ששון ושמחה בקרית המלאכה

מטבען של ערים, מתחמים קמים ונופלים ואחרים באים במקומם. פעם, אם רצית לראות תערוכות במרחק הליכה אחת מהשניה, הכתובת היתה רחוב גורדון. אני זוכרת שנים של אירועי אמנות ורחוב הומה אדם. אבל זה היה פעם והיום הפעילות האמנותית מתרכזת בדרום העיר ואפשר לומר שהמקבץ הגדול של גלריות/סטודיואים של אמנים, נמצא במתחם קרית המלאכה וסביבתו. להלן סקירה של כמה תערוכות שנפתחו בו זמנית. ניתן יהיה ליהנות מהן בחודש יולי.

שחר קורנבליט מקום לאמנות

מקום לאמנות

הגלריה הקולקטיבית של אמני המתחם – מקום לאמנות –  היא העוגן של קרית המלאכה. מאז פתיחתה היגרו לשם גם גלריות ותיקות כמו רוזנפלד ורו ארט ונפתחו גלריות בכל מיני תצורות וחיבורים, חלקן גם לא החזיקו מעמד.

התערוכה הנוכחית ״ולב נמס ופיק ברכיים״, באוצרות יאיר ברק עוסקת בתגובות למשבר הקורונה. כפי שכותב ברק: ״תגובה, לא אקדמית ובלתי מנומקתלהלך הרוח שהיה נסוך כאן (ובמידה מסוימת עודנו). לפניכם/ן עבודות שעוסקות בהתפרקות של מערכות יציבותבערעור על סדרים שהופרו, בפרידות כואבות, בחיל ורעדה.״ המדיות המוצגות מגוונות מאד, החל מנברשת החוטים האדומה של ברכה גיא, הנמשכת מהתקרה ועד לרצפה לצד רישומי רפידוגרף כה עדינים של זהבה אדלסבורג, מעין קולאז׳ים של פיסות נייר וקטעי רישום שפורקו והורכבו מחדש, קצת כמו חיינו בתקופה זו. עוד שבה את ליבי המיצב של שחר קורנבליט, בוגר המדרשה בבית ברל, אשר שרף את כל הרישומים שעשה בתקופת לימודיו וקטלג את האפר על פי נושאי הרישום בשקיקים עם תויות כמו ״אנטומיה״, ״דיוקן עצמי״, ״מודל גברי״ ועוד.
אמנים נוספים המשתתפים בתערוכה: מתן אורן, טובה אלדד, כרמלה אלדר, אורה בריל, מיכל גבע, לילי פישר, גלית ראוכוורגר ונועה תבורי.

מקום לאמנות, שביל המרץ 6 עד 31.7.
טעם תפוח גלריה בנימין
טעם תפוח גלריה בנימין

גלריה בנימין

גלריה בנימין נוסדה על ידי קבוצת אמנים ופועלת כעמותה לא מסחרית לאמנות ותרבות בקרית המלאכה מאז 2011.
טעם תפוחזהו שם תערוכה הנוכחית,  באוצרות נעם אלון עם קבוצת אמנים בוגרי בצלאל, שזוהי התערוכה השניה שלהם יחד. הם שיזמו את שיתוף הפעולה עם אלון, כוכב עולה בשמי האוצרות, שחי ולומד בפאריז ולאחרונה היה אוצר אורח בפאלה דה בוזאר בפאריז. במשך חצי שנה, בסשנים של זום, נעשתה עבודה, שעל פי משי כהן, אחת האמניות המשתתפות, נתנה מסגרת שהיתה גם תומכת וגם מאפשרת, לרעיון של הקבוצה – בהתייחסות לזולה.

כפי שכותב אלון: ״מתוך רביצה ממושכת שנכפתה עלינו בשנה וחצי האחרונות, החליטו אמני התערוכה להתבונן על הזול כחלל המאפשר שהייה משותפת, ללא מטרה חיונית״. אכן,  החלל נותן תחושה מאד הרמונית של מקום שנעים לשהות בובדומה לזולהואולי הרקע של האוצר בתחום התיאטרון תורם לתחושה של תפאורה לאירוע שכבר נגמר או טרם החל. שם התערוכה, טעם תפוח, מתייחס לנרגילה, הכה מזוהה עם הזולה.
האמנים המשתתפים: אורי וויינשטיין, עודד יונס, משי כהן וקרולינה להן.

