בדקה התשעים לפני פתיחת הביאנלה ה- 60 בוונציה, הודיע צוות הביתן הישראלי - האמנית רות פתיר והאוצרות מירה לפידות ותמר מרגלית - שהביתן לא ייפתח לקהל הרחב עד שהחטופים שלנו ישובו הביתה. הודעה זו עוררה סערה בעולם האמנות הישראלי והעולמי ואני מבקשת לשתף את המחשבות שלי בהתבסס על המידע הרחב שיש בידי.
בתחילת ספטמבר, כשהאמנית רות פתיר והאוצרות מירה לפידות ותמר מרגלית נבחרו להציג בביתן הישראלי בביאנלה בוונציה, המלחמה טרם החלה. גם אחרי שהחלה, אי אפשר היה לתאר שהיא תימשך כל כך הרבה זמן. לאחר שהתאוששו מהשיתוק שאחז בכולנו, ההכנות נמשכו. בעקבות האירועים המטלטלים של השבעה באוקטובר והמלחמה בעזה, פתיר יצרה את ״המקוננות״, עבודה חדשה, המציגה פסלונים עתיקים שלמים לצד אלפי שברים המאוחסנים במוזיאון ישראל. ביצירה, הנשים השבורות הללו מתעוררות לחיים ומשתתפות בתהלוכה (שאנחנו הישראלים מזהים אותה כהפגנה בתל–אביב), בביטוי פומבי משותף של צער וזעם.
יצירה זו היתה אמורה להיות מוצגת לצד ארבע עבודות נוספות, כשהמרכזית בהן אף נתנה את השם לתערוכה כולה – Motherland – העוסק במסע האישי של פתיר, הנושאת את הגן BRCA2, (המגביר את הסיכויים לחלות בסרטן השד והשחלות), בדרך להפוך לאם. דילמות רבות נכנסות לעבודה הזו, שקצרה היריעה מלהרחיב כאן, אבל אפשר לומר שהעיסוק באמהות ובפוריות בזמן מלחמה, כשכל–כך הרבה נהרגים, וכשיש לנו חטופים בעזה – לא נוחה לאמנית, בלשון המעטה.
עד הרגע האחרון
עד הרגע האחרון, גם רות וגם האוצרות מירה ותמר, האמינו שיהיה הסכם וכשהסתבר שלא ושהביאנלה עומדת להיפתח הן הרגישו מחנק גדול. מצד אחד, איך אפשר להתנהל כרגיל במצב הבלתי אפשרי שבו אנחנו נמצאים אבל מצד שני, לנעול את הביתן, כפי שעשו הרוסים בביאנלה הקודמת – גם זה לא בא בחשבון. זאת יש להזכיר: רוסיה תקפה את אוקראינה כחודש וחצי לפני תחילת הביאנלה הקודמת. מכיון שהצוות הרוסי הרגיש שאינו יכול לפתוח את הביתן בתנאים אלה, הם התפטרו והביתן נותר נעול. זה לא המקרה כאן. למרות מה שהעולם מנסה להציג – אנחנו לא תקפנו בשבעה לאוקטובר אלא הותקפנו. הנרטיב השקרי שהתפתח מאז נגד ישראל יצא מכל פרופורציה.
מה עושים?
גם עולם האמנות פועל ברובו נגד ישראל ובוחן את ההתנהלותה. בפברואר יצא מכתב עם אלפי חתימות הדורשות לבטל את השתתפותה של ישראל בטענות של רצח עם. כשזה לא הצליח (שר התרבות האיטלקי דחה את הבקשה בכל תוקף), היה ברור שהביאנלה תשמש אתר מחאה של תומכי פלסטין, הביתן הישראלי יהיה מאובטח מאד וכל מי שירצה להיכנס יידרש לעבור בדיקות בטחוניות. בהחלט לא אוירה שמתאימה לביאנלה.
אז מה עושים? האמת שכל האופציות רעות! וכמו שאומרים באנגלית: Damned if we do and damned if we don’t. האופציה שנבחרה היא אמנם לנעול את הדלתות אך להשאיר את התערוכה עומדת, להשאיר את האורות דלוקים ולחשוף את עוברי האורח ל״מקוננות״ שניתן לצפות בו מבעד לויטרינה של הביתן.
על חלון הביתן נתלה שלט באנגלית, המשתמש בנוסח בו ביידן משתמש במשא ומתן להשבת החטופים, הכוללת הפסקת אש. הדגש על כך שהביתן ייפתח ולא שהביתן סגור משאיר פתח לתקווה שאכן זה יקרה ובתקווה שבקרוב.
אני לא יכולה לדמיין את הקושי של רות פתיר, לאחר עבודה אינטנסיבית של שבעה חודשים, להגיע לנקודת שיא בקריירה שלה ואז לוותר. זה קשה מנשוא אבל כמו שהיא אומרת, יש דברים שגדולים ממנה ועל כך מלוא הערכתי.
