על אמנות ובחירות לנשיאות ארה״ב

אמנם האמנות נאלצת להיאבק על מקומה בזמן קורונה אך כוחה ונחיצותה מבצבצים במקומות לא צפויים כמו בקמפיין הנשיאותי בארה״ב, ככלי הבעה תרבותי וכזרקור ערכי ומוסרי. הבלוג מארח את חניתה אליצור

בעקבות בחירתו של ג'ו ביידן לנשיאות ארה"ב והבחירה בקמאלה האריס כסגניתו, נעשה שימוש נרחב בכלי התקשורת המסורתיים וברשתות החברתיות בדימוי אמנותי אמריקאי אייקוני שצויר בשנות ה-60' על ידי הצייר האמריקני נורמן רוקוול. הציור ״The Problem We All Live With״ מתאר ילדה אפרואמריקאית, רובי בריג'ס שמה, צועדת לבית ספר, שהיה מיועד עד אז לתלמידים לבנים בלבד. רובי נדרשה לליווי יומיומי להגנתה בדרך לבית הספר, מחשש שיתנכלו לה בשל צבעה. השנה היא 1960. נורמן רוקוולאולי הצייר המזוהה ביותר עם התרבות האמריקאיתנגע בציוריו בחיים עצמם וגם בפצעים הפתוחים של החברה האמריקאית, כמו בציור הזה,  שהפך לסמל למאבק התנועה לזכויות האזרח ולשוויון גזעי בארה״ב. זוהי דוגמא נפלאה איך ניתן באמצעות אמנות לגעת בנקודות הכי כואבות ועמוקות בחיי אומה ובתרבות שלה

The Problem We All Live With
״The Problem We All Live With״ נורמן רוקוול
Rosa, Ruby, Kamala

60 שנה אחרי, קמאלה האריס, סגנית נשיא מיועדת בארה"ב, שוברת תקרת זכוכית גם כאשה וגם כאישה שאינה לבנה.
אמצעי התקשורת מגייסים את הציור האייקוני של רוקוול כדי להמחיש את כברת הדרך מאז לוותה רובי לבית ספרה ועד לבחירת סגנית נשיא שאינה לבנה. בתמונה, שהפכה ויראלית מוצגת האריס צועדת בנחישות ובאופן נמרץ כאשר הצל שהיא מטילה על הקיר שמאחוריה הוא לא אחר מאשר צללית דמותה של הילדה רובי. כוחו של הדימוי האמנותי מקבל המחשה מופלאה במקרה הזה.
במקביל, הופץ גם סוג של "טריפטיך גרפי" הכולל את קמאלה האריס, את דמותה המצוירת של רובי בריג'ס וגם את דמותה של רוזה פארקס, עם הכיתוב באנגלית שמשמעותו: "רוזה ישבה, כדי שרובי תלך וקמאלה תוכל לרוץ".

הערה לטובת ההיסטוריה: בשנת 1955 רוזה פארקס, דמות אייקונית נוספת במאבק בגזענות של ארצות הברית, סרבה לפנות את כסאה באוטובוס לאדם לבן, במונטגומרי, אלבמה. פארקס  נשפטה, הורשעה עלפי החוק המקומי וחויבה בקנס. ערעור בבית המשפט העליון, בהובלת מרטין לותר קינג, הביא לקביעה כי החוק המקומי לגבי ההפרדה הגזעית באוטובוסים עומד בסתירה לחוקה האמריקאית ויש לבטלו.

אמריקה היפה

כאן לא מסתיים השימוש באמנות ככלי להעברת מסרים ותחושות בהקשר לבחירת הצמד ביידןהאריס. בשבוע שחלף הופץ כחלק מהקמפיין הדמוקרטי הסרטון America The Beautiful . הסרטון מציג אמריקאים מכל המינים והקשת האתנית בלוקיישנים מגוונים ברחבי ארה"ב. הוא שואב השראה ועושה פרפראזה לעבודת מיצג אמנותית בשם: "…Art Is" של האמנית לוריין או'גריידי משנת 1983 ואף קיבל את ברכתה של האמנית.

מתוך המיצג של לוריין או׳גריידי Art is

עבודת המיצג של או'גריידי משנת 1983, התרחשה במהלך מצעד בהארלם לרגל "יום האפרואמריקאים". או'גריידי ולהקה של 15 צעירים אפרואמריקאים ולטינים צעדו לבושים לבן, נושאים מסגרות זהובות ריקות, כשהם "ממסגרים" דמויות מהקהל שצופה בהם כיצירות אמנות רגעיות. העבודה עסקה בהגדרה מהי אמנות ככלל, מה מקומה ותפקידה בחברה וגם בסוגייה של היעדר דימויים מגוונים מבחינה אתנית כנושאים באמנות. במהלך השנים, צילומים מן המיצג המקורי הוצגו כיצירה בפני עצמה. סרט הקמפיין העכשווי ממשיך את עבודת המיצג ו"ממסגר" אמריקאים ואמריקאיות מן השורה ומכל המוצאים האתניים כגיבורים האמיתיים של "היצירה", הלא היא האומה האמריקאית.

הערה: על פי פרסומים, במרץ 2021 תוצג רטרוספקטיבה של עבודותיה של או'גריידי במוזיאון ברוקלין בניויורק.

ולסיום, בנימה אישית ובעת שהאמנות (והתרבות ככלל) נאלצת להיאבק על מקומה "בעת קורונה". לאמנות יש כוח ונחיצותהיא הכרחית כחלק מהתפתחותה של כל אומה. היא משקפת ומתעדת, היא כלי הבעה תרבותי (אישי וכללי), ויש לה גם תפקיד כזרקור ערכי ומוסרי.
ואם למישהו נותר עדיין ספק, הפנו אותו לצללית של קמאלה.  

חניתה אליצור – אוצרת עצמאית.
בוגרת לימודי אוצרות של הטכניון ובעלת תואר שני במדעי המדינה ותואר ראשון בפילוסופיה ובאנגלית מאוניברסיטת תל אביב.

קרדיט לעיצוב הדימוי המופיע בבאנר בראש הפוסט: בריה גלר.

רוצים לשתף פוסט זה?
תפיצו את האהבה. תודה

[addthis tool="at-below-post"]

עוד לא רשומים לקבל עידכונים
שבועיים במייל? כדאי!

לפוסט הזה יש 5 תגובות

  1. חיה פסקו

    כתבה מעניינת ביותר.

    1. חניתה

      תודה מירב.
      בברכה.

  2. מיכל שחר

    כתבה מרתקת .

    1. חניתה

      תודה מיכל.

כתיבת תגובה