עתיד המוזיאונים

יום המוזיאונים הבינלאומי שחל בימים אלו מעניק הזדמנות לדבר על השינויים הדרמטיים שעוברים על המוזיאונים בתקופה זו. ״היכל קדושה חילוני״ הוא כינוי שמגלם את היחס של שוחרי האמנות והתרבות למוזיאון, שתפקידו הבסיסי הוא לאסוף, לשמר ולהציג חפצי אמנות ותרבות. בעוד אוהבי האמנות נוהרים בהמוניהם למוזיאונים ברחבי העולם, הם כלל לא מודעים לדרמות המתרחשות מאחורי הקלעים. כבר כמה שנים, בלי קשר לקורונה, שאיגוד המוזיאונים הבינלאומי מתלבט בנושאים חשובים, שמטרתם לשמר את הרלבנטיות של המוזיאונים, ובראשם עצם ההגדרה של מוזיאון, מתוך מחשבה שיש להתאימם למאה ה– 21.

מגיפת הקורונה, כמו בתחומים רבים, האיצה תהליכים שהיו תקועים זמן רב. בעוד רוב המוזיאונים בעולם היו סגורים בשנה האחרונה, וחלקם עדיין סגורים, נוצרה הזדמנות חד פעמית לעשות שינויים ולבחון את מטרות המוזיאון ואת אופן התנהלותו. השינוי הבולט לעין היה האימוץ הזריז של פלטפורומות דיגיטליות, כדי לאפשר לציבור לצרוך תרבות מבלי לצאת מהבית.  יחד עם זאת, המשבר הכלכלי אליו נקלעו רוב המוזיאונים העלתה לדיון את נושא מכירת ציורים מתוך האוסףנושא טעון ומאד שנוי במחלוקת. במהלך הקורונה פורסם שכנראה ששליש מהמוזיאונים בארצות הברית לא ייפתחו אחרי המגיפה. בינתיים אין נתונים שמאשרים את החיזוי הזה.

מי שביקש לחקור לעומק את השפעת הקורונה על המוזיאונים כבר בתחילת המגיפה היה אנדראס סנטו, חוקר תרבות המתמחה במוזיאונים ואף יועץ לרבים מהמוסדות הגדולים והחשובים. בדיוק לפני שנה החל בסדרת שיחות עם 28 מנהלות ומנהלים (במספר שווה) של מוזיאונים ברחבי העולם ואת הדיאלוגים שניהל איתם ריכז בספר שיצא לאחרונה, שעניינו עתיד המוזיאונים. לרגל ההשקה, התקיים השבוע מפגש מקוון עם אנדראס סנטו ומנהלת מוזיאון תלאביב טניה כהןעוזיאלי, שמשתתפת אף היא בספר, ואליהם הצטרף טום קמפבל, שהיה במשך שנים מנהל מוזיאון המטרופוליטן בניויורק ועתה הוא מנהל כמה מוזיאונים לאמנות בסן פרנסיסקו.

השיחות שבספר יוצרות תמונה רחבה השואפת להתרחק ממודלים ישנים ולהפוך את המוזיאון למקום פתוח, מכיל, רבגוני, קהילתי וחווייתי. המוזיאונים של ימינו הופכים למקומות התכנסות, קהילה ודיונים, ותפקידם הציבורי התרחב הרבה מעבר לפונקציות המסורתיות של המוזיאון לאמנות.

דרך מרפסת צילום: גיא יחיאלי

המגיפה אינה הגורם היחיד שמשפיע על מדיניות המוזיאונים. כפי שהעלה סנטו בדיון:
״מעניין לחשוב איך השנה האחרונה היתה נראית לולא מותו של ג׳ורג׳ פלויד. מוזיאונים הושפעו משלושה דברים מרכזיים: משבר בריאותישדרש התאמה, כשהמודל הבסיסי נעצר. המעבר לדיגיטל היה מרכזי גם כן. האתגר השלישי היה שינוי הסיפור שהמוזיאון מספרלמרות כוונותיו הטובות. שינוי הנרטיב מתחיל בשינוי אצל האנשים שמספרים את הסיפורים. מי יושב סביב השולחן כשהחלטות מתקבלותמי מחליט על תערוכות ואוספים. מי האנשים ברמת הנאמנים של כל מוזיאון. כל אלה ישפיעו על השינויים. גם בטקס האוסקר ראינו את השינוימי מדבר ועל מיזה הסיפור כולו.״

כך ראינו פעילויות מחוץ למוזיאוניםכמו המיזם של מוזיאון תלאביב (בצילום לעיל), שהקרין עבודות מתוך אוסף המוזיאון על קירות של מבנים בתלאביב במסגרת פרוייקט בשם ״דרך מרפסת״. גם האתגר של הגטי שעודד אנשים הסגורים בבתיהם להתחפש ליצירות אמנות שהם אוהבים.

חיים מאור, הכתובת על הקיר (זמנים יפים - ימי קורונה), טריפטיך, אקריליק ולכה על עץ

העובדה שהעולם נעצר העבירה את הפוקוס מהגלובאלי אל הלוקאלי. טום קמפבל סיפר על יוזמה בסן פרנסיסקו, שבמסגרתה פנו לאמנים מקומיים להציע עבודות לתצוגה במוזיאון. מעל 11,500 הצעות הוגשו מ– 6,000 אמנים. 800 יצירות נבחרו והוצגו למכירה בסגנון סלון. זו היתה הזדמנות לתמוך באמנים בקהילה והמיזם תרם רבות למוראל של עובדי המוזיאון וגם של הציבור. אגב, אצלינו, גם כן היתה יוזמה כזאת –  המנהלת לשעבר של מוזיאון הנגב לאמנות, דליה מנור, שבמהירות שיא, בין הסגרים, אצרה תערוכה של אמני הנגב בשם ״מה נשמע בבית״. 