גלריה בנימין שביל המרץ 5 עד 31.7.
שרה בנינגה גלריה מאיה
שרה בנינגה גלריה מאיה

גלריה מאיה

עוד גלריה חדשה יחסית, שנוסדה על ידי אמנים שלא למטרות רווח היא גלריה מאיה. מייסדיה הם מיכאל קובנר ואבנר לוינסון.
כרגע מוצגות שלוש תערוכות יחיד ואני אהבתי מאד את בכחנליה, תערוכתה של שרה בנינגה, ד״ר לתולדות אמנות וציירת מרשימה. במיתולוגיה היוונית משתאות הבכחנליה היו מיוחסות לדיוניסוסאל ההוללות.  התערוכה מורכבת מציורים פיגורטיביים גדולים, המקיפים את החלל בטכניקה ״בשרנית״ ועשירה, התואמת את אוירת האקסטזה של הדמויות הספק מחוללות, ספק הולכות במעגל. בטקסט הנלווה של האוצרת נאווה ט׳ ברזני, היא מתייחסת לחוויה הפראית המוטמעת בסיפור המיתולוגי, כאמצעי לחציית גבולות מטאפיזיים בתיווך בין האנושי לאלמותי. את בנינגה מעניין ״הסף שבין שמחה לטירוף, בין הכאן לדם בממד הפואטי אך גם בשכרות בין ההיגיון לאובדן שלו״ (מתוך הטקסט הנלווה לתערוכה). אני מתחברת מאד לסוג הציור הזה.

גלריה מאיה, שביל המרץ 2 עד 31.7.
ציור של ארז אהרון

48 שעות

תערוכה קבוצתית נוספת נפתחה בסטודיו של האמנית בריג׳יט קרטייה צמוד לגלריה מאיה. זוהי תערוכה מעניינת בחיבורים הבינדוריים שלהאמנים ותיקים וצעירים יחדיו. שהחליטו לעשות רזידנסי של 48 שעות בגבעת חביבה. המטרה, כפי שמספרת האמנית אביבית בלס ברנס, לא היתה תערוכה, אלא הפרייה הדדית. התוצרים מבוססים על העבודה שנעשתה באותו סוף שבוע והם מגוונים ויפים.
האמנים המשתתפים: ארז אהרון, אביבית בלס ברנס, מנחם גולדנברג, צוקי גרביאן, חגית גרוסמן, זואי גרינדאה, עידו מרקוס, תמר סימון, אסד עזי, ראניה עקל, מישל פלטניק, בריג׳יט קרטייה

שביל המרץ 2 ליד גלריה מאיה עד 24.7
נדיה גורנשטיין גלריה BY5

גלריה BY5

ולסיום, סוכריה אמיתית: האמנית נדיה גורנשטיין מציגה את חדר משלה, תערוכת יחיד באוצרותה של חגית פלג רותם. {צילום מתוך התערוכה בראש פוסט זה). נדיה, מעצבת גרפית בהכשרתה, נטשה את המקצוע לטובת אמנותה הייחודית והיוצאת דופן. גורנשטיין היא אספנית כפייתית של חפצים וחלקיהם, שתחת ידיה כל חלק  אורגני או מעשה ידי אדםהופך ליצירה חדשה כשהיא מתחברת לחלקים נוספים. האסמבלאז׳ים המהפנטים שהיא יוצרת מעוררי השתאות כל אחד בפני עצמו אבל כשהם מתחברים יחד, התוצאה מרתקת.
כמי שמכירה את הסטודיו של גורנשטיין, אני מעריכה במיוחד את עבודת האוצרות של חגית פלגרותם, שהצליחה לבחור פריטים וליצור מהם קבוצות המוצבות כמשפחות, הן במרכז החלל והן על הקירות.
זוהי תערוכה עשירה, שאפשר לבלות בה שעות, היא מעניינת וייחודית מאד. כתבה מורחבת של האוצרת כאן

בר יוחאי 6 עד 31.7.

רוצים לשתף פוסט זה?
תפיצו את האהבה. תודה

עוד לא רשומים לקבל עידכונים
שבועיים במייל? כדאי!

כתיבת תגובה