כאילו היה זה רק אתמול שהתרגשנו (וגם חששנו) מהמילניום החדש וכבר הסתיים העשור השני של שנות האלפיים. מרתק להביט לאחור ולראות את השינויים שעברו גם על עולם האמנות.
בסוף 2009 סיכמתי את העשור הראשון בשוק האמנות בבלוג שלי בקפה דה מרקר. גם אני עברתי דרך מאז: בתחילת העשור השני עשיתי תואר שני במחקר תרבות ומאז אני נעזרת בכלים התיאורטים שקיבלתי כדי לנתח את עולם האמנות בפרישה רחבה. באוקטובר 2012 התחלתי לכתוב את הניוזלטר הזה ובמהלך 2014 כתבתי את הספר שלי ״מדוע הפסיקה המונה ליזה לחייך – על עולם האמנות בעידן של שינוי״, שיצא בשלוש מהדורות עד 2015.
אפשר לומר שמשנת 2012 אני עוקבת באדיקות ובקביעות אחרי כל פיסת חדשות הקשורה לעולם האמנות, על היבטיו המגוונים. בגלל המוגבלות של הפורמט הזה, בחרתי להתמקד בסיכום זה בתופעה הדומיננטית ביותר של העשור האחרון – הטכנולוגיה. זהו נושא שמעניין אותי במיוחד ואני מזמינה אותך להיזכר בסיפורים המרכזיים שפרסמתי בנושא. קריאה נעימה!
אמנות אונליין
מהפיכת האונליין משפיעה בעשור האחרון על כל ההיבטים של עולם האמנות. קשה להאמין שפייסבוק החל לצבור תאוצה רק לקראת סוף 2007. כאן בארץ היינו איטיים יותר בהצטרפות לטרנד, ורק לקראת 2010 עולם האמנות הישראלי קלט את הפוטנציאל של הרשת החברתית החדשה. הרשתות החברתיות שהלכו והתחזקו במהלך העשור תרמו לאמנים, שכבר אינם תלויים בשומרי הסף כדי לחשוף את אמנותם. גם גלריות ומוזיאונים למדו לעשות שימוש שיווקי ברשתות החברתיות, בתי מכירות פומביות מנהלים היום מכירות באונליין כשאספנים החלו לרכוש אמנות מבלי לראות את היצירה במו עיניהם – דבר שנתפס כבדיוני לפני עשר שנים
עשור האינסטוש
אינסטגרם, אולי הרשת המשפיעה ביותר בתחום שלנו, נוסדה ב- 2010 והיום יש לה מיליארד משתמשים. בזכות האינסטגרם האמנות זוכה לחשיפה אדירה ומושג ה- FOMO – הפחד להחמיץ, שנולד בגלל השיתופים ברשתות החברתיות הביאה אנשים רבים לתערוכות ואירועי אמנות. אחת האמניות שפורחת בזכות האינסטגרם היא יאיוי קוסאמה, האמנית היפנית בת ה- 90, שהחשיפה של חדרי האינסוף שלה ברשת יצרה FOMO מטורף ברמה שנוצרו תורים של שעות כדי להיכנס לכל תערוכה שלה. כדי לעמוד בעומס, השהות בחדרי האינסוף מוגבלת עתה לדקה אחת בלבד. האמנות של קוסאמה אמנם מתאימה מאד לעידן האינסטגרם אבל קוסאמה החלה לפעול כבר בשנות הששים. אף על פי כן, היא מעולם לא היתה מוכרת יותר, גם בקרב ציבור שאינו שוחר אמנות.
בנקסי, אמן הרחוב ויקיר המדור, מתנהל רק באינסטגרם ושם הוא מתקף את היצירות החדשות שלו.
פריצת הסלפי
עוד מושג של העשור האחרון, שנראה שהיה שם תמיד הוא הסלפי. 2013 היתה שנת הפריצה של הסלפי, שנבחר למילת השנה של מילון אוקספורד. השימוש במילה בשנה זו גדלה ב- 17,000%!בשנת 2014 עמליה אולמן, אמנית ארגנטינאית יצרה את מיצג האינסטגרם הראשון. סדרת הצילומים Excellences and perfections תארה את חייה של צעירה שהגיעה לעיר הגדולה ותיעדה את עצמה משתנה כדי להשתלב.
בדיעבד זו היתה יצירה מבויימת, פייק ניוז במיטבו, שניצלה את הרשת ליצור דמות פיקטיבית (ובכך חזתה את התפתחות הפרסונה האינסטגרמית) והרחיבה את גבולות האמנות.
