״ במקום שהוא שמורת רוח, מתקיים עושר רוחני שגם משמר את הרוח למען העתיד״. אוריה רייך, מצפה רמון
במה ניאחז בימים הקשים העוברים עלינו אם לא בתרבות? מצפה רמון, הנקודה הקטנה והמבודדת על מפת ישראל היא נקודת אור של עשייה תרבותית כבר עשרות שנים. כבר בתחילת שנות הששים, המקום הקטן הזה, על שפת מכתש רמון אירח סימפוזיון פיסול בינלאומי. השנה היתה 1962, ורק חמש שנים קודם לכן הפכה מצפה רמון לישוב קבע. עשרה אמנים – בהובלת הפסל קוסו אלול – הגיעו לעיירה וחיו בה כחלוצים במשך עשרה שבועות, בהם יצרו את הפסלים הראשונים של הגן הפתוח על שפת המצוק.
מרחב השראה
הבחירה במצפה רמון נומקה בהוד הקדומים של נופי המדבר. ואכן, אין חולק על עוצמתו של נוף המכתש, אשר באה לידי ביטוי ביצירותיהם. סיבה נוספת לבחירה במצפה רמון היתה שמדובר ב״ישוב צעיר בנגב המסמל את המדינה, שכל ליבה נתון להפרחת שממות ויישובן“ (מתוך קטלוג הסימפוזיון).
הפסלים שהוקמו אז היוו את הבסיס לגן הנפלא שקיים היום, אשר שוקם והורחב באמצע שנות השמונים ביוזמת הפסל עזרא אוריון, איש שדה בוקר. הוא פנה לפסלים בני זמנו, שתרמו לגן פסלים נוספים. חשוב לציין שזהו הגן הסביבתי הראשון מסוגו בעולם!! אפשר לראות את רשימת הפסלים ואת העבודות באתר ייעודי כאן.
הוד הקדומים ההיולי של מצפה רמון המשיך להוות מוקד משיכה של אמנים מכל תחומי היצירה. בשנת 2000 הגיעו לישוב זוג הרקדנים ליאת דרור וניר בן גל, שעייפו מהעיר הגדולה וחיפשו מרחב השראה. הם הפכו מפעל קרמיקה נטוש בהאנגר באיזור התעשייה של מצפה לסטודיו ענק ובו אולם הופעות, מרחב אירוח ולינה, שהפך לאתר עלייה לרגל לרקדנים ואוהבי מחול. שלא לדבר על מועדון הג׳אז של מצפה, בייסודו של גדי לייברוק, שמשך אליו אמני ג׳אז בינלאומיים מהשמות הגדולים ביותר בעולם.
על הדרך היו כאן רזידנסים של אמנים במהלך השנים, רבים החליטו להישאר במצפה ועד היום, בקהילה של כ– 5,000 תושבים, קהילת היוצרים היא חריגה בהיקפה. היום יש בתי ספר למוסיקה, מחול, תיאטרון ואפילו קרקס. מתקיימים כאן פסטיבל שמושכים קהל מכל הארץ כמו אינטימדבר, פסטיבל הג׳אז ופסטיבל תצפית בכוכבים.
יש משהו במקום הזה, שמספק שקט והשראה ובעיקר הארקה לגוף ולנפש. בכיכר הראשונה של הישוב, על כביש 40, כתוב ״מרחב השראה״. אני מאד מתחברת לסלוגן הזה ואכן זה מה שהביא אותי לכאן לראשונה ב– 2013. אבל אני גם אוהבת את המונח ״שמורת רוח״, שמביע את הרעיון של שגשוג ופריחה של רוח האדם, מקום שבו מתקיים עושר – כמו העושר הביולוגי והאקולוגי בשמורת טבע. במקום שהוא שמורת רוח, מתקיים עושר רוחני שגם משמר את הרוח למען העתיד.
