ג׳ף קונס הצליח להפוך קיטש למיינסטרים, ובכך לפוצץ את הבלון האליטיסטי של אנשי האמנות נפוחי התיאוריה. עולם האמנות מחולק לשניים: אלה שרואים בג׳ף קונס גאון ואלה שחושבים שהוא שרלטן קיטשי עם יכולות שיווק מרהיבות.
אי אפשר לברוח מקמפיין הפרסום לתערוכתו של ג׳ף קונס במוזיאון תל- אביב. שלטים גדולים מבליטים את שמו כאילו היה כוכב רוק שמגיע להופעה. ואכן, קונס הוא הדבר הכי קרוב לרוקסטאר בעולם האמנות. שמו מוכר גם למי שאינו מגדיר עצמו כשוחר אמנות ויש לכך כמה סיבות:
א. קונס עובד בזה – מאז שנות השבעים הוא מנסה להתבלט בכל דרך אפשרית: החל מתלבושת משונה שהיה לובש לעבודתו הראשונה בניו יורק כמוכר מנויים למוזיאון לאמנות מודרנית – המומה, ועד לצילומיו עם מי שהיתה אשתו בשנות התשעים – צ׳יצ׳ולינה – שלא משאירים דבר לדימיון.
ב. הוא נורא רוצה אהבה והוא עושה אמנות שקל לאהוב.
ג. הוא מעורר מחלוקת וזה עוזר להגיע למודעות.
ד. הוא האמן המצליח ביותר בעולם כיום – פעמיים הוא שבר את השיא ליצירה היקרה ביותר של אמן חי, בה הוא מחזיק כרגע, לאחר שפסל הארנב שלו נמכר ב- 2019 במחיר של 91 מיליון דולר.
מאז שנות השבעים, האמנות העכשווית הרגילה אותנו ליצירות שדורשות הסברים ומתווכים. עבור הרבה אנשים מדובר באמנות אליטיסטית, לא נגישה, המעוררת געגוע לעולם הישן, שבו פורטרייט היה פורטרייט, נוף היה נוף ולא היה צורך בתואר באמנות כדי להבין מה אנחנו רואים.
זה אולי מסביר את סוד הפופולריות של ג׳ף קונס, האמן האמריקאי שתערוכתו מוצגת עד אוקטובר במוזיאון תל–אביב. הוא חוגג את הבנאלי והופך אותו למיתוס – בלונים מתנפחים, פסלי פורצלן ענקיים, דמויות מסרטים מצויירים וגם סקס.
זוהי תערוכת טעימות עבור מתחילים. מיטיבי לכת, שכבר ראו תערוכות של קונס, ובמיוחד התערוכה הגדולה שהתקיימה במוזיאון הוויטני בניו יורק ב- 2014 ובה הוצגו 150 עבודות מכל תקופותיו, עלולים לחוש אכזבה אל מול 12 העבודות שהובאו לתערוכה. יחד עם זאת, אין להמעיט בהישג המרשים של מנהלת מוזיאון תל-אביב טניה כהן-עוזיאלי, אשר פועלת כבר שנה כדי להציג את תערוכת היחיד הראשונה של ג׳ף קונס בישראל. את התערוכה אצר דורון רבינא יחד עם שחר מולכו, בשיתוף פעולה הדוק עם קונס, שהיה צריך לאשר את ההצבה (המצויינת!), את שם התערוכה ואת הגרפיקה.
אוסף מוגרבי
כל העבודות המוצגות שייכות לאספן חוזה (יוסף) מוגרבי, איל הון ישראלי בן 81 שנולד בירושלים, עזב את הארץ בגיל 16, וחי מאז שנות השמונים בניו יורק. מוגרבי הוא אחד האספנים החשובים בעולם כיום, בעיקר בגלל שצבר כ- 800 יצירות של אנדי וורהול ולמעשה, שולט על השוק של וורהול – אחד האמנים החשובים (והמכניסים) של המאה העשרים. מוגרבי הוא אספן/סוחר – שילוב שיש בו מן הסתירה. בניגוד לאספן הקלאסי, שלא שש להיפרד מהיצירות שלו, עבור מוגרבי אספנות היא עסק כלכלי מצליח. מעבר ליצירות שהוא רוכש במשך השנים, של אמנים מוכרים, הוא משקיע גם באמנים בתחילת דרכם ועצם העובדה שהוא ״מסמן״ אותם, מהווה אות לאספנים אחרים, שזהו אמן שכדאי להשקיע בו. ביקוש מגביר את המחירים של אותם אמנים וכך הוא זוכה לרכוש בזול ואחר כך למכור ביוקר.
הוא גם מרויח מיליונים מהשאלת יצירות לתערוכות ברחבי העולם. לשמחתינו, כנראה שעדיין יש לו פינה חמה בלב לארץ הקודש ובמקרה זה, הוא מימן את הקמת התערוכה בעלות של כמיליון דולר. זוהי התערוכה השנייה של עבודות מתוך האוסף שלו שמוצגת בארץ. הראשונה התקיימה גם כן במוזיאון תל-אביב ב- 2013 וכללה בעיקר עבודות של אנדי וורהול.
כלב-בלון-כתום – פסל שעשה היסטוריה
קונס החל לעשות פסלים בסוף שנות השבעים כשהגיע לניו יורק. סצינת האמנות היתה קטנה והיה קל להתבלט, במיוחד כשכולם היו עסוקים בציור והוא יצר פסלים מצעצועים מתנפחים שקנה בחנויות הכל בדולר. התערוכה הראשונה שלו היתה של שואבי אבק, אותם הציג כמו שהם בתוך ויטרינות.
