לפני שלוש שנים בדיוק, ב- 15.11.2017 התרחש אירוע היסטורי. הציור ״סלבטור מונדי״ של ליאונרדו דה וינצ׳י הפך בן לילה לציור היקר בהיסטוריה, כשנמכר ב- 450 מיליון דולר. אם יש בעולם ציור שראוי להיות היקר בהיסטוריה זה חייב להיות ציור של דה וינצ׳י. אבל הסיפור של ״סלבטור מונדי״, הספקות שהתעוררו לאחר מכירתו וגם הדרך שהוא עבר עד למכירה כמו נלקח מסרט הוליוודי יצירתי במיוחד.
הציור סלבטור מונדי (מושיע העולם) צוייר על ידי ליאונרדו דה וינצ׳י לפני כחמש מאות שנה. מתאר את ישו בתנוחת ברכה והוא כונה ״המונה ליזה הזכרית. לפי המומחים היצירה גם צויירה פחות או יותר באותו הזמן. מדובר באחד מתוך 20 עבודות שצויירו על ידי דה וינצ׳י עצמו ולא על ידי תלמידיו, למרות שיש כמה שאין הסכמה מלאה לגביהם. צריך להבין שליאונרדו, כמו אמנים רבים בתקופת הרנסנס, העסיק אסיסטנטים רבים וכשציור יצא מהסטודיו, לא תמיד היתה בו נגיעה של המאסטר עצמו.
ההיסטוריה של הציור
אם סלבטור מונדי היה יכול לדבר, היה בודאי מספר סיפורים מסמרי שיער על המלכים ששכן בארמונותיהם וביניהם מלך אנגליה צ׳ארלס הראשון במאה ה– 17. בודאי היו לו גם הרבה תקופות חשוכות, בהן נפגע וכתוצאה מכך נזקק לרסטורציה. אנשי המקצוע הלא טובים שטיפלו בו שינו אותו ללא הכר וכך הוא איבד כל צלם ״ליאונרדי״ ונעלם בתהום הנשייה כחיקוי עלוב של המאסטר. עד כדי כך עלוב היה שב– 1958 נמכר במכירה פומבית תמורת 70 דולר בלבד. אז הציור גם היה מכוסה בשכבות של צבע, פרי עבודתם של משחזרים לא מקצועיים.
אחרי שנעלם במשך עשרות שנים סוחר אמנות אמריקאי, מומחה לאולד מאסטרס מצא אותו במכירה פומבית עלומה בארצות הברית ב– 2005 והחליט לרכוש אותו יחד עם עוד שני סוחרים במחיר 10,000$. מחיר ממש סביר עבור ציור מלוכלך ולא איכותי במיוחד מתקופת הרנסנס. אלא שאז חל המפנה!
השותפים שרכשו את הציור החליטו לתת אותו לניקוי ואז התגלה הציור המקורי על איכויותיו הליאונרדיות.
במשך שש שנים, עד 2011, מיטב המומחים לליאונרדו עסקו במחקר מעמיק שהוביל למסקנה כמעט גורפת – זהו ציור שצוייר בידו של ליאונרדו דה וינצ׳י עצמו. הציור ״הושק״ בסוף 2011 בתערוכה של דה וינצ׳י בנשיונל גלרי בלונדון. כותרות העיתונים השוו את האירוע לגילוי של כוכב לכת חדש. הקהל עמד שעות בתור כדי לחזות בפלא. סלבטור מונדי השיב את כבודו האבוד. ומה עשו השותפים שרכשו אותו? ב– 2013, לאחר שקיבלה חותמת אותנטיות, הם החליטו למכור את היצירה לסוחר אמנות שוויצרי, איב בוביאר, ששילם עבור הציור 80 מיליון דולר – מחיר ממש זול עבור ציור מאומת של לאונרדו דה וינצ׳י. הסוחר הממולח לא התמהמה ובאותה שנה גלגל את הציור הלאה, הפעם לאוליגרך רוסי ששכר אותו כיועץ. האולגירך כבר נדרש לשלם 127 מיליון דולר והיועץ שלשל לכיסו רווח נאה של 47 מיליון דולר. אלא שהאוליגרך גילה שהיועץ שלו עשה עליו קופה יפה ואף תבע אותו. הסיפור הזה הכתים את הציור עבור האוליגרך, שהחליט למכור אותו וכך הגיע הציור האבוד של דה וינצ׳י למכירה פומבית בבית המכירות כריסטיס ניו יורק.
איך משווקים יצירת מופת?
