבה
תודה
תודה לך חיה