השבוע נמכר ציור של בנקסי משנת 2005 במחיר של 9.8 מיליון דולר. בכך התיישב במקום השני המכובד בשיאי המכירה של בנקסי. על הסיפור המעניין של הציור, על המכירה הוירטואלית והדיסוננס בין אמנות רחוב לאמנות ששווה מיליונים בפוסט זה.
שנת 2005 היתה שנת מפנה עבור בנקסי. עד אז, הוא היה מוכר בעיקר בבריסטול, שם גדל ובלונדון, לשם עבר בתחילת שנות ה- 2000. השנה הזאת היתה משמעותית כי היא סימנה את הפיכתו לאמן רחוב מפורסם ברמה בינלאומית וזאת בגלל כמה מהלכים ובראשיתם, סידרה של ״תעלולים״ שהוא ביצע במוזיאונים נחשבים בניו יורק ובלונדון. בשנה זו אף הרחיק עד לכאן ויצר על גדר ההפרדה כמה עבודות שהפכו בחלקם לאייקוניות ביותר בקריירה שלו. זו גם היתה השנה שבה פירסם את ספרו (היחיד) Art and piece שמהווה את התיעוד היחיד של כל העבודות שלו עד אז. בין הצילומים בספר מופיעים גם קטעי טקסט שמאירים את השקפת עולמו.
2005 היתה השנה בה הציג את התערוכה הראשונה שלו Crude oils בגלריה בנוטינג היל בלונדון. שם התערוכה מעוות את המשמעות של Crude oil – נפט גולמי. תוספת s משנה את משמעות המילה לציורי שמן. היו שני סוגים של ציורים בתערוכה: אינטרפרטציות של בנקסי ליצירות מפורסמות, ביניהן- Show me the Monet, המתייחס כמובן לציור אייקוני של קלוד מונה. הוא ניכס ציורים כמו החמניות של ון גוך ויצר מהם אינטרפרטציות עכשוויות.
בקבוצה השניה של ציורים בנקסי מוסיף אלמנטים לציורים שהוא רוכש בשווקי פשפשים ועל כך הוא כתב בספרו: ״אם אתה רוצה לשרוד ככותב גרפיטי כשאתה בתוך הבית, האופציה היחידה שלך היא להמשיך לצייר גם שם על דברים שלא שייכים לך״.
לא היה קל למצוא חלל לתערוכה, בעיקר בגלל התנאי של בנקסי, שהיא תכלול מאתיים עכברושים חיים שהסתובבו במקום. אבל המבקרים הגיעו ודווקא בהמוניהם.
כאן ניתן לצפות בכתבה ששודרה בטלויזיה הבריטית על התערוכה ועכברושיה ב- 2005. (האיכות בהתאם).
טוויסט על האימפרסיוניזם
הציור המקורי של מונה (לעיל) מוכר גם למי שאינו שוחר אמנות. מונה הרבה לצייר את הגן בביתו שבז׳יברני בצפון צרפת. הגשר היפני היה אהוב עליו במיוחד ולכן צייר אותו שוב ושוב בעונות ובשעות שונות. הציור האידילי הזה הוא סמל אייקוני של האימפרסיוניזם בסוף המאה ה- 19 אבל הטוויסט של בנקסי משנה אותו מקצה לקצה. את הבריכה הוא הופך למצבור אשפה, כשעגלות סופרמרקט וקונוס של עבודות בכביש זרוקים במים ומשבשים את האידיליה. כאילו לא די בכך, הכותרת שהוא נותן לציור Show me the Monet הוא רפרנס לסרט ג׳רי מגווייר שטבע את השורה האלמותית SHOW ME THE MONEY!. האמירה הקפטיליסטית-סביבתית של בנקסי היא ההיפך הגמור מהמקור ויחד עם זאת, היום היא רלבנטית עוד יותר מהשנה בה נוצרה. ב- 2005, העבודות של בנקסי לא נמכרו בסכומים גבוהים אם בכלל. על פי הדיווח של The Art Newspaper, בתום התערוכה, רכשו בעלי המקום את הציור Show me the Monet תמורת £15,000 והם אלה שהעמידו אותו למכירה עכשיו. עיסקה לא רעה בכלל. היום, יצירות של בנקסי שוות מיליונים – במיוחד אלה שצויירו על ידו ללא שימוש בשבלונות.
