עולם האמנות מתחיל להרים את הראש, להסתכל שמאלה וימינה ולתהות לאן מתקדמים מכאן ואיזו שיגרה מצפה למוסדות האמנות, שיהיו מוגבלים מאד במספר האנשים שיוכלו להגיע למוזיאונים ובחוסר היכולת לטוס לירידים. גלריות מתחילות להיפתח ולחזור לפעילות בהססנות רבה.
לוקאלי
אם יש דבר שאיפיין את תקופת הסגר זה היה תשומת הלב שנתנו לסביבה הקרובה, זו שנלקחת לרוב כמובנת מאליה. שמנו לב לדברים שנמצאים 100 מטר בטווח הבית והיה לנו שפע זמן להתבונן בבית שלנו ובתכולתו, לבחון את החפצים שמקיפים אותנו. ההתייחסות האינטימית הזאת התרחבה במעט אבל נותרה בין גבולות ארצנו, כי מעבר להם לא נזכה לבקר בעתיד הנראה לעין. לא נראה את המוזיאונים שאנחנו אוהבים, שמתחילים לתכנן את פתיחתם מחדש, לא נסתובב בירידים הומי אדם. לכן, במקום לערוג למה שלא זמין לנו, יש לנו הזדמנות יוצאת מן הכלל להתמקד במה שקורה אצלינו. באופן אירוני אפשר לומר שהמאפיין את האמנות הישראלית זה החיפוש המתמיד אחר זהות מצד אחד ומצד שני, הערגה למקום אחר – כל מקום שהוא לא פה.
השבוע התקיים פאנל על טרנדים וכיוונים באמנות הישראלית בחסות ליגת הידידות אמריקה–ישראל. הפאנל (שנערך באנגלית) שודר בפייסבוק וניתן לצפות בו כאן. השתתפו בו ארבעה אוצרים: נעמי גבעון, אורי דסאו, דלית מתתיהו והילה כה שניידרמן. המנחה היה שאול סתר. היו בו שני חלקים, כשהראשון (הארוך מדי) איפשר לכל אוצר לספר על תערוכה משמעותית שאצר בשנים האחרונות. קשה לעצור אנשים שמדברים על פועלם ולכן נשאר רק רבע שעה לדבר על הנושא שלשמו התכנסנו וחבל מאד. הייתי שמחה לשמוע יותר על המתח בין הגישה המודרניסטית/אוניברסלית לבין זו הלוקאלית/רוחנית. הצטערתי שלא היה יותר זמן לדבר על בעיית הפטרונות בארץ, על העובדה שלא מספיק ישראלים רוכשים אמנות ישראלית ומביעים בה אמון כי יש כאן אמנות מרתקת, עשירה ועמוקה. הדוברים היו כה רהוטים ומעניינים אבל לא היה די זמן.
עוד סדרת פאנלים מעניינת נערכת בזום בחסות עמותת הכוריאוגרפים דווקא. אמנם הדגש הוא על אמנות פרפורמטיבית אבל לא רק. השבוע התארחו רותי דירקטור, ד"ר עפרי אילני וליאור ווטרמן ושוחחו על אובדן ההילה של יצירת האמנות והתחושה שמתקבלת בציבור כאילו אמנים אינם נחוצים. רותי דירקטור העלתה את השאלה החשובה: האם אנחנו רוצים לחזור למה שהיה? ועל התחושה שנכון לעצור רגע, להירגע מההיפר–אקטיביות ואולי לחשב מסלול מחדש.
זה, בכל אופן, מה שעושים מעבר לים.
אוניברסלי
רוב מוסדות האמנות הגדולים בעולם עדיין סגורים. חלקם לא ייפתחו. השבוע התבשרנו שהמט ברוייר – הסניף של מוזיאון המטרופוליטן, שנפתח בבניין בו שכן מוזיאון הוויטני, לפני שעבר לבניין החדש – לא ייפתח שוב. התערוכה של גרהרד ריכטר, שהיתה פתוחה במשך תשעה ימים בלבד לפני הסגר, הורדה. במקום המט ברוייר יעבור לאותו בניין, באופן זמני, הפריק קולקשן, בזמן שהבניין היפהפה בו הוא שוכן יעבור שיפוץ יסודי. פרטים לגבי מועדים לא פורסמו.
בניגוד לתערוכה של ריכטר שנקטעה, מיצב הענק של קארה ווקר במוזיאון הטייט מודרן בלונדון ימשיך לפאר את אולם הטורבינות של המוזיאון, למרות שרשמית הוא אמור היה לרדת בתחילת אפריל. מאז החל קמפיין BLM הפסל הפך רלוונטי מתמיד. מדובר במזרקה פועלת בגובה 13 מטר, שמהותה מחיקת ההיסטוריה של השחורים במונומנטים של האימפריה הבריטית.