עוד נושא מעניין שעלה בשיחה הועלה על ידי טניה כהןעוזיאלי ששאלה כיצד נוכל להיות נדיבים יותר כלפי הציבור המבקר במוזיאונים.
טום קמפבל: ״זהו רגע של הכרה עבור מוזיאונים שהיו לא ידידותיים לאנשים שאינם לבנים. שם עלינו להשתפר. המרחב השני הוא ביחס בין מוזיאונים אמריקאיים ואירופאיים לבין שאר העולםהרבה אוספים נבנו בתקופה קולוניאילית, על חשבון הקולוניות וללא קשר לחוקיםחייבים להחזיר ולשתף את הפריטים עם ארצות המקור באפריקה, אסיה ודרום אמריקה. ״ זהו נושא רגיש במיוחד, שבשנים האחרונות אנחנו שומעים עליו בעיקר בהקשר של פסלי השיש שנלקחו מהפרתנון שבאקרופוליס לאנגליה בתחילת המאה ה– 19 והם מהווים עתה חלק חשוב בתצוגה של הבריטיש מיוזיאום בלונדון. כמובן שיש עוד דוגמאות רבות לסוג כזה של ניכוסגם מומיות מצריות.

מעבר לבעייתיות של לקיחת נכסים של תרבויות אחרות ולהציגם כשלך, הציע אנדראס סנטו היבט פרקטי יותר לנושא הנדיבות: ״נדיבות היא לא לתקשר באופן חד כיווני ולוודא שיש ספסל לשבת עליו כשרואים אמנות וגם להשתמש בשפה שלא מביכה את הקהל. שינוי רוחבי ולא היררכי. צריך לזכור שלאזרחים ולנציגי ציבור אין את אותה תפיסה לגבי מוזיאונים כמו לאנשי המקצוע. אנשים צריכים להיות משוכנעים שהמוזיאון לא מתנשא עליהם ולא יגרום להם להרגיש שאין להם את המטען התרבותי המתאים כדי ליהנות במקום הזה. על המוזיאון לקבל בחום את כל האוכלוסיה ולהציע חוויות משמעותיות המהותיות לחייהם.״

כדי שזה יקרה, חשוב שהמוזיאון יכלול מגוון קבוצות באוכלוסיה. אנחנו רואים אט אט את השינוי גם אצלינו, בייצוג של אמנים ממוצא אתיופי וגם ערבי בתערוכות מוזיאליות.

NFT של Beeple שנמכר ב- 69 מיליון דולר

עוד נושא שעלה בדיון היה האופי הטכנולוגי של אמנות דיגיטלית והדילמה כיצד לשלבו במוזיאונים. כך לגבי יצירות NFT וגם לגבי אמנות אימרסיבית/אינטראקטיבית.

נראה שבשלב זה, מוזיאונים מערביים עדיין לא מוכנים להתייחס לנושאים האלה ודווקא בסין יש יותר פתיחות. כך כבר נפתחה תערוכה ראשונה בעולם של NFT’s בבייג׳ין ובשנגחאי, תחת ניהול אמנותי של שי בייטל הישראלי, יהפוך המוזיאון לאמנות מודרנית בעיר למוזיאון שכולו על טהרת האמנות האימרסיבית/אינטראקטיבית.

לסיכום

המנהלים בדיון הסכימו שיש כנראה שינויים והתאמות שלא יסתיימו בדור זה ורק הדור הבא יוכל להמחיש במלואם את העולם המשתנה. מה שכן אפשר לומר לסיכום הוא שהמוסדות שיפרחו בעידן החדש כנראה יהיו אלה שיהיו מוכנים לבחון את עצמם מחדש ולשאול את מי הם משרתים ולפיכך לאן הם מובילים. במקרים מסוימים, התשובות עשויות להביא לארגון מחדש באופן שאינו דומה למוזיאון ששהכרנו. לא צריך להיבהל מזה. המתנה של הרגע הזה היא שאנחנו זוכים בפלורליזם חדש של מוסדות אמנות, שכל אחד מהם עושה את מה שהוא עושה הכי טוב למען הקהל שלו עם הכלים העומדים לרשותו.

רוצים לשתף פוסט זה?
תפיצו את האהבה. תודה

עוד לא רשומים לקבל עידכונים
שבועיים במייל? כדאי!

לפוסט הזה יש תגובה אחת

  1. חוה גל-און

    היי דבי
    משמח לקרוא שיש מחשבות כיצד לקרב את המוזיאון
    לרוב האוכלוסיה…
    אני, שרואה יחסית הרבה אמנות במוזיאונים ובגלריות, מוצאת לעיתים קרובות , אנשים בסביבתי,כשאני מציעה בילוי בנ״ל לאוו דווקא מגלים רצון והתלהבות… וגם ילדים, אחרי פעמיים, מעדיפים מקום אחר.

כתיבת תגובה