המוזיאון, סניפים רבים לו

בשבוע שעבר פורסם שעיריית ברצלונה דחתה תוכנית לבנות סניף של מוזיאון ההירמטאז׳ באיזור הנמל של העיר. על פניו ידיעה קצת משונה עם כמה סימני שאלה: למה ההרמיטאז׳ רוצה להקים מוזיאון בברצלונה? למה יש לכך התנגדות?

התשובות לשאלות אלה מעלות נושא שמעניין להתייחס אליומוזיאונים מרובי סניפים בעולם. זו תופעה שהחלה בשנות ה-80 של המאה שעברה. הטייט הבריטי היה המוזיאון הראשון שפתח סניפים. זהו מוזיאון שנחנך בסוף המאה ה-19 והאוסף שלו גדל כל הזמן. אך הגיוני היה לו לפתוח סניפים באיזורים שונים באנגליה משני טעמים: גם כדי להציג יותר עבודות מתוך האוסף וגם כדי להביא את האמנות לאיזורים בהם התושבים פחות מגיעים ללונדון. כך, כבר בשנת 1988 פתח המוזיאון סניף ראשון בליברפול שבצפון אנגליה. ב– 1993 סניף נוסף נפתח בדרום אנגליהבסנט אייבס. בשנת 2000 נפתח הטייט מודרן בלונדון במבנה נטוש של תחנת כוח על גדת התמזה, ששופץ ובינתיים הכפיל את גודלו עם אגף חדש. הטייט המקורי הוסב לטייט בריטן ומתמקד באמנות בריטית בעוד הטייט מודרן מציג אמנות בינלאומית מהמאה ה-19 והלאה. ההפרדה היא הגיונית ואף מתבקשת לאור גודל האוסף.

יש להבדיל בין מספר סניפים של מוזיאון באותה מדינה לבין סניפים במקומות שונים בעולם

הגוגנהיים משמש דוגמה למוזיאון עם סניפים גלובאליים. הסניף הראשון נפתח בוונציה ב– 1980 לאחר שפגי גוגנהיים, האחיינית של מייסד הגוגנהייםסולומון, הורישה את ביתה על גדת הגרנד קאנאל ואת אוסף האמנות שלה לקרן גוגנהיים ומאז הוא מהווה אטרקציה מרכזית בוונציה. אבל הסניף הכי מעניין של הגוגנהיים הוקם בשנת 1997 בעיר בילבאו בצפון ספרד. סיפור הקמתו והשפעתו על בילבאו מרתקים ממש. בילבאו היתה עד שנות השבעים של המאה הקודמת עיר נמל תעשייתית מצליחה אך מזוהמת מאד עם מפעלי פלדה, כימיקלים ונפט. אחרי משבר כלכלי בשנות השבעים, החברות הגדולות נטשו את העיר וכל שנותר היה נהר מזוהם ועיר מזוהמת וענייה. כאילו לא די בכך, ב– 1983 היה שיטפון גדול שהרס חלקים גדולים מגדות הנהר וחשף את בעיות הניקוז והביוב של העיר. זה היה טריגר לעשות עבודה ולשנות את פני העיר.  בתקציב גדול נהרסו כל מפעלי התעשייה ליד הנהר, הנהר עצמו נוקה לחלוטין והנמל הועתק במעלה הנהר לכיוון מפרץ ביסקאיה.

גוגנהיים בילבאו בעיצובו של פרנק גרי ופסל הכלבלב של ג׳ף קונס

אפקט בילבאו

אז ראינו איך מוזיאון יכול לשנות עיר ולא בכדי הפך בילבאו לדוגמה ומופת לתופעה המכונה ״אפקט בילבאו״ וערים אחרות בעולם רצו גם. אבל זה לא תמיד מצליח. כמו למשל, המקרה של הלובר בעיר לונז בצפון צרפת שנחנך ב– 2012. לא שמעתם על הלובר בלונז? זו בדיוק הנקודה. על הלובר באבו דאבי אני בטוחה שכולם שמעו ולאו דווקא בגלל האמנות המוצגת בה אלא דווקא בגלל זו שאינה מוצגת בהסלבטור מונדי של דה וינצ׳יהציור שהיה אמור להיות גולת הכותרת של המוזיאון, שנפתח ב– 2017. מה שמושך במיוחד הוא המבנה הנפלא של האדריכל ז׳אן נובל. המבנים המדהימים האלה זכו בכינוי Starchitecture – אדריכלות של כוכבים והיא אכן מהווה מוקד משיכה לתיירים.

