בנקסי שובר שתיקה
בנקסי, אמן הרחוב הבריטי, השומר בקנאות על האנונימיות שלו, הוא אמן המחאה האולטימטיבי. הוא מצליח להגיע למחוזות קונפליקט (גם אלינו הגיע) ולהשאיר אחריו דימויים נוקבים. השבוע הוא הותיר את חותמו באוקראינה, בשבע יצירות חדשות, הראשונות שיצר מאז קיץ 2021. הוא אפילו לא התייחס למותה של המלכה אליזבת׳, למרות שהירבה להציג את דמותה במהלך הקריירה שלו.
מחאה בביאנלה בוונציה
המלחמה באוקראינה הוכיחה השנה שלא ניתן להפריד בין אמנות לפוליטיקה, גם בהקשר של אירוע האמנות החשוב בעולם – הביאנלה בוונציה. אחרי הפלישה הרוסית לאוקראינה בסוף פברואר, הודיע הצוות של הביתן הרוסי בביאנלה על התפטרותו – האמנים והאוצרים הרגישו שאינם יכולים לייצג את ארצם לאור המהלך האלים של ההתקפה על אוקראינה. מהלך זה חסך ממארגני הביאנלה לקבוע עמדה אקטיבית, לקראת פתיחת האירוע בסוף אפריל. בפועל, הסנטימט הפוליטי של הביאנלה הוא בהחלט פרו אוקראייני וזה ניכר בלב הג׳ארדיני, שם הוקמה פיאצה אוקראינה ובמרכזה פסל העשוי משקי חול. פסל זה מדמה את אמצעי ההגנה בהם השתמשו האוקראיינים כדי להגן על פסלי החוצות בעריהם נגד הפצצות רוסיות.
הביתן האוקראיני
הצוות של הביתן האוקראיני, לעומת זאת, נכנס מיד לפעולה. אחת האוצרות של הביתן העמיסה את החלקים של היצירה המרכזית של האמן פבלו מקוב על הרכב שלה, יחד עם בן זוגה והכלב. הם יצאו למסע מלא תלאות שנמשך שלושה שבועות, ובסופו הם הגיעו לוונציה. היצירה, מזרקת התשישות, הוקמה בעזרתם של צוותים מקומיים. היצירה נקראת "מעיין התשישות” והיא כוללת 78 משפכי ברונזה,. היצירה מאורגנת בצורת משולש, שדרכו מים מטפטפים ובכל שלב הזרם הופף חלש יותר עד שהוא הופך בסוף לטפטוף. הכוונה היא מטאפורה ל"תשישות האנושות ומיצוי הדמוקרטיה.
המחאה של ג׳יי אר
עוד אמן שהגיע לאוקראינה היא הצלם הרחוב הצרפתי ג׳יי אר. עם תחילת המלחמה, הגיע אליו צילום של ולריה – ילדה בת חמש שנאלצה לברוח מביתה ולהפוך לפליטה. הסיפור של ולריה נגע מאד לליבו של ג׳יי אר והוא הדפיס את תמונתה על בד ענק באורך 45 מטרים. מתנדבים סייעו לו להגיע עם הבד המגולגל לעיר לבוב, שם חיכו לו 100 ממתנדבים, שפרשו את הבד בכיכר העיר. המטרה היתה שטייסים רוסים שיעברו מעל העיר יראו את החיך של הילדה הקטנה ואולי זה יגרום להם לחזור לרוסיה מבלי להטיל פצצות. מאז הוא הציג את ולריה בערים שונות באירופה, כשהיא נישאת בתהלוכות שהגיעו גם לוותיקן. לקראת תחילת הביאנלה, ג׳יי אר הגיע לוונציה ופרש שוב את העבודה. משם היא הועברה לאחד מבנייני הציבור החשובים בוונציה – הסקואלה גרנדה מיזריקורדריה, שהושכר על ידי האוליגרך האוקראיני (היהודי) ויקטור פינצ׳וק. בחודשים הראשונים של הביאנלה הוצגה במקום תערוכת תמיכה באוקראינה. התערוכה המרגשת (אליה לקחתי את כל הקבוצות שסיירו איתי בביאנלה) הציגה גם אמנים אוקראיינים וגם אמנים בינלאומיים כמו מרינה אברמוביץ׳, דמיאן הירסט, אולאפור אליאסון, טקאשי מורקמי וכמובן, ג׳יי אר. מפאת גודלה, רק החלק העליות של ולריה היה גלוי וכל שאר הבד היה מקופל על הרצפה.
לאחרונה ג׳יי אר נרתם למחאה אחרת – למען זכויות נשים באיראן, זאת בעקבות מותה של מאסה אמיני. כזכור, היא נעצרה ברחוב בטהרן כי השיער שלה לא היה מכוסה כמו שצריך ומתה בעקבות מכות שקיבלה במעצר. ג׳יי אר אסף 250 מתנדבים ויצר פרפורמנס על חוף ים, כשהמתנדבים מדמים שיער מתבדר ברוח והכל מצולם באמצעות רחפן.
אמנות כבת ערובה
מצד שני, בחודשים האחרונים אנחנו עדים לשימוש באמנות כדי למשוך תשומת לב לבעיות אקלימיות. אקטיביסטים סביבתיים שמבינים היטב את הערך של יצירות מופת, בוחרים יצירות חשובות במוזיאונים ושופכים עליהם נוזלים – החל במרק עגבניות, פירה ולאחונה, מחאה זו עלתה מדרגה, כאשר שפכו נוזל שומני שחור על יצירה של קלימט במוזיאון לאופולד בוינה. אמנם האקטיביסטים מקפידים (עד כה) לבחור יצירות המוגנות בזכוכית אבל הנוזלים עלולים לחלחל ליצירה בחלקה התחתון.
העניין הבעייתי כאן הוא היערכות המוזיאונים כנגד מעשי אלימות שכאלה. כבר התרגלנו לסריקות הבטחוניות בשדות תעופה – עתה כבר יש החמרה במדיניות הכנסת תיקים למוזיאונים ואמצעי הגנה נוספים עלולים לכלול זיגוג של יצירות מופת, דבר שיפגע בחוויה הבלתי אמצעית של צריכת אמנות. את המונה ליזה (שגם בה ניסו לפגוע) כבר אי אפשר לראות מרוב אמצעי זהירות וחבל.
לאורך ההיסטוריה ראינו שמחאה אמנותית אינה באמת משנה מציאות אבל היא בהחלט מחזקת ומסייעת לעורר מודעות. גם זה משהו בימים טרופים אלו. רק חבל שאקטיביסטים לוקחים יצירות כבני ערובה למטרותיהם.
דבי תודה
קוראת בשקיקה את עולם האמנות הבינלאומי שאת מקרבת כאן
אם את מוציאה
או יש לך תכניות בעתיד להוציא
שוחרי אמנות לסיורים כלשהם בארץ ו או בחול
אשמח להיצטרף
תודה גבי. את תורמת ללא ספק לאיכות חיי. נבצר ממני להצטרף אליך לסיורים נהדרים. מסיבה מאד פרוזאית אין לי הממון הדרוש. לפחות את מוסיפה לי ידע וחוויות.
תודה רבה דבי.
כתבות מרתקות אחת אחת.
מחדשות ומעוררות מחשבה.
עירית כתב