מתחת לרדאר
ב 1971- פורסם טקסט מכונן של חוקרת בשם לינדה נוכלין ובו תהתה ״מדוע אין אמניות גדולות״. זה לא שבאמת לא אמניות גדולות – הן פשוט לא הגיעו לתודעה הציבורית. זה היה בתחילתו של גל פמיניסטי שהצית מהלך של שינוי, של מחקר שבזכותו הועלו אמניות עבר למודעות.
ארטמיזיה ג׳נטליסקי היא אחת הבולטות בהן. האמנית האיטלקיה שחיתה בין השנים 1593-1653 זכתה להצלחה בחייה, אך המוניטין שלה דעך לאחר מותה. זה נבע בחלקו משינויי טעם – הציור הנטורליסטי שלה יצא מהאופנה, לטובת גישה קלאסית יותר. חוקרים מהמאה השבע–עשרה בקושי הזכירו אותה ואם כן, אז בהקשר של אביה, אורציו. אנשי אקדמיה נוטים להתייחס לארטמיזיה בשמה הפרטי, על מנת להבדיל בינה לבין אביה. הסיפור המדהים שלה ויצירותיה הנפלאות חותרים תחת הקונבנציות הגבריות של ייצוג נשי באמנות.
מבט נשי
אורציו ג׳נטילסקי, אביה של ארטמיזיה, היה צייר והיא בילתה הרבה בסטודיו שלו. היא היתה טוחנת את הפיגמנטים בהם השתמש, אבל הוא גם לימד אותה ציור. בגיל 17 היא יצרה את הציור לעיל – שושנה והזקנים, סיפור תנ״כי שלקוח מספר דניאל. היצירה מתארת את שושנה הרוחצת כאשר שני זקנים אורבים לה ומנסים לכפות את עצמם עליה. הקומפוזיציה מראה את הפגיעות שלה – שני גברים לבושים מתנשאים מעל אישה עירומה – הפחד בפניה. סוזנה יודעת שאם היא תותקף, המילה שלה חסרת ערך. בפעם הראשונה בתולדות האמנות, זו הייתה הטרדה מינית מנקודת מבטה של אישה, וזה היה מרעיש.
סיפור האונס
במהלך ההיסטוריה, שמה של ארטמיזיה הלך לפניה בשל נסיבות אחרות לגמרי. אגוסטינו טאסי, אמן חבר של אביה, אנס את ארטמיזיה בסטודיו. אביה תבע אותו לדין על ביזיון המשפחה (לא בשל האונס, אלא בגלל שהוא לא הסכים להתחתן איתה – הוא כבר היה נשוי). השערוריה היתה שארטמיזיה העידה נגדו במשפט (תוך עינויים) והביאה לבסוף להרשעתו. כך הפכה לסמל פמיניסטי שמעורר השראה גם במאה ה– 21. אלא שהמעמד הזה עושה עוול לאמנות של ג׳ינטילסקי, וחלק מהתיקון שאנחנו רואים עתה מבקש לתת כבוד גם ליצירתה האמנותית.
לאחר המשפט, ארטמיזיה חותנה במהירות ועברה לגור עם בעלה בפירנצה. זו בעצם היתה נקודת התפנית של הקריירה שלה, שהחלה לנסוק לרמה של סליברטאות בינלאומית. היא היתה האישה הראשונה שהתקבלה לאקדמיה היוקרתית לאמנות בעיר וקיבלה הזמנות מאצולה שכללה את משפחת מדיצ׳י ואת מלך ספרד. היא לא היתה האמנית היחידה בתקופתה אבל היא הבולטת ביותר.
סגירת מעגל
בשנת 2021 נסגר מעגל, כאשר התקיימה תערוכה של יצירותיה בנשיונל גלרי בלונדון. המוזיאון הלאומי פתח את שערין בשנת 1896 וזו היתה התערוכה הראשונה שקיימה לאמנית! סך הכל אחוז אחד מתוך אוסף הנשיונל גלרי הבריטי נוצר בידי אמניות. ליתר דיוק – 22 עבודות בלבד. אמנם מגדר לא אמור להיות שיקול מרכזי ברכישה אבל חוסר האיזון זועק.
במרכז התערוכה של ארטמיזיה, היצירה המפורסמת ביותר שלה – יהודית עורפת את ראשו של הולופרנס. יהודית הצילה את עם ישראל כשפיתתה את הולופרנס, שר הצבא האשורי של נבוכדנצר, וכרתה את ראשו. הסצינה הזאת צוירה על ידי אמנים רבים וביניהם קראוואג׳יו, שיתכן בהחלט שהיא הכירה מכיון שהיה מיודד עם אביה.
הנשים בציור של קראוואג׳יו משדרות בהלה ופחד לעומת הכוח של הנשים המכניעות את הולופרנס והעוצמה הנשית המתפרצת בציור של ארטמיזיה.
