האפשרות להפיק דימוי באמצעות הוראת טקסט מעלה שאלות חדשות לגבי גבולות האמנות ועתידה. פוסט על Dall-e 2 ועל אמנות מבוססת בינה מלאכותית
לפני כמה חודשים, ביריד איזורי במדינת קולורדו, זכה בחור בשם ג׳ייסון אלן בפרס ראשון על ציור שהגיש לתחרות ביריד. כותרת היצירה היתה ״תיאטרון האופרה החללי״ והיא נוצרה על ידי כלי חדש, DALL-E 2, (המבוטא כמו שם האמן דאלי ולא במקרה), המאפשר תרגום של הוראות מילוליות לדימוי באמצעות בינה מלאכותית. כך, בדיוק, נוצר גם הדימוי בראש פוסט זה.
בינה מלאכותית היא תוצר של ההתפתחות הטכנולוגית המואצת בתקופתנו, המאפשרת למחשב לחקות פעולות אנושיות תוך גישה למאגר אינסופי של מידע ברשת. המחשב יכול לעבד מידע עצום תוך שניות ספורות וכנראה שבמקרים רבים, באופן הרבה יותר מוצלח מבני האדם. כמו למשל, התוכנה אלפא זירו, שמבוססת על בינה מלאכותית, אשר שיבשה לחלוטין את עולם השחמט, ועד היום איש לא הצליח לנצח אותה.
יש כבר היסטוריה
אמנות הנוצרת על ידי מחשב קיימת מאז שאנשים החלו להשתמש במחשבים, אבל כמובן שהאיכות האסתטית של דימויים כאלה השתנתה והשתכללה מאד במהלך השנים ומתקדמת יחד עם הטכנולוגיה. ככל שיש יותר מידע ברשת ובמקביל יש יכולת גישה למידע זה, ניתן לעשות בו שימוש. אך בני האדם מוגבלים ביכולתם לעשות זאת, לעומת מערכות ממוחשבות משוכללות, שמסוגלות לעבד, לנתח ולהפיק מידע ספציפי על בסיס דאטה עצומה בשניות ספורות.
הרמברנדט הבא
כבר ב– 2016 התלהבתי מפרוייקט פורץ דרך בתחום הביג דאטה – הרמברנדט הבא. ציור ״חדש״, כביכול, של רמברנדט נחשף בהולנד אבל למעשה, זה היה דימוי שנוצר על ידי מחשב באמצעות ניתוח של בינה מלאכותית. 160,000 פרגמנטים חולצו מתוך 346 הציורים שרמברנדט יצר במאה ה– 17 כדי לקבוע מהו ציור אופייני של רמברנדט. כל הדאטה הזו הוזנה למדפסת תלת ממד שבעזרת 13 שכבות של דיו יצרה פורטרט חדש שיש לו גם טקסטורה אופיינית לרמברנדט. זאת אומרת, זה לא היה זיוף של רמברנדט אלא ציור שבהחלט יכול היה להיות מיוצר על ידי רמברנדט עצמו. מדובר ב– 140 מיליון פיקסלים של בינה מלאכותית, שהצליחו לתעתע אפילו כמה מומחים לרמברנדט, שהיו בטוחים שמדובר בציור חדש שהתגלה….
DALL-E 2
מאז עברו שש שנים שהן כמו נצח בעידן הטכנולוגי שלנו ועתה, כל אחד יכול ליצור עבודות מורכבות, מופשטות או פוטוריאליסטיות פשוט על ידי הקלדת כמה מילים בתיבת טקסט ולחיצת enter. חייבת לומר שזה מרתק ומלהיב. הנה לעיל, דימוי שיצרתי באמצעות תוכנת Dall-e 2, כשההוראה שהזנתי היתה: ציור בסגנון פיקאסו של אישה המתוסכלת בגלל טכנולוגיה. תוך שניות קיבלתי ארבע דוגמאות וזאת היתה המוצלחת ביותר, אם כי לא ממש בסגנון פיקאסו. אפשר לומר די בביטחה, שאם הייתי אומרת לכם שזהו ציור של צייר בשר ודם בוודאי הייתם מאמינים וכך גם אני.
