תערוכה החדשה שנפתחה במוזיאון העיצוב חולון עוסקת ביחסי הגומלין בין עיצוב למגדר ומטרתה לעורר מודעות לנושא שנוגע לכולנו.
נשים מהוות 51% מאוכלוסיית העולם ולמרות זאת, אנחנו חיות בעולם גברי וזה לא חדש. זה לא נובע מכוונות זדון, זה פשוט מושרש עמוק בתוכנו. ההטייה הזכרית בתיאוריה האבולוציונית הבליטה לאורך ההיסטוריה את המרכזיות של הזכרים הציידים והתעלמה מנשים.
שובר(ת) שוויון
בשנים האחרונות ובמיוחד מאז תנועת #metoo שנוסדה ב– 2016, יש ניסיונות לעשות אפליה מתקנת. אנחנו רואים יותר נשים בטלויזיה, גם כמגישות וגם כחברות בפאנלים. זה אפילו מתחיל לצרום לנו כשיש מיעוט דוברות בכנסים. בתחום האמנות אנחנו רואים עשרות תערוכות של נשים במסגרת טרנד האפליה המתקנת התערוכה החדשה – שובר.ת שוויון – במוזיאון העיצוב חולון, לא מתכוונת להיות תערוכה פמיניסטית למרות שההשראה לקיומה הוא ספר פמיניסטי. על פי האוצרות – מיה דבש, רונה זינגר ועדי המר – היא עוסקת ביחסי הגומלין בין עיצוב למגדר ומטרתה לעורר מודעות לנושא שנוגע לכולנו. בפועל, על פי התרשמותי, היא בהחלט מוטה לכיוון הנשי, למרות מספר דוגמאות קטן להטיה נשית ושילוב של הניסיון החדש לייצר נייטרליות מגדרית למרות הקושי.
תחילה כדאי ליישר קו ולהסביר את ההבדל בין מין למגדר: מין הוא ביולוגי – האיברים איתם נולדנו. מגדר הוא רכיב סוציולוגי, שמאפשר את הקיום של טרנסג׳נדר, עבור אנשים שאינם מעוניינים להזדהות בתור זכר או נקבה ולחילופין, מאפשר שינוי מגדרי, שלעיתים מלווה בניתוחים לשינוי מין (ולפעמים לא).
נשים שקופות
הפמיניסטית הבריטית קרולין קריאדו פרז כתבה ב– 2019 את הספר Invisible women, בו היא חוקרת הטיה גברית מבוססת דאטה. הרבה מהדוגמאות בספר מופיעות בתערוכה החדשה וממחישות את ההטיה הגברית המובנית בחיי היומיום שלנו. למשל, בובות במבחני ריסוק המשמשות לבדיקת בטיחות הרכב מבוססות על הגוף הגברי הממוצע, מה שמציב נשים בסיכון גבוה יותר לפציעה בתאונות. לפי הספר, לנשים יש סיכוי גבוה יותר ב-47% להיפצע קשה בתאונת דרכים.
איפה הטלפון?
תחום עיצוב המוצר חושף הטיה גברית מובהקת. רוב מכשירי הסמארטפון גדולים מדי עבור גודל היד של האישה הממוצעת, דוגמה לאופן שבו ברירות מחדל של גברים שוללות את הצרכים של נשים. לא רק זה, אלא שהכיסים הקדמיים במכנסי נשים קטנים ב-48% וצרים ב-6.5% ביחס לכיסים קדמיים במכנסי גברים. הפער הזה אינו חדש – נשים סובלות ממנו מאז ראשית התקופה המודרנית, אז התקבע השוני בין גזרות גברים ונשים. לא ניתן להכניס טלפון נייד לתוך כיס קדמי של מכנסי נשים וכך הן נדרשות להיות תלויות בתיק או באביזרים אחרים.
דוגמה נוספת עלולה ממש לסכן חיים של נשים: מסתבר שהסימפטומים להתקף לב אצל נשים שונים מאשר אצל גברים (כאבים בחזה ובזרוע שמאל). התקפי לב אצל נשים (במיוחד נשים צעירות) עלולים להופיע ללא כאבים בחזה כלל, אלא עם כאבי בטן, קוצר נשימה, בחילה ועייפות. תסמינים אלה מכונים לעתים קרובות "לא טיפוסיים“.
