לכבוד עלייתה לרשת של הסדרה הנפלאה Self portrait as a coffee pot של ויליאם קנטרידג׳, קצת רקע והרבה סיבות למה זו צפיית חובה לכל שוחר אמנות.
בימים אלה, מוצגת בוונציה תערוכה של האמן הדרום–אפריקאי ויליאם קנטרידג׳. לא במסגרת הביאנלה (אבל בתאריכים מקבילים), לא במוזיאון – שם בדרך כלל ניתן לראות את קנטרידג׳ – אלא בדירת קרקע צנועה בגודלה, הפונה ללגונה של ונציה. אולי גם לא נכון לקרוא לזה תערוכה אלא מיצב וידאו בתשעה חלקים תחת הכותרת Self portrait as a coffee pot.
כל סרט בסידרה הוא באורך חצי שעה וכולם צולמו בסטודיו של קנטרידג׳ ביוהנסבורג. תחילת הפרוייקט בתקופת הסגר של הקורונה בשנת 2020 וסיומו ב– 2023. קנטרידג׳ עובד בסטודיו הזה כבר 40 שנה והוא מהווה עבורו מקום של יצירה, של רפלקסיה, של חיפוש משמעות וגם של שיתופי פעולה, אותם הוא מרבה לעשות באמנותו.

השפה הייחודית של קנטרידג׳
קנטרידג׳ הוא אמן מאד רבגוני אבל הטכניקה הבסיסית שלו היא רישום בפחם, ממנו הוא יוצר אנימציה על ידי שינויים ברישום וצילום כל רישום בנפרד. הוא יוצר גם פסלים, תפאורה לאופרה ולתיאטרון, תהלוכות והצגות, בהן הוא מנצל את כישורי המשחק שלו. הוא עצמו מרבה להופיע בעבודות הוידאו שלו וגם ברישומים.
הסרטים עוסקים בסטודיו כמקום של יצירה פיזית אבל גם כמרחב מטפורי. של יצירת משמעות. קנטרידג׳ מתייחס לסטודיו כאל ראש גדול, שבו מתרחש קסם היצירה. שם מתקיים העולם האסוציאטיבי של האמן, מחשבות, זכרונות, רעיונות, חלומות ופחדים.
בסדרת הסרטים הזאת קנטרידג׳ מכניס אותנו לתוך המרחב האינטימי הזה, שלרוב אינו חשוף לציבור ודרך הסטודיו – הוא מכניס אותנו לתוך הראש שלו, שם אנחנו צופים בדיאלוג הפנימי המתרחש שם. דרך הדיאלוגים המרתקים בסרטים, אנחנו נחשפים לשאלות פילוסופיות על זהות, זיכרון ויצירה. כל זאת על ידי אמן משכיל ורהוט, שחי במדינה מורכבת, הרחק מהמרכז התרבותי של העולם. אחד הדברים המעניינים אצל קנטרידג׳ זה ההתייחסות שלו לעולם כתהליך שינוי מתמשך ולא לאוסף של עובדות ודברים קבועים. כשהוא מסתכל על שולחן, למשל, הוא רואה בו גם את העץ ממנו הוא עשוי וגם את הפוטנציאל שלו להפוך לבסוף לאפר, כשהעץ יעלה באש. זו חשיבה מעניינת כי היא פותחת אופק להסתכלות על הכאן ועכשיו רק כנקודה על רצף הזמן. מצד שני, הוא כל הזמן מאתגר את הזיכרון שלו תוך הסתכלות אחורה וניסיון להבין את מנגנון הזיכרון במוח.

מרחב אינטימי
המרחב האינטימי שבו מוקרנים הסרטים בוונציה מהדהד את הסטודיו של קנטרידג׳, שני מסכים וסביבם כסאות ומסביב חפצים רבים המופיעים בסרטים. על הקירות יצירות של קנטרידג׳, משפטים שונים, שולחן עבודה, כן, ויטרינה – עולם ומלואו. האוירה הביתית כמעט תואמת את האינטימיות שחשים הצופים, כאילו אנחנו נמצאים שם בסטודיו, מוקפים ביצירות האמן, יצירות פשוטות עשויות ניירות קרועים, מחברות, ניירות הצמודים לקירות עם נעצים – עולם ישן. ואכן, קנטרידג׳ מתעקש על עולם ישן במובן האנלוגי של היצירה.