הרבה חששות
אחרי היוודע הזכיה של היצירה הממוחשבת לעיל בפרס ראשון (רק אציין שזה היה ביריד עממי שאמנות היא חלק מאד שולי בה), הרשת היתה כמרקחה. אוי ואבוי! האמנות מתה! הבינה המלאכותית עומדת להשתלט עלינו. אם זה נשמע מוכר, זה בגלל שתגובות כאלה נשמעות בכל פעם שרכיב טכנולוגי חדש מתווסף לרפרטואר התרבותי שלנו. רק לפני שנה היה זה ה– NFT, שעורר גם הוא סערה גדולה. עכשיו זה Dalle-2 ודומיו. צריך לזכור שכך היה בהתחלה עם צילום. המצלמה הראשונה שתוכננה להפצה מסחרית, הומצאה ב– 1839. אבל במשך עשרות שנים צילום כלל לא נחשב כאמנות. גם במחצית השניה של המאה העשרים עוד נותרו שרידים של הויכוח האם צילום זה אמנות? לא כל צלם (כולנו צלמים) הוא אמן אבל מצלמה, כמו כל כלי, יכולה ליצור אמנות בהתאם לשימוש שעושים בו. היום, בעידן הדיגיטלי, מצויים בידינו כלים מדהימים אבל רוב האמנות שהם מייצרים רחוקה מלהיות מדהימה. עדיין.
חלוץ באמנות מבוססת בינה מלאכותית
האפשרויות האינסופיות של הביג דאטה משכו כבר מזמן את רפיק אנדול, אמן טורקי שחי בלוס אנג׳לס. אנדול הוא חלוץ בתחום, המשתמש בדאטה כמו שאמנים אחרים משתמשים בצבע. הוא יוצר עבודות וידאו אימרסיביות מהפנטות, המבוססות על מערכי נתונים עצומים של טבע, היסטוריה, פעילות אנושית ותולדות האמנות. בעבודה שהוא הציג בניו–יורק, למשל, הוא יכול היה לאסוף מהרשת את כל התמונות של סנטרל פארק, של גשר ברוקלין, של גורדי שחקים וטוען שבאמצעות המאסה הגדולה של מידע הוא יכול להציג את ניו–יורק באופן הרחב ביותר. אנדול הציג כבר כמה עבודות גם בארץ, כמו למשל עבודה שעוסקת בזרמים של מי הים במיצר בוספורוס.
בעידן הטכנולוגי בו אנו חיים, זה אך טבעי שהטכנולוגיה תהיה חלק בלתי נפרד מאמנות. זה, כמובן, אינו מבטל שום דבר ממה שנעשה בעבר. הבינה המלאכותית מוסיפה רובד נוסף לקיים. אבל, כאמור, לוקח זמן להטמיע קטגוריה אמנותית חדשה. אט אט (או אולי די מהר), האמנים הרציניים יבלטו בתוך מאסה גדולה של יצירה חובבנית. בשלב זה, אמנות המופקת על ידי בינה מלאכותית נמצאת בשלב עוברי עד כדי כך, שלא ניתן באמת עדיין להבין מה עושים איתה ולאן היא הולכת.
ומה הלאה?
אנחנו כבר יודעים שלטכנולוגיה המאפשרת לבינה המלאכותית להשתכלל ישנן השלכות מרחיקי לכת על האנושות ובראשן האופן בו אנחנו חווים את עצמנו כבני אדם. היא מעלה את השאלה ״מה זה אומר להיות אנושי״? – במה האדם מותר על המכונה. בינה מלאכותית משבשת את כל תחומי החיים שלנו ומשנה אותם באופן רדיקלי. האבסורד הוא שבני האדם הם המחוללים של הטכנולוגיה והם שואפים לשפר אותה אבל, כמו בספר שקראתי לפני כמה שנים, הגולם עלול לקום על יוצרו ובנקודה מסויימת בני האדם עלולים לאבד שליטה על המכונות שהם יצרו.
