יריד צבע טרי נפתח לקהל הרחב – שנתיים מאז היריד הפיזי האחרון – וזה מרגש באמת. ראשית, בגלל שיש לנו רק יריד אמנות אחד, שנית בגלל שכיף לראות מקרוב הרבה אמנות במקום אחד ושלישית, כי כיף לפגוש קולגות, אמנים ושוחרי אמנות, שמתלבשים יפה כדי לראות ולהיראות. תאכלס, זה היה חסר. בנוסף, כמיטב המסורת של ״צבע טרי״, היריד מתקיים במקום שעד כה לא היה חשוף לקהל הרחב והפעם, בוולודרום – איצטדיון האופניים בצפון תל-אביב, שיזם ומימן סילבן אדמס, מי שהביא לארץ את מירוץ ג׳ירו איטליה ורוצה להפוך את ישראל למעצמה של רכיבה תחרותית.
זוהי המהדורה ה– 13 של היריד, (כולל המהדורה המקוונת האחרונה), שעבר לא מעט שינויים ותהפוכות במהלך השנים. היו שנים שלא היה ברור אם מדובר באירוע אמנות או בבילוי לכל המשפחה, כשנעשו ניסיונות לתת מענה לכולם, אבל עם הזמן, נראה שהמארגנים מתייצבים על אירוע בעל שני ראשים: אמנות ועיצוב, כאשר האמנות מחולקת לחממת אמנים עצמאיים, פרוייקטים וגלריות. פרוייקט, לצורך העניין, יכול להיות קבוצה של אמנים, אשר מממנים את הביתן ולוקחים אוצרת שתרכז את כולם ותבחר את העבודות, כמו במקרה של רעות דפנא, איתי זלאייט וניר הדר, באוצרותה של חגית פלג-רותם. לפעמים פרוייקט יכול להיות של אמנית אחת, כמו במקרה של מרתה ריגר והאוצרת כרמית בלומנזון. בין השאר יש גם פרוייקט של שרי גולן, שמקדמת אמנים במסגרת המשולש לאמנות, ומציגה ביריד את לילי כהן–פרח–יה.
בטח ללכת!
לא מעט אנשים פנו אלי ושאלו אם שווה ללכת. אז לפני הכל, התשובה החד משמעית היא כן! זו חגיגה ישראלית אמיתית של יצירתיות והזדמנות לפרגן לאמנים ולמעצבים וגם למיזם הגדול הזה שנקרא ״צבע טרי״, שמאחוריו עומדות נשים מדהימות ומסורות, שהופכות אותו לאירוע נוצץ עם ניחוח של חו״ל. אני לא מדברת רק על שרון טילינגר ויפעת גוריון המנוע הדו–ראשי שיוזם ומפיק את את האירוע, אלא צוות הנשים שעובדות כל השנה ובראשן: רז שפירא, טל גולני ומנור גרא. כמובן שאירוע כזה דורש גם מימון, אז מעבר לתמיכה של עיריית תל–אביב, השנה, לראשונה, חברת פניקס נותנת את החסות הראשית. החברה הוקמה על ידי משפחת חכמי, שהיו אספנים גדולים של אמנות ישראלית. זה חשוב לציין גם את הפניקס וגם נותני חסות אחרים כמו סילבן אדמס כמובן, אקרו נדל"ן, משרד עו"ד נשיץ ברנדס אמיר, כמו גם חברת ב.מ.וו וגם חברת נירלט. הסיבה שאני מפרטת היא בגלל הקושי העצום להשיג מימון בתחום האמנות ולמרות שכל נותן חסות עושה זאת מסיבותיו הוא, יש לברך על כך ולקוות שעוד חברות רבות יתווספו לרשת תומכי האמנות בישראל.
למה יריד?
כמעט מיותר לציין את הסיבות לעלייתם המטאורית של ירידי האמנות בעולם בשנים האחרונות, אבל בכל זאת אומר שהאפשרות לראות הרבה מציגים בו זמנית היא נוחה ואף נותנת תמונה רחבה של הנעשה בתחומי האמנות והעיצוב. כרטיס כניסה אחד פותח עולם ומלואו וזה גם כיף לעשות מינגלינג, לפגוש אמנים ומעצבים, לראות אנשים מעניינים, לשתות ולנשנש משהו – בעיקר במקום מדליק כמו הוולודרום. שמתי לב במיוחד השנה, שהמציגים למדו איך לדבר ליריד – המעצבים שמחים לספר על המוצרים שלהם ובחממת האמנים יש נציגים שמכירים היטב את האמנים ואת העבודות וכל שצריך לעשות הוא לא להתבייש ולשאול – כך גם לומדים דברים חדשים על הדרך.
צריך לזכור שיריד הוא מיזם מסחרי וככזה, ברוב המקרים, הבחירות של המציגים נועדו למקסם את סיכויי המכירה, כדי לממן את הוצאות היריד.
ביריד לוקחים השנה חלק 40 אמניות ואמני חממה עצמאים נבחרים, כ-30 מעצבי מוצר, קרמיקה, נייר וזכוכית, ריהוט וגופי תאורה, כ-25 תערוכות גלריות ופרויקטים אוצרותיים, עבודות מוזמנות, כגון עבודתה רחבת ההיקף של האמנית תמר לב–און, בתמיכת חברת MyHeritage, ו-3 פרויקטים חברתיים, וכן צבע טרי !LIVE – רצועת פרפורמנס – מיצגים שיתקיימו לאורך כל ימי היריד.