Louvre Abu Dhabi. Photo Courtesy Mohamed Somji

המוזיאון כמותג

אנחנו רואים שהמוזיאונים הגדולים הפכו למותגים מושכי קהל וזה מחזיר אותי לתחילת הכתבהלחילוקי הדעות בברצלונה. לא בטוח שהמוזיאון שם אכן יוקם וזו לא תהיה הפעם הראשונה שתוכנית גרנדיוזית כזו נגנזה. סיפור מעניין בעניין זה על סניף נוסף של הגוגנהיים שהיה אמור לקום בוילנא ב– 2011. האדריכלית זאהה חדיד ז״ל זכתה במכרז לתכנון המוזיאון. עקב חקירה לגבי מעילה ושחיתות התוכנית ירדה מהפרק. בהמשך, הפינים התעניינו בפרוייקט אבל גם זה לא יצא אל הפועל. הסיבה: עיריית הלסינקי לא הסכימה לממן את התוכנית בטענה שבמקום לחזק מסורות ופרקטיקות אמנותיות מקומיות, הפרויקט מחזק את הגלובליזציה המסחרית והמסחור של האמנות. ניתן היה לדעתם להשתמש בכספי הציבור לתמיכה בתרבות האמנותית הפינית.

כך יש גם חילוקי דעות לגבי ההרמיטאז׳ בברצלונה, שעד היום אין לו סניפים מחוץ לסנט פטרסבורג אבל איש עסקים רוסי שיש לו יד בפיתוח התרבות בברצלונה יצר את הקשרים הנדרשים. עבור המוזיאונים זוהי עיסקת זכיינות משתלמת. הגוגנהיים בבילבאו משלם עשרה מיליון דולר לשנה עבור הזיכיון. אבל, כפי שראינו, זה משתלם גם להם מאד. בברצלונה המקרה הוא שונה מפני שהיא כבר מוכרת כיעד תרבותי פופולרי ויש בה 80 מוזיאונים. הויכוח המרכזי שם הוא על המיקום של המוזיאון. ההרמיטאז׳ מתעקש על איזור הנמל אבל סקר של העיריה מראה שמיקום זה יהווה מטרד לתושבים בגלל התנועה המוגברת שתהיה במקום. בינתיים אין החלטה.

מרכז פומפידו בעיר מץ אדריכל: שיגרו בן

יש תקוה למוזיאונים

לאחרונה דובר הרבה על הישרדותם של מוזיאונים בתקופה של אחרי הקורונה ומסתבר שמצבם אינו גרוע כפי שניתן היה לחזות. אנשים משתוקקים לחוות תרבות אבל ייקח עוד הרבה זמן עד שיוכלו לחזור לנסוע כאוות נפשם בעולם. אז אם הם לא יכולים להגיע לאמנות, היא תגיע אליהם וכך התבשרנו עוד השבוע שמרכז פומפידו, שמלבד סניף בעיר מץ קרוב לגבול עם בלגיה, פתח סניפים גם במלגה שבספרד, בבריסל ובשנגחאי, ועתה עומד לפתוח סניף חדש במעבר לאטלנטיבג׳רזי סיטי, ניו ג׳רזיעוד עיר שעוברת ג׳נטריפיקציה בשנים האחרונת, אותה החל משה מאנה הישראלי עם מיזם מאנה קונטמפוררי שלו.

רוצים לשתף פוסט זה?
תפיצו את האהבה. תודה

עוד לא רשומים לקבל עידכונים
שבועיים במייל? כדאי!

לפוסט הזה יש 4 תגובות

  1. חנה סדן

    למזלי הטוב בקרתי פעמיים בבילבאו במוזיאון המדהים. בפעם הראשונה איזור ה עשיתי עוד היה במקומו. בפעם השניה הכל התחדש. למראה ירוק מרהיב. בפעם הראשונה זכיתי לצפות בתערוכה גדולה מיצירותיו של גף קונץ. בפעם בשניה זכיתי לתערוכה נהדרת של אניש קפור.
    במוזיאון גוגנהיים בוונציה בקרתי פעמים רבות. כאן היצירות קבועות. תערוכת קבע. מקום מרגש.

  2. לילי

    דבי יקרה,
    תודה על כתבה מעניינת, מעשירה ומעוררת השראה.

  3. אסתר אורן

    תוזה על המידע שקיבלתי ממך. החכמתי ! כולי תקווה שגם בארצנו הקטנה יוקם סניף של אחד מהמוזאונים הגדולים.
    באיחולי שבוע בו תוקם ממשלה חדשה ומתפקדת,
    אסתר אסתי אורן

כתיבת תגובה