הסלפי הוליד תת ז׳אנרים וביניהם ה״ארט סלפי״, שפירושו צילום עם יצירת אמנות, כשבדרך כלל היצירה נמצאת ברקע והפוקוס הוא על המצולם. ארט סלפי יכול להיות גם ההשתקפות של עצמנו ביצירה שמבוססת על מראה ויש עלייה משמעותית ביצירות כאלה בעשור האחרון.
היום יש באפליקציה של גוגל ארט אפשרות לעשות ארט סלפי מסוג אחר, באמצעות בינה מלאכותית, גוגל מתאימה לך את הדופלגנגר שלך – את היצירה הדומה לך ביותר (לי זה לא כל כך הצליח – כל ההתאמות שלי היו פורטרייטים של גברים…).
מציאות מדומה
בניגוד למציאות המדומה של הפייק ניוז, טכנולוגיית הוירטואל ריאליטי מסוגלת להעתיק אותנו למציאות מדומה בהחלט. השימושים בעולם האמנות מגוונים, החל מחוויות מוזיאליות שלוקחות אותנו אחורה בזמן – כמו ישיבה בסטודיו של מודיליאני, כפי שחוויתי בתערוכה בטייט מודרן, או כמו זו שמציעה התערוכה של ליאונרדו דה וינצ׳י בלובר – שמקרבת את הצופה למונה ליזה, כמו שלא ניתן לעשות במציאות. שימוש נוסף מלהיב במציאות מדומה משלבת כלי כמו Tilt brush, המאפשרת ליצור בתלת ממד במרחב הוירטואלי. אנחנו רק בתחילת הדרך עם היכולות הטכנולוגיות של המציאות המדומה. החיסרון הבולט שלה היא הצורך במשקפת ייעודית, שמנתקת את האדם מסביבתו הממשית.
מציאות רבודה
Augmented reality – מציאות רבודה, מאפשרת לראות דברים שלא קיימים על רקע המציאות הממשית, מבלי להתנתק ממנה. האפליקציה Artivive מאפשרת להחיות כל יצירת אמנות באמצעות טכנולוגיה של מציאות רבודה. מוקדם יותר השנה, חברת אפל יצרה מיזם של מציאות רבודה בסנטרל פארק, שבו, באמצעות אפליקציה ייעודית, אנשים נחשפו ליצירות וירטואליות במקומות שונים בפארק. לאן זה הולך? עוד מוקדם להגיד אבל ככל שהאמצעים לראות מציאות רבודה יהיו זמינים יותר, כך ניחשף לעוד חוויות אמנותיות חוץ מוזיאליות ופנים מוזיאליות כאחד. תנו לנו את הטכנולוגיה ואנחנו כבר נמצא מה לעשות איתה.
בינה מלאכותית
אנחנו לא מרגישים בכלל כיצד הבינה המלאכותית חודרת לתוך חיינו ונמצאת מאחורי הקלעים בתחומים יומיומיים רבים. קראתי לאחרונה ספר מרתק שנותן הצצה לעתיד הלא רחוק (שאולי בעצם כבר כאן), על ההשפעה של הבינה המלאכותית על חיינו.
בעולם האמנות היינו עדים לכמה פרוייקטים מעניינים בתחום זה: הרמברנדט הבא, פרוייקט מ- 2016, שהתחיל כפרסומת ולבסוף הצליח להתל במומחים הגדולים בעולם לרמברנדט. לא אכנס שוב לפרטי הפרוייקט אבל נעשה כאן שילוב עם עוד שתי טכנולוגיות מרכזיות בעשור האחרון: ההדפסה התלת-ממדית וטכנולוגיית סריקה מתקדמת ביותר.
בסוף 2018, הגיע לראשונה פורטרייט שנעשה באמצעות אלגוריתם למכירה פומבית. הפורטרייט של אדמונד בלאמי, דמות פיקטיבית לחלוטין, הוא למעשה הדפס על בד וככזה, הוצע למכירה בבית המכירות כריסטיס תחת קטגוריה זו, בהערכה מוקדמת של 7,000-10,000$. להפתעת כולם, העבודה נמכרה ב- 432,000$ – פי 45 מההערכה. גלל החידוש, הפעם הראשונה, אנשים רבו על היצירה כדי להיות חלק ממכירה היסטורית.