המהלך ״שבר״ את הרשת. במשך יום שלם, כל כלי התקשורת העולמית, כולל הניו יורק טיימס עסקו בביתן הישראלי והחלטת האמנית והאוצרות. הנרטיב עבר מהמתנגדים אל צוות הביתן. הן קבעו את העובדות בשטח, על פי דרכן, באופן שמאפשר להן להיות נאמנות לערכיהן.
Don’t!
ועתה חומר למחשבה עבר כל מי שחושב שאין להן זכות לעשות זאת.
זה נכון שהביאנלה היא אירוע של מדינות. אבל האמנים אינם נציגים של מדינות ואת זה חשוב לזכור. לא המדינה בוחרת בהם אלא אנשי מקצוע. כך יעל ברתנא מציגה בביתן הגרמני אך האם היא מייצגת את גרמניה? ממש לא. רות פתיר אינה קבלן מבצע של ממשלת ישראל, גם אם הביתן מקבל כסף ממשרד התרבות. כסף זה מגיע מכספי המיסים של כולנו. אני לא מסכימה עם הרבה מהמטרות שהממשלה מייעדת את כספי המיסים שלי. רק בארץ כל אמן ישראלי בין אם הוא זמר או אמן מתחום אחר נושא על כתפיו הצרות מדינה שלמה!
האמנות של רות פתיר נמצאה ראויה בעיני הוועדה המקצועית, להיות מיוצגת בביאנלה. יש באמנות שלה משהו מאד ישראלי ויחד עם זאת מאד אוניברסלי. יש בה גם אלמנט חזק של חתרנות בעיסוק באמהות במדינה שמקדשת את הילודה כאידיאולוגיה. העובדה שאמנים מרשים לעצמם להציג תערוכות חתרניות מוכרת לנו בעיקר מהביתן הגרמני וגם מהביתן האמריקאי בהזדמנויות שונות – בעיני זה רק מעשיר את השיח ומעורר חשיבה ביקורתית מבורכת.
לסיכום, ההחלטה לא לפתוח את הביתן הישראלי עד להשבת החטופים נעשתה ביושרה, כובד ראש ובלב כבד. זו החלטה אמיצה וכואבת, שיש בה ויתור עצום מבחינת הקריירה של רות פתיר לטובת ערכים של חירות ושלום. יחד עם זאת, היא שם והיא בהמתנה ליום בו אפשר יהיה לפתוח את הדלתות ואת הלב. חייבת לומר שבעיני רות פתיר היא אמנית מדהימה, מקורית, אותנטית ורלבנטית מאד. אני מצטערת שלא יכולתי לצפות בתערוכה אחרי שקראתי כל–כך הרבה חומרים אבל מחזיקה אצבעות שאזכה בביקור הבא שלי בביאנלה.
עתה, כל שנותר לעשות זה להתפלל לשובם של החטופים ולפתיחת דלתות הביתן.
תודה, דבי יקרה, על הניוזלטר השבועי. אני מוצאת עצמי מצפה לו משבוע לשבוע. את פותחת עבורי את הביאנלה ואני מצליחה לחוות אותה דרך דבריך (כמובן, זה לא כמו לנכוח שם, אבל…). הראייה החדה והייחודית שלך מאירה עבורי את עולם האומנות מזוויות ייחודיות שלא הכרתי קודם. לדוגמה – הביאנלה מנקודת הראייה של האפיפיור ועוד ועוד.
אהבתי את כתיבתך בגובה העיניים.לא מילים גבוהות וזרות, אלא בשפה שלנו, ששזור בה הכאב של המציאות הקשה שלנו, ושל הרצון החונק לראות את החטופים איתנו.
תודה מעומק הלב
אמירה רום
השלום והברכה לך דבי אהובה❤️
תודה לך מקרב לב , על הזכות הזו להיות מנויים לניוזלייטר הנפלא שאת מעניקה לנו בחינם ,ובמתנה בכל יום שישי בשעה חמש, , ואכן זה לא ברור מאליו.
ניסוחייך בתחום האמנות , הם כל כך ברורים ו ומעמיקים בתוכן וברורים ובשפה קלה וברורה וזה נפלא , שמונגשים במידע לאנשים שהם שוחרי אמנות . כמוני . תודה תודה
המשיכי ב עשייתך , מחבקת אותך ומברכת אותך בשפע בריאות , והצלחה ממני אביבה סברו מבאר שבע
נ,ב. ומאמינה גדולה שיהיה זה בקרוב שחרור החטופים , השבויים, וכך יהיה זה אות לפתיחתו של הביתן הישראלי בהמשך אמן לראות את י יצירות המופת של האמנית רות פתיר אמן ❤️