ומה זה אומר על עתיד האמנות? יש אנשים המאמינים שתמיד יהיה צורך ביצירתיות אנושית כדי ליצור יצירות אמנות מקוריות באמת. אחרי הכל, מכונות מסוגלות לעשות רק את מה שהן מתוכנתות לעשות. הן לא יכולות להמציא רעיונות חדשים בעצמן (עדייין). אחרים מאמינים שלמידת מכונה תעלה בסופו של דבר על היצירתיות האנושית. הם טוענים שלמכונות יש את היכולת ללמוד ולהתפתח הרבה יותר מהר מבני אדם. אז זה רק עניין של זמן עד שגם מכונות יתחילו ליצור יצירות מופת משלהן.
הבעיה המרכזית, כפי שאני צופה, תהיה להבחין בין יצירה אותנטית לבין יצירה של מחשב. ההשלכות של סוגיה זו תהיינה רבות ובראשן סוגיית חותם היוצר – מי צריך להיות חתום על היצירה ולמי היא שייכת? השלכה נוספת היא לגבי המסחר ביצירות אלה וביצירות דיגיטליות בכלל – אם אדם יכול להיכנס לאתר וליצור משהו בהתאמה אישית, למה שירכוש בגלריה או במכירה פומבית? שוב, זה לא אומר שלא יהיו אספנים ואנשים שירצו אמנות כסמל סטטוס (או כהשקעה) אבל מה יהיה בעתיד? בינתיים אני ממשיכה להשתעשע ביצירת דימויים סוריאליסטיים, כמו הצלחת המעופפת בסגנון אמנות הרנסנס, שהיא תוצר של הוראה שנתתי למחשב, הפעם באתר Midjourney. אני אמנם לא חתומה על היצירה אבל מרגישה קשורה אליה בקשר חם.
רוצים לשתף פוסט זה?
תפיצו את האהבה. תודה
[addthis tool=”at-below-post”]
מעניין. אני לא שמעתי או קראתי על התנגדות לגבי הבינה המלאכותית שיצרה טקסטים, כתבה סיפורים במקום האדם. איך זה שלגבי אמנות הגישה היא שונה?
הי מרינה
שאלה מעניינת.יתכן שרוב האנשים לא יודעים לזהות טקסט שהוא תוצר של בינה מלאכותית. יתכן שזה קשור לערך המוניטרי של יצירות אמנות, בניגוד ליצירות כתובות.
באיזה אופן יציגו את יצירות הבינה המלאכותית, האם המוזיאונים ימשיכו להתקיים במתכונתם הנוכחית,
אם בכלל
הי מור
אני לא חושבת שהנושא הספציפי הזה קשור לקיומם העתידים של מוזיאונים וכנראה שתמיד תהיה סיבה לבקר במוזיאונים – במיוחד להתרשם מיצירות עבר.
השאלה שלך לגבי אופני תצוגה רלבנטית לכל סוג אמנות דיגיטלית. אפשר תמיד להדפיס אותה.
תמיד נהנת לקרוא את מה שאת כותבת
דבי כרגיל את יודעת לנתח את הדברים בצורה מדוייקת ומענינת מאוד.תודה על השיתוף ,היצירה עם הצלחת המעופפת יצאה מאוד יפה!
הבינה הטבעית שלך, הבינה המלאכותית והדיגיטלית שאת מגייסת, והאינטגרציה של שתיהן מניבות גדולה חדשה. נסיינות / אוונגרד של היום. אפשר לנווט במחזות האלו לאיזורים משחקיים (שאני לא שוחרת שלהם), ואפשר לאיזורים רציניים יותר: לעולם של אקלים, בריאות, ארכיאולוגיה של העתיד, אומנות וכאלה. מרתק ובייונד אאור קונטרול, וזה דווקא אופטימי. עם זאת, העין המתלהבת רואה גם את הציפורניים הכסוסות או את התלות של כל זה בחשמל. את החוטים שמחברים למציאות ארצית ואנושית בסיסית. כלומר, לא התרחקנו מדיי. תודה, דבי, על הפוסט המעניין.
אמנות אינה מצומצמת אם כן לביטוי באמצעות הידים או חלקי הגוף , (ראה שירה, משחק..), אבל היא תמיד תוצר של יצירתיות של המוח- חשיבה ו/או רגש.
אז מה זה אומר לגבי אמנות שנוצרת על ידי מכונה?