אמנות
לב המתחם מוקדש לביתני האמנות. הרמה מאד מגוונת. בדרגה גבוהה מעל כולם, גלריה גורדון, שמציגה ביתן שיכול היה להשתלב בקלות בכל יריד בינלאומי. אחריו, במרחק, גלריה חזי כהן, שמציגה ביתן עשיר ומעניין. כדאי להתעכב גם בביתן של מרכז גוטסן לתחריט מקיבוץ כברי – שם יש מבחר עבודות נהדר של מיטב אמנינו וביניהם נו הופ, אורן פישר וזויה צ׳רקסקי.
חייבת להודות שאת הדברים המעניינים בחממת האמנים מצאתי רק בסיבוב שני ושלישי. מה שצועק לעין הן דווקא עבודות חלשות ומאד מסחריות. בניגוד לשנים קודמות, הציור הרבה פחות מרשים בעיני.
דוגמה לציירת שפספסתי בסיבוב הראשון היא דנה מנור כהן, בוגרת בצלאל, שגרה בקיבוץ שיתופי בצפון ושואבת השראה מהטבע הסובב אותה. היא מציגה צילומים של ציורי נוף אותם היא מציירת על גבי כריכות של ספרים נטושים, להם היא נותנת חיים חדשים ורלוונטיות מחודשת. חלק מהעבודות המוצגות הן של הכריכות עצמן.
ציירת נוספת היא קטיה ליפשין, המציגה ציורי שמן המבוססים על צילומים בארכיון המשפחתי. הגוון הירקרק משווה להם אוירה מלנכולית למרות הדמויות המחוייכות.
אורי זמיר הוא בוגר בצלאל, המציג ביריד מגוון טכניקות – ממש מיצב – הכולל עבודות דו ממדיות ותלת ממדיות, שעשויות גילופי עץ, יציקות שעווה ומידול תלת מימד. יש מתח מעניין בין החומר האורגני לבין יציקות סינטטיות.
אילה צור למדה קרמיקה במכללת תל חי והציגה בעבר דווקא במתחם העיצוב של צבע טרי. הפעם היא בחממת האמנים ומציגה עבודות עדינות ויפהפיות המשלבות רקמה ופורצלן. חוטי הרקמה בולטים מתוך הפורצלן הלבן. לעיתים מבליחים גם חלקי כתב המוטבעים בקרמיקה. בגלריה לאריגה בצפת שם עבדה, נחשפה לעולם הטקסטיל וכך נולד השילוב.
עיצוב
הדבר הכי מדליק במתחם העיצוב ש״עוטף״ את ביתני האמנות, הוא הביתן של שאול כהן, מעצב תעשייתי עם חוש הומור וציניות, שיוצר מודלים מיניאטורים של בניינים ישנים בתל–אביב. המודלים כוללים כל פרט ופרט – אפילו גרפיטי (השמועה אומרת שהכל כבר נמכר….). הוא עוסק ברישול ובחיספוס הישראלי, על כל הסמלים של תכונות אלה. בתוך כדורי שלג שקופים הוא מכניס פח אשפה ירוק, דוכן פיס וסוכת מציל.
עוד אהבתי מאד את גופי התאורה של ויהי, העשויים פורניר, את גופי התאורה של שגיב הרוש, העשויים חומרי פסולת פלסטיק שלא ניתנים למיחזור מסחרי וגם את גופי התאורה של מיס פרודקשן, העשויים קליפות תפוזים. (מסתבר שאני ממש אוהבת גופי תאורה….)
בתור קרמיקאית חובבת התחברתי מאד לעבודות היפות של גיא ג׳אנה ומעיין בן יונה. צחי נבו, משתתף קבוע בעיצוב טרי מציג (שוב) עבודות קיר מעץ וחן זלקינד מציג ריהוט עץ עדין וייחודי. יש עוד דברים נהדרים ששווה לגלות בשיטוט מהנה ונינוח.
לסיכום
יריד צבע טרי שומר על מעמדו כאירוע האמנות המרכזי של השנה. הוא בשל, הוא יציב ואני בהחלט ממליצה לבקר בו. הוא מסתיים ביום שלישי 26.10. את כל הפרטים הלוגיסטיים ניתן למצוא כאן. ניתן להזמין גם סיורים כאן – מומלץ עבור מי שרוצה לקבל הסברים מעבר למה שמספקים נציגי המכירות וגם קצת פיקנטריה.
לא לשכוח כמובן את פרוייקט הגלויה הסודית, שכל הכנסותיה תרומה לבית הספר לאמנויות בתל-אביב. אני קניתי שתי גלויות, כמו שאני עושה בכל יריד. יש לי כבר יופי של אוסף.
אז תלכו ותספרו בתגובות איך היה.
היי דבי
הייתי בפריוויו
נהנתי מהמיפגש
וגם לעבור בין הביתנים
ויש לי רצון לבוא שנית…
אני מציגה כעת בבית האמנים החדש בראשון לציון
תערוכה עם קוספט ומרשימה
וחבל שלא העליתי אותה בצבע טרי
הייתי מקבלת חשיפה הרבה יותר גדולה
וגם הקהל היה נהנה
אני מתארת לי שבין כל התערוכות
אין לך זמן להגיע לתערוכה שלי
וחבל מאד
בנתיים תודה רבה על כל הכתיבה שלך
דווקא מעט הגלריות הממוסדות איכזבו בתצוגות סטנדרטיות למתעשרי ההיטק.
לא ללכת!
היריד השנה מיותר מכל בחינה אומנותית.
מדובר על אוסף הבינוניות המושלם.
יש מעט ביתנים איכותים בצד הגלריות אבל בחממה עצבות וקדרות. כמעט על תערוכת סיום השנה היתה עדיפה על פני צבע טרי.