״המוטיבציה של האמנות היא להסיר רגשות אשמה ובושה מכל סוג שהוא ולקבל את עצמך״ (ג׳ף קונס)
הצעצועים המתנפחים מתחילת דרכו הפכו בשנות התשעים לפסלי נירוסטה גדולי מימדים, בסידרה שקונס קרא לה "Celebration". הגימור המבריק שלהם משקף את סביבתם, כך שהצופה הופך חלק מהעבודה. שלמות הגימור נותן תחושה של מוצר יוקרה ומקנה לפסלים אופי פתייני שקשה לא להישבות בקסמו נטול הרבב.
כשהפסל ״כלב-בלון-כתום״ (יש עוד ארבעה צבעים של כלבים-בלונים) מתוך סידרה זו הוצע למכירה בבית המכירות של כריסטי׳ס בניו יורק ב- 2013, כריסטיס יצאו בקמפיין פרסומי מבריק, כדי לקבע את הדימוי כ״אייקוןן תרבותי עכשווי״, שילוב בין צעצוע שמקבלים במסיבת יום הולדת לסוס טרויאני. "הבמה ערוכה לעשות היסטוריה״ – זו היתה הכותרת לקראת המכירה הפומבית. בהמשך הדף תוארה היצירה כך:
״…אחד הדימויים המוכרים ביותר בקאנון של תולדות האמנות. עבודה מונומנטלית זו, בעלת המשטח המבריק נטול הרבב והצבעוניות המרהיבה היא האהובה ביותר בפיסול העכשווי. צורתה המדהימה נחגגה מסביב לעולם: היא האצילה את נוכחותה על גג מוזיאון המטרופוליטן בניו יורק, בגרנד קאנאל בוונציה ובארמון ורסאי. יצירה זו הפכה לאייקון של התרבות הפופולרית, אהובה על ידי הציבור הרחב ואספני האמנות בזכות העובדה שהיא חוגגת, ללא בושה, את הילדות, את התקווה ואת התמימות״. (תרגום שלי)
מי שרכש את הפסל היה חוזה מוגרבי ועתה גם אנחנו זוכים ליהנות מהפסל הזה, שאחז למשך כמה שנים בתואר ״היצירה היקרה בהיסטוריה של אמן חי״.
"בלון ונוס דולני" – מסידרת Antiquity ששואבת השראה מצלמיות קדומות. הפסל, מנירוסטה צבועה, משלב איברי מין גבריים ונשיים לכדי טוטם בעל אסוסציאציה דתית. קונס רוצה שנפסיק להתבייש באהבה שלנו למין.
״זוג רקדנים״ – עבודה חדשה שמוצגת בתערוכה לראשונה בעולם. הפסל עשוי שיש קררה צבוע, שוקל טון וחצי והובא למוזיאון היישר מאיטליה. זו לא פעם ראשונה שקונס עוסק בבלרינות. פסל ענק של בלרינה הוצג ברוקפלר סנטר בניו יורק.
״השוטר והדוב״ – פסל עשוי עץ מסדרת ״בנאליות״ משנות השמונים. זו היתה סידרה מכוננת שבה קונס עזב את השימוש בחפצים קיימים והחל לייצר חפצים משלו. בעבודה זו יש יחסים לא ברורים בין הדוב צעצוע לבין השוטר.
״דולפין-טאז-פח זבל״ – עבודה מסידרת המתנפחים שנוצרה בין 2007-2011. יש כאן אקט של חדירה ורמיזות מיניות ברורות. הגימור המט יוצר אשליה חומרית חזקה מאד או כפי שקונס מכנה זאת- ״השעיית אי האמון״. הוא מהתל בצופה.
גאון או שרלטן?
ועדיין, עולם האמנות מחולק לשניים: אלה שרואים בו גאון ואלה שחושבים שהוא מלך הקיטש עם יכולות שיווק מרהיבות.
קונס מרבה לדבר על עניין רגשות האשם והבושה, כאילו לפסלי הקיטש שלו יש כוח מרפא. הוא מדבר על רוחניות, דת ופילוסופיה ולי, צר לי לומר, זה תמיד נשמע כמו קשקוש. לפי קונס, אמנות אמורה לעזור לנו להיפתח – אולי הוא מתכוון לצילומי הפורנו עם צ׳יצ׳ולינה (אותם לא תראו בתערוכה). הוא לא למד לא פילוסופיה ולא תיאולוגיה אלא מנסה לגבות את האמנות שלו בפסיכולוגיה בגרוש – ״מהחיים״. קבלה עצמית זה המפתח – בלי רגשות אשמה. וזה עובד. קונס הצליח להפוך קיטש למיינסטרים – לפוצץ את הבלון האליטיסטי של אנשי האמנות נפוחי התיאוריה. ההצלחה שלו אולי מצביעה על כך שבתוך כל אליטיסט אמנותי מתחבא ילד שאוהב בלונים מתנפחים קישוטי פורצלן מבית סבתא מפולניה וכמובן – פורנו. האמנות של קונץ הופכת כל זה ללגיטימי.
סקרנים ללמוד עוד על ג׳ף קונס? יש המון סיפורים מרתקים עליו, אותם אני מספרת בהרצאה שלי ״הקונס של ג׳ף״.
היי דב,
נהניתי מאד מן הכתבה על ג'ף קונץ היא בהחלט הרחיבה את נקודת המבט על האמן המפורסם הזה
צר לי שאיני יכולה לןהגיע להרצאותייך בגלל המרחק , השעה בה היא ניתנת וכרגע בגלל הקורונה.
יותר מאשמח להרצאה מקוונת
להשתמע,
איילה.