הון אנושי
מצפה רמון עלתה לכותרות בשנים האחרונות דווקא בהקשרים פחות מוארים – בגלל הישיבה התורנית המזוהה עם מפלגת נועם המשיחיסטית, שהתמקמה במצפה רמון ומאיימת להפר את האיזון העדין של המקום הנפלא הזה. לכן, אני רוצה להדגיש דווקא את כוחות הטוב שפועלים כאן. עמותת ״קשת״ למשל, בהובלת עזרי קידר ואפרת קדם סילברט, שפועלת בתחומי החברה, התרבות והסביבה.
במצפה פועלים אנשי תרבות מצויינים, כמו רז גלוזמן – פעיל.ת תרבות הפועל.ת לקידום הקהילה הגאה במצפה ועתה עובד.ת על הקמת גלריה משמעותית לאמנות בישוב. גם שירי בר–און, אשת קולנוע שמנהלת את פרוייקט סינמכתש ואף יזמה את פסטיבל הקולנוע המצפאי, אלעזר מאק, שמרכז את התרבות במתנ׳ס המקומי – שלושתם בוגרי תוכנית מנדל למנהיגות בנגב. אבל האיש שלשמו התכנסנו, שמו אוריה רייך והוא הקים את המוסד המצפאי, ששמו הולך לפניו – פאב הברך. הוא גם תבע את המושג ״שמורת רוח״.
ברך ורחם
רובע דרכי הבשמים, לשעבר איזור התעשיה של מצפה, הפך ללב ההתרחשות התרבותית ביישוב, עם ריכוז של סטודיואים למחול, ציור, קרמיקה, מוסיקה ותיאטרון ובעשור האחרון, פאב ״הברך״ הפך לנקודת מפגש מרכזית של חיי הלילה המקומיים. אוריה רייך (40), מייסד המקום, איתגר את הקונספט שהמצפאים אוהבים לשבת בערב בבית – במיוחד בחורף, וכנגד כל הסיכויים הקים את הפאב שלו. רייך הוא דוגמה מובהקת לאיש רוח עם חזון, שהגיע לכאן ב– 2010 כרקדן וכמורה למחול ב״אדמה״ ונשאר. כאן הוא פגש את יערה רעייתו וכאן הם מגדלים את שני ילדיהם. מוזר לחשוב על פאב עם חזון אבל לדבריו של רייך ״מראש היה לי חזון למקום שהוא הרבה מעבר לעסק שמוכר בירות. ראיתי מקום עם חיבור לקהילה, הופעות, פלייליסטים ואירועים״. נדמה שבכל ימות השבוע ובכל עונות השנה, אנשים נוהרים לברך. השבוע סוף סוף נודע לי איך נולד השם המוזר הזה. אבל אם נדמה למישהו שהברך הוא שם מוזר לפאב, אז הנה טוויסט בעלילה – ב– 4 לאוקטובר, נפתח, באופן לא רשמי, חלל חדש הצמוד לפאב שקיבל את השם ״הרחם״. המקום עוצב על ידי האמנית והמעצבת הכה מוכשרת, רויטל שטיינברג (שעיצבה גם את מתחם הברך). החזון של החלל החדש, הוא להיות מרכז תרבות משפיע בלב המדבר. מקום לתרבות שפועל ללא מטרות רווח, ויארח 150 הופעות בשנה, פסטיבלים, תוכניות רזידנסי, תערוכות ושיתופי פעולה עם מוסדות נוספים במצפה.
ברכה במקום עוטף
הרחם נפתח בפסטיבל ״הברכה״, שנקטע בשבעה באוקטובר. מצפה רמון קלטה מפונים שהתגוררו בישוב כמה חודשים טובים והמקום החדש חיבק אותם כמו רחם. אירועים רבים של סדנאות, ארוחות ומעגלי שיח התקיימו במקום בחודשי המלחמה הראשונים. בסוף נובמבר התקיים ברחם ערב מחווה לאריק איינשטיין. אני זוכרת היטב את הערב הזה, כי המחשבה לשיר במצב הקיים נראתה לי כמעט לא מוסרית אבל הלכנו וישבנו יחד עם המפונים ושרנו ובכינו יחד. זה היה אירוע מלא קטרזיס שהתאפשר בזכות האוירה המיוחדת של המקום המחבק הזה.