בעיה שכל אישה מכירה היטב – תכנון שירותים ציבוריים לא לוקח בחשבון את האנטומיה הנשית ואת העובדה שלנשים לוקח פי 1.4 יותר זמן מגברים להשתמש בשירותים וכתוצאה מכך תמיד יש תורים ארוכים וזמני המתנה ארוכים. אגב, חובה לבקר בשירותים במוזיאון העיצוב. במסגרת התערוכה, הם עוצבו מחדש על ידי יובל סער ואסף דיי, כסאטירה סגנונית להבחנה המגדרית הצפויה.
התערוכה מעוררת מחשבה גם בהקשר של מוצרי הצריכה יומיומיים. כמו למשל סכיני גילוח. חברת ג׳ילט יצרה שתי סדרות של סכיני גילוח נפרדים לנשים ולגברים. בחינה של שני המוצרים זה לצד זה, המשרתים צורך זהה ומורכבים מאותו סכין בדיוק חושפת את שיטת השיווק המבדלת, הכוללת אלמנטים גרפיים סטראוטיפים: צבע ורוד, קווים עגולים, שקיפויות, גופנים קישוטיים ושמות המסמנים אידיאל יופי לנשים (ונוס) אל מול כחול או שחור, קווים חדים, גופנים בולטים והשראה מעולמות הספורט והתעשייה בסכין הגילוח המשווקת לגברים תחת השם מאך 3. לרוב, סכיני נשים גם יקרים יותר מסכיני גברים, למרות השימוש הזהה. הבידול העיצובי המובהק הוא אחד הגורמים המאפשרים זאת.
גם חברת קוקה קולה עשתה התאמות מגדריות. בשנת 2005, השיקה חברת קוקה קולה את המשקה קולה זירו במטרה לפנות לקהל גברי. זאת, כחלופה לדיאט קולה שמאז השקתו כשני עשורים קודם, הפך מזוהה בעיקר עם נשים. אף על פי שדיאט קולה יועד לכלל המגדרים, השימוש במילה ”דיאט“ סימן אותו כנשי, והמוצר נחל כישלון חרוץ בקרב גברים. המהלך השיווקי של קולה זירו הושלם יחד עם המהלך המיתוגי ויצר בידול מובהק בין שני המשקאות – אריזת המשקה התוסס נצבעה בצבע שחור, הגופן הנטוי הדק הוחלף בגופן גיאומטרי מודגש, והמילה ”דיאט“ נעלמה.
עברית קשה שפה
השפה, כחלק מרכזי בתרבויות העולם, עושה גם הוא שימוש מוטה לטובת אני כללי זכר. באנגלית מדברים על Mankind – האנושות, הספר הפופולרי – The history of man- מתעלם מהקיום הנשי. בעברית ההטיה הגברית של השפה מושרשת עמוק בתודעה שלנו. אפילו נשים, המדברות ביניהן על עצמן, נוטות לדבר בשפת הכללי הזכרי – ״אתה יודע שאתה רוצה אבל לא יכול״… הרגל שכמעט בלתי אפשרי להיפטר ממנו.
השפה העברית – בה הטיה מגדרית היא חלק מרכזי בה וכוללת גם חפצים בעלי שיוך מגדרי – מציבה אתגרים לא פשוטים עבור שוויון מגדרי. זה ניכר כבר בשם התערוכה במוזיאון העיצוב חולון – שוברת שוויון. הפתרון הויזואלי שהוחלט עליו הוא שינוי הצבע של האות ״ת״. הפתרונות שהפכו מקובלים בשנים האחרונות כמו שובר.ת או שובר/ת, שובר(ת) אינם זורמים וגם אינם יפים חזותית.
גבר, אלא אם צויין אחרת
התערוכה חושפת גם את ההטיה המגדרית בתרגום מאנגלית לעברית באמצעות גוגל טרנסלייט. בתרגום משפה ניטרלית מגדרית כמו אנגלית, לשפה מחוייבת מגדר כמו עברית, נגלה לעיתים כי לשון זכר תהיה ברירת המחדל. כאשר יימצאו תרגומים בלשון נקבה הם יופיעו בהקשרים המזוהים
מסורתית עם נשים. כך, כפי שמודגם בעבודת וידאו (שערכה אביטל רחייב), doctor הוא רופא, nurse היא אחות, pilot הוא טייס ו– secretary היא מזכירה. עוד דוגמה מאלפת בתערוכה היא התרגום של שני משפטים פשוטים: The doctor is hot, the nurse is hot – אפשר כבר לנחש – לרופא חם, האחות לוהטת…. חייבת לציין שניסיתי את זה בעצמי וכנראה שגוגל השתפרו מאז כי קיבלתי אותה תוצאה עבור הרופא והאחות – לשניהם חם.