אחד ההיבטים המרתקים של המכירה הפומבית בכריסטיס היה הקמפיין השיווקי סביב סלבטור מונדי. זה התחיל בכותרת ״הדה וינצ׳י האחרון״, כי זה הציור האחרון שלא נמצא במוזיאון ועשוי להמשיך להיות בבעלות פרטית. הנדירות של האירוע תרמה לבאז שנוצר סביבו. אחרי הכל, הליאונרדו הקודם שעבר אישור של מומחים התגלה ב– 1909.
סוגיה מעניינת שעלתה בכריסטיס היתה – באיזו מכירה לשים את הציור, שהרי ישנן קטגוריות לכל תקופה ומכירות האולד מאסטרס לא זוכות להרבה תשומת לב בתקופה הנוכחית. לא רק זאת אלא שהיה צורך בטריק שיבליט את הציור על רקע הציורים האחרים. המכירות הפופולריות ביותר כיום הן דווקא של האמנות העכשווית אבל מה הקשר? נמצא קשר!! כריסטיס אף השיגו ציור של אנדי וורהול ״הסעודה האחרונה״, שקיבלה השראה מציור אחר של דה וינצ׳י ועל סמך זה, שילבו במכירה העכשווית גם את סלבטור מונדי, כי דה וינצי הוא נצחי וההשפעה שלו מורגשת עד היום. ״גביע הקודש״ של עולם האמנות – כך הוא כונה. בנוסף, בחוכמתם המניפולטיבית, כריסטיס שמו את הציור בתחילת המכירה. הפריט העשירי, כדי לייצר מעט מתח אבל בעיקר כדי שכל מה שיימכר אחריו ייראה זול ממש…. ההערכה המוקדמת לפני המכירה היתה 100 מיליון דולר בלבד, סכום ממש נמוך לציור של דה וינצ׳י וגם יחסית למחירי השיא של שוק האמנות. ציור של דה קונינג, צייר של המאה ה– 20 החזיק עד אז בשיא של יצירת האמנות היקרה ביותר, יחד עם ציור של סזאן מסוף המאה ה– 19 בסדר גודל של 300 מיליון דולר.
שיא הקמפיין השיווקי היה הסרט הגאוני וסוחט הדמעות לעיל, שצולם בידי צלם ידוע בשם נדב קאנדר (נולד בישראל אבל גדל בדרום אפריקה). במקום לצלם את הציור, הוא שם את המצלמה שלו לצידו והתמקד בקהל, מנקודת המבט של הציור שמתבונן על הקהל שמתבונן עליו.
כ– 30,000 איש הגיעו לראות את הציור שעשה מסע סביב העולם (דבר שלא יעלה על הדעת לגבי יצירות מופת במוזיאונים). בכל תחנה (הונג קונג, סן פרנסיסקו, לונדון וניו יורק) הוא הוצב בחדר חשוך, עם שני שומרים לצידו. הסרטון, שאורכו כ– 4 דקות מראה את סוגי הקהל השונים, מכל המינים, הצבעים והגילאים, כולם מאוחדים אל מול היצירה יוצאת הדופן. עבור הנוצרים החוויה היתה מרגשת במיוחד, התחושה כאילו הם מקבלים ברכה אישית מישו עוררה אמוציות חזקות שנראות היטב בסרט הזה, יצירת אמנות בפני עצמה.
למי יש 450 מיליון דולר פנויים?
המכירה ערכה 20 דקות. רוכש היצירה שמר על אנונימיות בזמן המכירה למרות שהיה ברור שלא מדובר במוזיאון אלא באדם פרטי, שכסף אינו מהווה מגבלה עבורו (זאת בניגוד למוזיאונים). לבסוף כאמור, הפטיש ירד על 450 מיליון כולל עמלה נאה לבית המכירות והאוליגרך הרוסי, היה בעצם צריך להודות ליועץ השוויצרי, על הרווח הגדול שעשה.
שבועיים אחרי המכירה התגלתה זהותו של רוכש הציור: נסיך סעודי לא ידוע, נטול כל רקע של עניין באמנות, שנרשם למכירה יום לפני שהתקיימה והכניס את בית המכירות ללחץ כדי לוודא שהוא ״כשר״. הניו יורק טיימס חשף את הפרטים, יום אחרי הציוץ של הלובר אבו דאבי על כך שסלבטור מונדי בדרך למפרץ הפרסי. הנסיך מאד מקורב ליורש העצר הסעודי, מוחמד בין סלמן, שהוא מקורב מאד ליורש העצר האבו דאבי, ששמח מאד לקבל את הציור (שכזכור הוצג כמונה ליזה הגברית כדי לטשטש את ההקשר הנוצרי). עד היום לא ברור בדיוק מי הוא בעליו החדשים של הציור, שנרכש, כביכול, על ידי משרד התרבות של אבו דאבי באמצעות נציג מערב הסעודית, אבל מאוחר יותר נטען שהרוכש הוא בעצם הנסיך הסעודי עצמו.