אקסטזה נשית
כעת מוצגת יצירה זו של ארטמיזיה, בהשאלה ארוכת טווח בארמון הדוג׳ה בוונציה. אין מקום המייצג יותר עוצמה גברית מהארמון הזה, שבו חיו 120 השליטים של ונציה, שכולם היו גברים והם נבחרו על ידי גברים בלבד. והנה, בחדר צדדי, מוצגת יצירה אחת של אמנית המאה ה– 17, המציגה את מריה מגדלנה באקסטזה. מריה, שהיתה אחת המלוות הקרובות ביותר של ישו, יש הסוברים שהיא היתה המאהבת שלו ובאופן כללי היא נחקקה בהיסטוריה כזונה שתיקנה את דרכה בזכות ישו והיא מתוארת לרוב כאישה שמכה על חטא. אלא שהציור של ארטמיזיה מציג את מריה באור אחר לגמרי – כאן אנחנו רואים אישה שמתענגת ללא רגשות אשמה – מנקודת מבט של אישה.
ציירת של גיבורות
היום מוכרות כ– 40 יצירות של ארטמיזיה המפוזרות במוזיאון חשובים וגם באוספים פרטיים. המחירים של עבודותיה עדיין אינם מעידים על גדולתה. בשנת 2019, במכירה פומבית בפאריז נמכרה במחיר שיא של 5.3 מיליון דולר, היצירה הדרמטית שכותרתה ״לוקרציה״. הציור מתאר אצילה רומית שהתאבדה לאחר שנאנסה. ארטמיזיה מציגה לוקרציה עירומה למחצה מתכוננת לדקור את עצמה למוות באמצעות פיגיון. ציור זה, מסתבר, שכן במשך 40 שנה באוסף פרטי בצרפת. הרוכש נותר בעילום שם אבל באפריל 2021, הציור שוב החליף ידיים, והפעם נמכר למוזיאון גטי בלוס אנג'לס תמורת סכום לא ידוע, שם ניתן לראות אותו כעת.
הבת של אבא
גם היום, למרות שארטמיזיה ג׳נטילסקי נחשבת לאמנית טובה יותר מאביה, אורציו, ציוריו נמכרים במחירים גבוהים הרבה יותר. ב– 2016 מוזיאון הגטי שילם מעל 30 מיליון דולר עבור הציור שכותרתו ״דנאה״. ייקח כנראה עוד עשרות שנים עד שנראה איזון בין אמניות לאמנים אבל, כפי שידוע, מהפיכות לא קורות ביום אחד ובעשורים האחרונים ישנם צעדים רבים לקידומן של אמניות. דרך ארוכה עוד לפנינו.
רוצים לשתף פוסט זה?
תפיצו את האהבה. תודה
[addthis tool="at-below-post"]
לדבי, היקרה,
תענוג גדול הוא לראות את הציורים שאת מציגה ואת הסברייך המקצועיים.
שלום דבי,
תודה רבה לך על הדברים שכתבת על הציירת המופלאה ארטימיסיה ג'נטילסקי. שמעתי אודותיה רבות כתבתך הוסיפה ליע נידבך חשוב לצפיה בציוריה.
נהניתי להווכח שוב ושוב ביכולתה האומנותית.
כתבה מרתקת ומעוררת השראה והעצמה במיוחד לנוכח מה שקורה מסביב. תודה לך יקרה
תודה על הפוסט המעניין על ארטמיסיה ג'נטילסקי. קורות חייה ידועים לי ואני שומרת במחשבי כמה מציוריה שלצערי לא זכיתי לראותם בחי.
דבי אולי זה סיבה ללכת לגטי מוזיאון עוד פעם,
תודה ,
תודה דבי על כתבה מרתקת. מעודי לא שמעתי על האמנית הנפלאה ארטימיזיה ג'נטילסקי.
זוקפת לזכותך את המידע. יש לך הרבה נקודות זכות אצלי. התוכן מעשיר וכן הציורים נפלאים.
לדבי היקרה ומלאת הנתינה שלום !
תודה,תודה מקרב לב❤️
על נדיבותך האין סופית ,( שלא ברורה מאליה)
תכנים מעשירים , ומרתקים , ושפע מידע וידע.
והכל את עושה , באהבה ובמסירות
תני לנו הזדמנות להשיב לך בגמול()תבחרי
ותודיעי לי לנו.
בנוילטרים שלך ,ערוכים , ומסוגננים בטוב טעם , ולמופת
בהערצה בברכה ובתודה !
אביבה סברו, מבאר-שבע
שכל שישי בשעה חמש מחכה ❤️
תודה הכתבה מעניינת מרתקת ומעשירה. נהנתי לקרוא ולהעשיר את היידע בזכותך