השפה הגלובאלית הנפוצה ביותר היא שפת האימוג׳י. 92% מאוכלוסיית העולם עושה שימוש באימוג׳ים בתקשורת המקוונת שלהם. עולם האימוג׳ים מתפתח כל הזמן ומתאים את עצמו לטרנדים ולשינויים התרבותיים. כאשר העולם הופך מכליל (אינקלוסיבי) יותר, נפתחות אפשרויות חדשות של צבעי עור. כאשר משפחה הופכת מגוונת יותר, אנחנו רואים אימוג׳ים שמאפשרים להציג משפחה לא קובנציונלית במובן של אבא–אמא–ילד. זה תחום יחסית קל לשינוי ומאפשר לכל אחד למצוא שם את עצמו.
התערוכה מציגה גם כמה דוגמאות של הטיה נשית דווקא, בעיקר בתחום ההורות. אבן שפה של חברת אקרשטיין שנכתב עליה ״לאם ולתינוק״ מאפשר לרדת מהמדרכה עם עגלה. כך נוצרת חלוקה מגדרית בלתי שוויונית, בה מסומנת האחריות על גידול הילדים על דמות האם באופן המקבע את שיוך הנשים למרחב הפרטי ומדיר ממנו אבות. בשנת 2015, לאחר מחאה שקמה ברשתות החברתיות על השימוש באבן השפה, הודיעה החברה המייצרת כי היא מוציאה את אבן השפה מקטלוג המוצרים שלה.
כך לגבי סימון מקום חניה להורה עם תינוק (עוד מילה מוטית זכר כברירת מחדל) – הסימון הוא ורוד אבל סמל האישה הוחלף לסמל נייטרלי.
בין המגדרים
בין הנסיונות למצוא תקשורת חזותית שהיא נייטרלית מבחינה מגדרית, יש מקבץ משעשע של סמלילים לחדרי שירותים ציבוריים שנאספו ממקורות שונים.
שירותים ניטרליים־מגדרית מהווים פתרון קריטי עבור מי שמגדרם אינו בינארי, כגון נשים טרנסיות, גברים טרנסים ומי שחווים תחושה של חוסר התאמה בין המין הביולוגי למגדר. מגוון הסמלים והמינוחים שנוצרו על מנת לענות על צרכיהם של כלל המגדרים, מעלה את התהייה האם קהל היעד של שירותים אלה צריך להיות מוגדר, או שמא סימונם לא צריך לכלול מאפיינים זהותיים כלשהם.
לסיכום, זוהי תערוכה חשובה ומרתקת. הניסיונות שנעשו כדי להתאים את התערוכה למצב ולהוסיף עבודות שמתכתבות עם המציאות שלנו אחרי ה– 7.10 מיותרת לטעמי. אפשר להציג גם תערוכות שאינן קשורות למצב.
ממליצה בחום להקדיש לתערוכה כמה שעות כייפיות ולא לשכוח לבקר במעבדת העיצוב, שם ישנה תצוגה המנגישה את נושא המגדר לילדות ולילדים דרך ספרות ומשחק. היא כוללת ספרייה ייחודית של "ספרות שווה" שנעשתה בשיתוף טל ברייר בן מוחה, מייסדת ארגון "מנהיגותה". בנוסף ימצאו המבקרים במעבדה משחק חופשי תלת ממדי שנעשה בשיתוף המאיירת ענת וורשבסקי. אוצרת: נגה שמשון.
התערוכה תוצג עד 29.6.24
דמי כניסה: 45 ₪ למבוגר.
מוזיאון העיצוב חולון
רחוב פנחס אילון 8 חולון
כתבה מרתקת. תודה
אגב, קראתי בשבוע שעבר בהארץ שארכיאולוגים ואנתרופולוגים שחוקרים שבטים ציידים/לקטים הגיעו למסקנה שגם נשים יצאו לצוד וההתנייה גברים צדים נשים מלקטות לא חד משמעית. תארי לך שהיינו יודעים את זה מאז שהפכנו לחקלאים? הכל היה נראה אחרת.
דבי
תודה על כתבה חשובה ומעניינת,
תודה על ההמלצה, מקווה לבקר בתערוכה בקרוב.
דבורה