באים מאהבה
מצפה רמון היא פריפריה במלוא מובן המילה, עיירה שתושביה הראשונים היו עובדי מחצבות ואחר–כך קלטה עולים חדשים. זו עיירה עם אוכלוסיה מעורבת של דתים וחילוניים, רוסים, חברים מקהילת העבריים ולא מעט עובדי מערכת הביטחון. מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית. אנשי התרבות והאמנים שהגיעו לכן התעלמו מהאופי הפריפריאלי, לא חיכו שמישהו ייתן להם תקציבים אלא קמו ויזמו. כמו שאומר אוריה רייך: ״ אני מאד מתחבר לארכיטיפ של החוצב. קם בבוקר, שם את המקוש על הכתף ויוצא לחצוב במנהרה כדי לגלות את האור. אני כורה פחם שעובד קשה לחצוב את הדרך״. כן, כן, בעולם הציני שבו אנחנו חיים, ישנם אנשים שבאמת מדברים ככה, באמת מאמינים שזה אפשרי ופועלים כדי שזה יקרה. עצם הפעילות שלהם בעולם הופכת אותו למקום טוב יותר. ומה שבא מאהבה מביא איתו אהבה והמחשבה שלנו צריכה להרבות את הטוב הזה, להגביר את האור ולכן אני מזמינה אתכם להשתתף בקמפיין ההדסטארט של הרחם. הכספים שיגוייסו ישמשו לשיפור האקוסטיקה והסאונד בחלל והפיכתו לחלל ברמה מקצועית.
אמנות ותרבות הם מחוללים חשובים להשפעה ושינוי בעולם ודווקא בימים מטורפים אלה כדאי ואף חשוב להתעודד מכל מי שתורם לחיינו בתחום זה.
*הפסל בצילום בראש העמוד בפארק הפיסול המדברי, מעשה ידיו של דוד פיין. צילמה בזריחה: דבי לוזיה
מצפה רמון היא חממה שמצליחה לשמור על יכולת לחיות ביחד למרות שזרזיפי מציאות מכים בה מדי פעם. מקווה שתמשיך ככור היתוך ומעיין יצירה לאנשים שהבינו לחיות את הטבע שבטבע זה העינין ועץ ועבודה איתו בהחלט היא חלק.
אמנות זה דבר נפלא ומשמח, בטח במקום נדיר כמו מצפה רמון האהובה! אני מכירה מקרוב חלק מהאמנים והאמניות הפועלים בעיר. לכן כאב לי מאד המשפט הבא, שאיננו קשור כהוא זה למיזמי האמנות הנפלאים בעיר: “בגלל הישיבה התורנית המזוהה עם מפלגת נועם המשיחיסטית, שהתמקמה במצפה רמון ומאיימת להפר את האיזון העדין של המקום הנפלא הזה. לכן, אני רוצה להדגיש דווקא את כוחות הטוב שפועלים כאן.”
מי שממתגורר בעיר באופן קבע, יודע שגם המשפחות הקשורות לישיבה הם חלק מהטוב הזה. מצפה רמון הוא מקום ייחודי בו חיים יחד אנשים שונים זה מזה וכל אחד תורם את תרומתו להתפתחות העיירה הכל-כך מיוחדת הזו. במקום להשחיר ציבור שלם, יוטב לכולנו אם נאמין בדיוק במה שכתבת בסוף: “ומה שבא מאהבה מביא איתו אהבה והמחשבה שלנו צריכה להרבות את הטוב הזה, להגביר את האור…”. תודה
הצלחת לעורר תקווה בימים קשים אלה
תודה דבי
חשפת בפניי עולם שלם שלא ידעתי עליו. מאוד משמח ומעודד.