השיא עד כה נקבע באוקטובר 2019, כשנמכר ציור גדול ממדים של קופים, הממלאים את בית הפרלמנט הבריטי ב- 12 מיליון דולר. כאמור, Show me the Monet התיישב עכשיו במקום השני, במחיר שמגרד את העשרה מיליון – הרבה מעל להערכה המוקדמת.
9.8 מיליון דולר ב- 9 דקות
מנהל המכירה לקח את הזמן שלו בפריט הזה, מגייס את כל השטיקים בספר הפסיכולוגיה של המכירות הפומביות כדי לפצות על העובדה שאין קהל קונים באולם. הוא היה אנרגטי, אסרטיבי, עשה פאוזות במקומות הנכונים, לחץ, שידל, חייך כדי לשכנע את הקונים הפוטנציאליים מעבר לקוי הטלפון לעלות עוד קצת. נציגי סותבי׳ס, שהיו מפוזרים בין לונדון, פאריז, ניו יורק והונג קונג, התחרו ביניהם, כשכל אחד רוצה שהלקוח ״שלו״ יזכה בפרס, למרות שהכיס הוא אותו הכיס. מי שהתייצבה בביטחון ובשקט היתה ראש דסק אסיה פטי וונג, שכנראה ידעה שהלקוח שלה לא יעצור בשום מחיר וכל פעם שהוא נתן ביד נגדי, היא השהתה קצת והרימה את ידה, כדי לסמן שהלקוח שלה בפנים – עד שכל המתחרים נפלו והפטיש הורד, לאחר 9 דקות ארוכות.
עכשיו הציור יצטרף לעוד שכיות תרבות מערביות שנדדו לאסיה ומי יודע אם נראה אותו אי פעם בעתיד.
מהרחוב לבתי המכירות האקסקלוסיביות
המעבר מאמנות במרחב הציבורי לאמנות הנמכרת במיליונים נושא, כמדומה, פרדוקס מובנה. אלא שבנקסי פתר את הדיסוננס בצורה מאד חכמה: מבחינתו, מה שצוייר ברחוב מקומו ברחוב ומה שצוייר על בד נועד מלכתחילה להימכר. הוא בנה מערך פשוט אך יעיל כדי לאכוף את החלוקה – עבודות שהוצאו מהרחוב לא יקבלו אישור ממוסד האישרור היחיד של בנקסי Pest control. אם יש אישור, זה בודאות מקורי. כך קרה ממש לאחרונה, שאדם שהסיר עבודה מהרחוב בעיר ברייטון בדרום אנגליה הביא אותה לאישור בתוכנית הטלויזיה הפופולרית Antiques road show. מנחה התוכנית ירד עליו אחרי שתאר את הנסיבות שהביאו לכך שהוא מחזיק ציור של בנקסי מזה כעשרים שנה. הוא אמר שהלוח עליו צוייר היה קצת ״משוחרר״ והוא קצת ״עזר לו״ להשתחרר. כמובן שהוא לא הצליח לקבל אישור מקוריות מבנקסי וחשב בכל זאת לנסות את מזלו בתוכנית הטלויזיה המצליחה. אלא שהוא נאלץ להתקפל עם הזנב בין הרגליים כשהבין שציור של בנקסי ללא אישור אינו שווה פרוטה.
לסיום, אפשר לומר בביטחה שבנקסי הוא האמן היחיד בעולם ש היצירות שלו נע בין אפס ל- 12 מיליון דולר.
פוסט נהדר וממלא את הלב בשמחה, תודה דבי היקרה על הפוסטים היפים והמעשירים שלך, ישר כח.