מה יש בה, בנערה עם עגיל הפנינה, שכובש כל–כך? עכשיו, אחרי שראיתי אותה לראשונה במו עיני, בתערוכה המרגשת של ורמיר ברייקסמוזאום, אני יכולה להעיד שהמפגש הבלתי אמצעי איתה אינו דומה לאף דימוי על גבי מסך או בספר. ממש לא ציפיתי שאתרגש אל מול דימוי כה ממוחזר אבל זו כנראה כוחה של אמנות גדולה. נשביתי במבטה, שהוא גם רך אך גם נוקב ומעל לכל משדר משהו אותנטי שלא ניתן להתחמק ממנו. היכולת של ורמיר לייצר תקשורת בין האובייקט המצוייר לסובייקט המתבונן מגיעה לשיאו בציור הזה.
מדהים לחשוב שהציור היה עלום מאז שצוייר בסביבות 1665 ועד 1880, אז נמכר במכירה פומבית במחיר אפסי של שני גילדן. לא ברור אם מי שרכש אותו, ארנולדוס אנדריס דס טומב, ידע שזהו ורמיר, שהרי רק בתקופה זו, של סוף המאה ה– 19, הוא התגלה מחדש. הסיבה היא שהציורים שנמכרו אחרי מותו, שרובם לא היו חתומים, שווקו תחת שמות של אמנים מוכרים ממנו. מה שבטוח הוא שאחרי שהציור נוקה, איכותו התגלתה.
מי היא הנערה עם עגיל הפנינה?
המסתורין שסובב את ורמיר נובע ממיעוט המידע שיש עליו. הוא לא עשה סקיצות, לא התכתב וגם לא ניהל יומנים, שהיו יכולים לשפוך אור על חייו ותהליך עבודתו. היו לו 11 ילדים ויש השערות שבנותיו שימשו לו כדוגמניות אבל אין שום הוכחה לכך. יתכן שהדמות היא בכלל פיקטיבית, למרות שברור שהציור מבוסס על התבוננות עמוקה בתווי פנים. הפרקטיקה הזאת, שכונתה בזמנו ״טרוני״ Tronie, היא למעשה פורטרט מדומיין שמטרתו היתה או להתאמן על הז׳אנר או לשמש דוגמה ליכולות האמן כדי לקבל הזמנות לציורי פורטרט בתשלום.
שם הציור
אחד הדברים המרתקים במחקר על ורמיר ובכלל, על ציירים בתקופות קודמות, הוא לבסס את האותנטיות של אותם ציורים. הדרך הכי ודאית לעשות זאת היא באמצעות חשיפת המסלול שעשה הציור מאז שיצא מהסטודיו. היום יש לנו קטלוגים של מכירות פומביות עם צילומי צבע ומאגרי מידע מקוונים, בהם ניתן לראות מה נמכר ומתי אבל בתקופות קדומות התאורים של הציורים שהועמדו למכירה היו מילוליים בלבד. יתכן שהיא תוארה כ״דיוקן בסגנון טורקי״. עד לשנת 1995 היא היתה מוכרת כ״נערה עם תרבוש״, פריט לבוש שלא היה אופייני למקום ולתקופה, זהו עוד טיעון לכך שהנערה היתה דמות פיקטיבית. רק לפני התערוכה הרארוספקטיבית, הקטנה יותר, שנערכה במוזיאון מאוריטסהויז בדה האג, האוצרים החליטו לשנות את שמה לנערה עם עגיל הפנינה. ואגב, זו כנראה בכלל לא פנינה, כי המחיר של פנינה בגודל כזה היה הרבה מעבר ליכולות הכלכליות של בני דלפט באותם הימים. סך הכל זה די משעשע שיש דיון על איכות העגיל. בסופו של דבר צייר עשה כמה משיכות מכחול בודדות בלבן וזה מה שזה…כשמסתכלים בתקריב זה מופשט לגמרי. אבל הפרשנות התרבותית שהציור הזה ורבים אחרים מעוררים מתרחבת הרבה מעבר לשפת הציור.
שינויים בציור
בשנת 2018 בוצע פרוייקט מחקר עמוק על הציור הזה במקום משכנו הקבוע, המאוריטסהויז בהאג. הציור מצוי באוסף הזה מאז 1902, כשהוא ניתן למוזיאון מאותו אספן הנזכר לעיל, שרכש אותו ב– 1880 ולמעשה חשף אותו לעולם.
