כמעט מאה שנה עברו מאז המניפסט הסוריאליסטי שנכתב בידי המשורר ואיש הרוח הצרפתי אנדרה ברטון. השנה היתה 1924, אחרי מלחמת העולם הראשונה והעולם המערבי חווה כאוס שהיה קשה להתאושש ממנו. המניפסט הסוריאליסטי יצא נגד הרציונליות וההיגיון של המחשבה האנושית וביקש להציע רוח חדשה, משוחררת ממגבלות הלוגיקה.
אנדרה ברטון, שבעברו היה סטודנט לרפואה, הכיר היטב את החשיבה המדעית הרציונלית אבל הכיר גם את פרויד, שהיה בשיא פריחתו. ברטון התחבר לאלטרנטיבה הפרוידיאנית, שהציע אסוציאציות חופשיות והתייחס לחלומות כאמצעי גישה לתת המודע.
האמנות הסוריאליסטית, כשמה כן היא – מעל הריאליזם. היא לא נוסדה כתנועה של אמנות פלסטית, אבל מכל מבעיה, זו הבולטת ביותר במאה האחרונה. האפשרות ליצור עבודות החופשיות ממגבלות חברתיות היתה משחררת, כמו גם היציאה נגד מגבלות קונפורמיסטיות בחסותו של פרויד – אלה איפשרו ליצור מציאות אלטרנטיבית. כאשר המציאות החיצונית בלתי נסבלת, בני אדם פונים לעולמות שמאפשרים מפלט – כמו חלומות ומרחבים של קסמים. זה כנראה לא צריך להפתיע אותנו, שהסוריאליזם ממשיך להיות נוכח בחיינו גם היום – הרי העולם ממשיך להיות כאוטי ומה אם לא האמנות תאפשר לנו נתיב בריחה?
תקופה סוריאליסטית
השנתיים האחרונות היו סוריאליסטיות במיוחד, בהן מצאנו את עצמינו בסיטואציות לא הגיוניות בעליל, עוסקים בהישרדות המין האנושי אל מול מגיפה שהשתלטה על העולם. זו היתה ההשראה לאוצרת צ׳צ׳יליה אלמני, שנבחרה לאצור את התערוכה המרכזית בביאנלה ה– 59, הקרבה ובאה. היא בחרה את הכותרת ״חלב החלומות״, על פי ספרה של האמנית הסוריאליסטית ליאונורה קרינגטון. כותרת התערוכה נותנת את הטון לתערוכה שעוסקת במטאמורפוזה וטרנספורמציה. זוהי תימה שמאפשרת מרחב אמנותי חופשי ונטול מגבלות ויהיה מעניין מאד לראות מקרוב את העבודות שנבחרו על ידה.
יצירה של ליאונורה קרינגטון, אמנית שרבים מאיתנו לא הכירו עד לאחרונה, מככבת גם על הפוסטר של התערוכה סוריאליזם – מעבר לגבולות, המוצגת כעת מוזיאון בטייט מודרן בלונדון. מטרת התערוכה הזו היא לפרוש את המימדים האמיתיים של התנועה הסוריאליסטית, שהתפשטה הרחק מפאריז הולדתה והפכה לתנועה עולמית משמעותית שהמשיכה להתפתח עד שנות השבעים. אמנים במקומות שונים בעולם עיבדו את הרעיונות הסוריאליסטיים אל תוך מרקם החיים המקומי שלהם. מעניין לראות איך בעולם המוגדר על ידי גבולות לאומיים – על כל הכרוך בכך (די לחשוב על המתקפה הרוסית באוקראינה, לצורך העניין), הסוריאליזם משמש כנשק בידי אמנים במאבק נגד דיכוי פוליטי, חברתי ואישי. העולם הפנטסטי, לעיתים הזוי ותמיד לא שגרתי של האמנים הסוריאליסטים מפעיל גם את הדמיון של הצופה ומשחרר גם אותו, ולו לרגע, ממגבלות חייו.
למצוא את המיוחד ביומיומי
לובסטר המשמש שפופרת לטלפון – יצירה זו של סלבדור דאלי משנת 1938 היא אחת העבודות המפורסמות ביותר בתערוכה בטייט, והיא מסמלת את השיבוש הסוריאליסטי בחיי היומיום – חיבור בין שני אובייקטים שאין ביניהם שום קשר במציאות. זהו חיבור שנוגד את ההיגיון ועל כן הוא חזק ונותר בזיכרון, כמו הקטר של מגריט, שיוצא מתוך האח – עבודה נוספת המוצגת בתערוכה.
תערוכה סוריאליסטית נוספת שנפתחה בימים אלו בוונציה במקביל לביאנלה, היא סוריאליזם וקסם במוזיאון פגי גוגנהיים בעיר. תערוכה זו עוסקת לראשונה בחיבור בין סוריאליזם לעולמות נסתרים של מאגיה, אלכימיה וקוסמות. רוב העבודות בתערוכה זו הן מתוך האוסף של פגי גוגנהיים – שהיתה נשואה למקס ארנסט – אחד ממייסדי התנועה הסוריאליסטית. גוגנהיים היתה בין האספנים הראשונים של האמנות הסוריאליסטית.
בשתי התערוכות האלה – בלונדון ובוונציה – אנחנו פוגשים שוב אל ליאונורה קרינגטון והמעגל של הביאנלה מתרחב.
הנקודה הישראלית
יש גם נקודה ישראלית. בכלל, תמיד חשתי שיש לאספנים ישראלים חיבה מיוחדת לסוריאליזם ולכן שמואל בק שלנו תמיד היה אמן מבוקש. עתה מתקיימת תערוכה מעניינת במוזיאון ישראל, לרחף עם מגריט, שכולה בהשראת יצירה סוריאליסטית יוצאת דופן של האמן הבלגי, אולי המזוהה ביותר עם התנועה הסוריאליסטית –רנה מגריט (1898-1967). היצירה גדולת הממדים ׳טירה בפירנאים׳ – נתרמה למוזיאון בשנת 1985 על ידי האספן האמריקאי הנרי טורצ׳ינר, שהיה פטרון של מגריט והזמין ממנו ציור כדי לכסות חלון במשרדו.
הקונספט של אפרת אהרון, אוצרת התערוכה, הוא להראות את הטירה בפירנאים בתוך הקונטקסט הרחב יותר של עבודתו של מגריט וכן את ההשפעה של היצירה על אמנים אחרים. טרם ראיתי את התערוכה, לצערי ואת כל מה שאני יודעת עליה קראתי בכתבה הנהדרת של נעמה ריבה בעיתון הארץ. לצערי היא זמינה למנויים בלבד.
אז לסיכום, האמנות הסוריאליסטית ממשיכה להיות רלבנטית גם ואולי במיוחד בתקופה הנוכחית. אולי הסיבה לכך היא היותה אמנות אופטימית, באשר היא מציעה אפשרויות חדשות, שאינן נכנעות לחוקיות מוכרת. היא מסמלת את חופש הרוח האנושית, את הדימיון הבלתי מוגבל ואת היכולת לברוח לעולם של חלומות ופנטזיות.
*התמונה בראש הפוסט מתוך התערוכה – סוריאליזם ללא גבולות במוזיאון טייט מודרן.
פרט מתוך יצירתו של האמן היפני הרו קוגה ים.
רוצים לשתף פוסט זה?
תפיצו את האהבה. תודה
[addthis tool="at-below-post"]
דבי שלום
האם את מקיימת הרצאות בנושא סוריאליזם?
בברכה אורלי אהרוני
אוצרת.
הי אורלי אין לי הרצאה ספציפית על סוריאליזם. סורי.