מה שידוע הוא שאחרי ההבנה שאירופה איבדה את אחד מנכסי התרבות החשובים שלה לטובת האמירויות, יצאה ההודעה הרשמית מטעם הלובר באבו דאבי, שסלבטור מונדי יהיה הכוכב של המוזיאון ויחנוך את פתיחתו בספטמבר 2018 אך זה לא קרה ומאז המכירה בנובמבר 2017 למעשה נעלמו עקבותיו.
איפה סלבטור?
כשהגיע העת לפתיחת המוזיאון באבו דאבי, יצאה הודעה על כך שתצוגתו של הציור נדחתה.
ביוני 2019 פורסמה ידיעה שהציור היקר בעולם נמצא על היאכטה של הנסיך הסעודי, ששטה לה בים האדום וכרגע עוגנת בשארם א–שייך. כן, ניחשתם נכון – אם האוניה תטבע, כנראה שגם הציור יטבע איתה. יש גם סרטון משעשע ומבעית בו זמנית, שמדמיין את הסיטואציה המופרכת הזאת. זה לא ימנע מהנסיך הסעודי לקשט בה את היאכטה המפוארת שלו, עד שימצא לו מקום במרכז התרבותי החדש המתוכנן לקום בסעודיה, באיזור בשם Al Ula. שם יוקם מוזיאון שמבקש להתחרות במוזיאון הלאומי של קאטאר ובאי התרבות של אבו דאבי. התחרות בין העשירים האלה גורמת להם להוציא מיליונים על יצירות אמנות מערביות, המועברות לארצות ערב.
מיותר לציין שציורים יקרים צריכים להישמר באקלים קבוע ומבוקר וכמובן שלא בלב ים על ספינה. מרטין קמפ, אחד המומחים הגדולים בעולם לליאונרדו אמר בהרצאה שנתן בנובמבר 2019 שהוא בטוח שמי ששילם 450 מיליון דולר לציור, ישמור עליו. אבל במקרה ספציפי זה, לא מופרך להאמין שכסף וכבוד שווים יותר מהיצירה עצמה.
ספקות
מאז המכירה היו לא מעט תהיות לגבי האותנטיות של סלבטור מונדי, שמצבו הפיזי היה בכי רעה והוא עבר רסטורציה מאסיבית (בכל זאת ציור בן 500 שנה). למרות האישור הרשמי, ישנם קולות שמתעקשים שתלמידיו של ליאונרדו ולא הוא עצמו, ציירו אותו.
אחרי המכירה התפרסמה התמונה הלא מחמיאה הזאת, שפורסמה על ידי המנהל לשעבר של מוזיאון המטרופוליטן, המראה את מצב הציור תוך כדי רסטורציה. תמונה עגומה שמעלה, כמובן, את השאלה כמה מהתוצאה הסופית אכן צוייר על ידי ליאונרדו.
באוקטובר 2019 נפתחה תערוכה של ליאונרדו דה וינצ׳י לרגל 500 שנה למותו. עד הרגע האחרון לא היה ברור אם סלבטור מונדי יגיע לתערוכה. תוית הוכנה עבור הציור אך המוזיאון הודיע שייכתב בה שהציור מיוחס לסטודיו ליאונרדו, זאת אומרת שהלובר בעצם מביע חוסר אמון באותנטיות של הציור. זה, כמובן, עושה שנמוך רציני ליצירה היקרה בהיסטוריה ולכן הנסיך הסעודי החליט לא להשאילו.
וכך עברו שלוש שנים ואין זכר לסלבטור מונדי.
הציור היקר בהיסטוריה נמצא או ביאכטה של הנסיך הסעודי, או אולי בארמונו. אולי באיזה ארמון באבו דאבי. מה שברור הוא שאת הספקות לגבי האותנטיות של הציור לא ניתן יהיה לפתור כעת. אולי טכנולוגיות עתידיות יאירו את מקור הציור באור חדש. בינתיים זו התעלומה הגדולה ביותר של עולם האמנות בזמן החדש.
אני לא מבין מה איכפת לי אם זה אוריגינל. אם יעשו רפרודוקציות על רמה על בד אני אהנה באותה מידה. כל העבודות באוסף שלי אוריגינליות ואני מתחבט כל הזמן למה זה חשוב.
הי צביקה
סוגיית הערך הינה מרכזית בשדה האמנות. הייחוד החד פעמי של יצירת אמנות היא המקנה לה ערך שונה מזה של רפרודוקציות. צילום של יצירת מופת אינו מעביר את האיכויות של המקור ויש רבים שזה חשוב להם. זה לא רק הדימוי אלא מגע ידו של האמן. זו תרה שלמה אבל זה על קצה המזלג. תודה על תגובתך.