In Minor Keys

כותרת הביאנלה In Minor Keys,  לוקח השראה מעולם המוסיקה. כדברי האוצרת ״הסולם המינורי מסרב לבומבסטיות תזמורתית ולמצעדים צבאיים ומתעורר לחיים בצלילים השקטים, בתדרים הנמוכים, בזמזום, בנחמה של השירה״. נראה שמצפה לנו ביאנלה מנחמת, שמבקשת לייצר שקט בעולם כאוטי. ועוד מתוך חזון האוצרת: ״אלו הם אבני היסוד של התערוכה המכוונת לסולמות מינוריים. זוהי תערוכה המזמינה הקשבה לאותות המתמשכים של כדור הארץ והחיים, המתחברים לתדרי נשמה. אם, במוזיקה, הסולמות המינוריים מקושרים לעתים קרובות עם מוזרות, מלנכוליה ועצב, כאן גם השמחה, הנחמה, התקווה וההתעלות שלהם יבואו לידי ביטוי. בסולמות המינוריים, צליל ותחושה הם מקורקעים, הם מחזיקים את הקדנצות, המנגינות והדממות של עולמות מהדהדים, המתאספים ויוצרים יחד מכלול אמנותי פוליפוני, מתכנס ומתאחד בקולקטיב עליז, קורן על פני חלל הניכור ופצפוץ הסכסוך״.

ברוח זו, הביאנלה ה-61 אינה מתכוונת לעסוק באקטואליה, אבל לא באסקפיזם אלא ברצון להתחבר מחדש, באופן רדיקלי להביטאט המקורי של האמנות ותפקידה בחברה – כלומר הרגשי, החזותי, החושי, הרגשי והסובייקטיבי.

כמה אנחנו זקוקים לנחמה – לא רק אנחנו הישראלים כי העולם כולו מבעבע וסוער ולפעמים נדמה שזו באמת תקופה איומה ותוך כדי צפיה בפרזנטציה, מצאתי את עצמי עוצמת עיניים ונרגעת ומייחלת לקסם הזה שקואו מדברת עליו – לחיבור למקור, לאמנות לשם אמנות, לאמנות החווייתית ולא הדידקטית, במיוחד אחרי הביאנלה האחרונה, שהיתה מאד פוליטית. קואו מבקשת לקרקע אותנו, לחבר אותנו ליופי, לחלומות ולקסם וכמה אנחנו זקוקים לזה.

איזה כיף הולך להיות וכן – שנהיה בריאים וכו׳ – כמובן שגם בביאנלה הבאה אדריך קבוצות בוונציה.