גם הטכניקה מאד Low tech. אין תסריט, אין במאי, יש שיחות של קנטרידג׳ עם הכפיל שלו – הוא עצמו – שלמעשה שניהם מייצגים שני חלקים שונים של המוח – זה השכלתני וזה הרגשי. תחילה הוא צילם צד אחד של השיחה ואחרי זה צילם את עצמו מהצד השני של השולחן, מנסה להיזכר מה אמר. שתי הדמויות סותרות אחת את השניה, מאתגרות את הצופה באמצעות נקודות מבט שונות ומעוררות מחשבה.

רוח של אפריקה
קנטרידג׳ הוא האמןן המפורסם ביותר בדרום אפריקה אבל רוב תערוכותיו מתקיימות מחוץ לארצו – במוזיאונים גדולים ברחבי העולם. כשמדברים היום על אמנות אפריקאית, מתייחסים לאמנים שחורים. מעניין לחשוב על קנטרידג׳ גם בהקשר האפריקאי כי ברור שהוא מאד מחובר למקורותיו. יליד 1955, הוא נולד וחי בדרום אפריקה. גם שני הוריו היהודים נולדו בדרום אפריקה. הסבא במקור היה מליטא. הוריו שניהם היו עורכי דין פעילים נגד האפרטהייד ואביו אף ייצג את נלסון מנדלה בסוף שנות החמישים, כשנשפט על בגידה, יחד עם עוד 150 איש, ולבסוף, אחרי שלוש שנים הם זוכו.

נשאר למרות הכל
בתקופת האפרטהייד דרום אפריקה לא היתה מקום נעים לחיות בו וכך גם עכשיו. אבל קנטרידג׳ נשאר שם, למרות שרוב משפחתו חיה בלונדון. הוא למד פוליטיקה והיסטוריה של אפריקה כדי להבין יותר את מקומו (הפריבילגי) במדינה בה הוא נולד. רמז לסיבת הישארותו אפשר למצוא בפרק השני של הסידרה Self portrait as a coffee pot. שם הוא מדבר על ראייה פריפריאלית, שמאפשרת חשיבה פריפריאלית. כאילו ניתן ממרחק לנתח טוב יותר את המרכז. מחשבה שמעניין לחשוב עליו גם בהקשר של האמנות הישראלית. במקום השאיפה ההיסטורית להשתייך למערב, אולי אפשר להסתכל עליו מהצד ולראות דברים שלא רואים משם. השוליים יכולים לייצר דברים מעניינים בגלל שיש שם פחות לחץ. העשייה האמנותית ושיתופי פעולה בין יוצרים במקומות קשים, היא מקור לתקווה.
לסיום, קנטרידג׳ מציע שנבין את ההיסטוריה כקולאז' של פרגמנטים ולא כרצף של עובדות אובייקטיביות. השימוש בקונספט של קולאז׳ מחוץ לאמנות, עשוי לתת מקום להיסטוריות אלטרנטיביות לנרטיב ההיסטורי המרכזי – של האדם הלבן האירופאי. בנקודת זמן זאת, רוח הזמן משתנית, כפי שבא לידי ביטוי גם בביאנלה, ואנחנו נחשפים לסיפורים שונים, שמרחיבים את נקודת המבט שלנו על העולם.
ניתן לצפות בסדרה Self portrait as a coffee pot באתר הסטרימינג MUBI. השימוש באתר הוא בתשלום אבל יש שבעה ימי ניסיון בחינם ואז אפשר לבטל.
ראיתי את עבודותיו בונציה יחד איתך דבי. אומן מרגש עד דמעות, חד פעמי, וירטואוז. הלוואי ויכולתי לשבת ולראות את מיצבי הוידיאו שלו שוב ושוב, בלי סוף.
קנטרידג' אחד האומנים שליוו אותי כהשראה מעצימה המבססת את הקשר בין עיצוב לאמנות צרופה. בעיקר בעיסוקי כמעצב לתיאטרון וקולנוע. זכורים לי הניסיונות של קנטרידג' לצייר ולהדביק פרטי צמחים וחרקים על הפילים עצמו ולהתייחס למישטח הפילים כאל "בד" ציור. תודה על ההצצה אל עולמו. וכמובן על הופעתו בביאנלה.
תודה,
איתן לוי
(אני מעודכן במייל)