פרוייקט המחקר גילה כמה הפתעות. ראשית, מתברר שבמקור היו לנערה ריסים, שדהו עם השנים. כמו כן, מתברר שהרקע הכהה של הציור היה במקור וילון ירוק, שהפיגמנטים שלו כנראה לא שרדו את הזמן. מה שנשאר הוא השכבה השחורה/אפורה הראשונית, עליה בנה שכבות שקופות רגישות יותר. עוד התגלה בסריקת רנטגן שיש גם חתימה של ורמיר ברקע, בצד השמאלי העליון של הציור.
ניתוח הפיגמנטים חשף גם בציור הזה שימוש בכחול אולטרה מארין – אותו פיגמנט יקר שמקורו באבן הלפיז לאזולי, שבזמנו היה יקר יותר מזהב. ורמיר השתמש בו בכל ציוריו ובציור הזה הוא מופיע בכיסוי הראש הכחול, באיזורים המוצללים של הבגד של הנערה ואפילו בעור פניה נמצאו חלקיקים של הפיגמנט היקר. עוד השתמש בכחול אינדיגו. כל הפיגמנטים של התקופה מוצאם בטבע. הלבן שבו השתמש כדי לצייר את העגיל היה מבוסס על עופרת.
תרבות פופולרית
המאוריטסהויז הסכים לוותר על הנערה עם עגיל הפנינה למשך שמונה שבועות בלבד ובתחילת אפריל היא תחזור למקומה בהאג. בינתיים, בהיעדרה, המוזיאון יצא בפרוייקט מקסים, שבו הזמין את הקהל הרחב לתת אינטרפרטציות אישיות לנערה עם עגיל הפנינה. יש לכך עמוד אינסטגרם ייחודי.
הציור הזה, שכונה גם ״המונה ליזה של הצפון״ זכה לאינספור וריאציות בתרבות הפופולרית:
בשנת 1999 פורסם ספר בשם ״הנערה עם עגיל הפנינה מאת טרייסי שבלייה, שעובד בהמשך גם לסרט בכיכובה של סקרלט יוהנסן. בנקסי, צייר אותה ב– 2014 על גבי קיר של בית בעיר הולדתו, בריסטול, כשקופסא של אזעקה מחליפה את העגיל. אינסוף וריאציות לציור פורסמו עם השנים כחלק מהתרבות הפופולרית, כולל בסדרת הסימפסונס. באמצעות בינה מלאכותית אפשר לעשות זום אאוט ולדמיין איך נראה שאר החדר עמדה הנערה עם עגיל הפנינה.
בחנות לגו באמסטרדם יש גירסה של הציור עשויה לגו. אבל מה שהכי ריגש אותי לגבי הציור הזה, היה לשמוע מאבא שלי, ניצול השואה בן 93, שכשהגיע לאנגליה אחרי המלחמה, קנה הדפס של הנערה עם עגיל הפנינה ותלה אותו בחדרו.
האם גם לך יש סיפור אישי בהקשר לנערה עם עגיל הפנינה?אשמח להוסיף בתגובות סיפורים אישיים של הקוראים.
תודה שוב על הכתבה מרחיבת האופקים המרתקת שלך.
דבי יקרה, תודה מעומק לב על כתבה נהדרת.
בשנת 1996, חיכיתי עד כמעט שעט הסגירה של התערוכה במאוריצהויס, בשביל לראות בשקט את הנערה עם עגיל הפנינה ואת הנערה עם מחרוזת הפנינים. מסכים עם כל מלה ויכול להוסיף עוד ועוד על הקסם, הסוד והרגש שטמונים בציוריו של ורמיר.
תענוג לקרא. אכן אמנות גדולה באמת , מפעימה אותנו .
מורגשת ההתרגשות שלך אל מול הנערה ובצדק. תודה רבה לכתבה מאלפת
מה יש בו בציור הקטן הזה שהוא כל כך מרתק, שמביא אמנים ויוצרים לחקור את כל מה שקשור לציור… הבאת לנו סקירה מרתקת.תודה רבה לך דבי.
כתיבה מרתקת ומעניינת על הנערה עם עגיל פנינה , הוספת לי ידע . תודה רבה
דבי יקרה, נתת סקירה מרתקת ,מעניינת ומרחיבה אופקים .לרגע לקחת אותנו איתך לסיור ,חוויה מרגשת ומעוררת השראה. תודה רבה ושבת שלום .