ירידים, לעומת זאת, מצאו חלופה אונליין ובעודנו נהנים מהשקט שהחליף את תזזית הירידים שהשתלטו על לוח השנה של שוחרי האמנות בעולם, עתה אנחנו חווים התנפלות של ירידים אונליין. המעבר לאונליין יוצר מצב מעניין – במקום שאנשים מכל העולם יגיעו למקום הפיזי של היריד בעולם, היריד המקוון מגיע לאנשים באשר הם.
גלריות פותחות ״חדרי צפיה״ אונליין, שהם למעשה עוד עמודים באתרים שלהם, שכדי לצפות בהם, המבקר צריך למסור את כתובת המייל שלו, וכך הוא נלכד ברשימות התפוצה, המעיקות לעיתים, של המון גלריות. המושג Fair fatigue, המתייחס לתשישות של סיורים ביריד, אקטואלית גם כשהוא מתקיים אונליין, כמו יריד ארט באזל, שנערך בשבוע שעבר. יש דיווחים על מכירות ואני שמחה שאנשים רוכשים אמנות בימים אלה אבל אבל זה מרגיש לי לגמרי תלוש מהמציאות עכשיו לנסות לייצר באז של שוק.
יריד אחד ששובר את התבנית המקובלת הוא מאסטרפיס – יריד לונדוני, שבגירסת האונליין שלו, שמתקיים בימים אלו (עד יום שני), מבקש לתרום למוסדות אמנותיים במצוקה. זה נעשה באמצעות תרומות באתר היריד לקרן ייחודית. היריד מתחייב לתרום עוד 25% מהסכום שיגוייס עד סוף חודש יולי.
יריד מאסטרפיס מאופיין בקטגוריות הכוללות גם חפצי אמנות, ריהוט ועיצוב, מהזמן העתיק ועד ימינו. משתתפות בו 135 גלריות.
החיבור בין המרחב המסחרי, קרי יריד, למרחב הממסדי, קרי מוזיאונים אינו מתרחש בדרך כלל אבל אילו אינם זמנים רגילים ושיתופי פעולה פותחים אפשרויות חדשות.
סוף שבוע גלריות
הגלריות התל–אביביות לא מצטיינות לרוב בסולידאריות או בהתארגנויות משותפות אבל בצוק העיתים, וביוזמה מבורכת של שמעון בן שבת מגלריה רו–ארט, קם מיזם מרגש של סוף שבוע גלריות, משהו שמזכיר את הימים הטובים בהם עיריית תל–אביב החלה את מיזם ״אוהבים אמנות״, כשהפוקוס באמת היה על הגלריות.
הפעם, האירוע שיתרחש בסוף השבוע הבא – 2-4.7 זוכה לשיתוף פעולה גם של העיריה וגם של צבע טרי, שתורמים את הפלטפורמות שלהם לקידום האירוע ולחיזוק הגלריות שספגו מכה קשה בתקופת הקורונה.
רשימת כל המשתתפים והאירועים השונים באתר המיזם וכל שנותר הוא להפנות זמן ולצאת לראות את שפע האמנות הנפלאה שנעשית בארצנו הקטנה והמיוסרת…
שלום דבי
מזל טוב לאתר החדש. הוא מאוזן, רגוע, מעביר לצופה את המידע באופן מסודר וידידותי-למשתמש. הצבעוניות שבחרת ועיצוב הלוגו יפייפיים והאתר בכללותו נקי מ"רעש" ויזואלי או תוכני. מאד מוצלח.
אני מעריכה מאד את העבודה שאת עושה, ומודעת למסירות, לחריצות ולהתמדה שאת משקיעה בהפקה שבועית של ניוזלטר מקצועי ורלבנטי. מעבר למקצועיות, אני מרגישה שאת חולקת את הידע והתובנות שלך ביד רחבה ובמאור פנים. אנשים נוטים לקבל נדיבות כזו כמובנת מאליה, אבל בעייני זה לא כך, ויש לי הרבה כבוד לזה.
עלי והצליחי!
הי אריאל תודה רבה על התגובה החמה. שמחה לדעת שאת מעריכה את ההשקעה! דבי
כמו תמיד, כיף לשמוע ממך, דבי!
תודה רונית
הי דבי . תודה שאת משתפת אותנו בנעשה בעולם האמנות בימים אלה.
איחולי עשייה פוריה.
שרה הילמן
דבי יקרה,תודה על החשיפה המרתקת,המעניינת והמעמיקה בעולם האומנות והתרבות בארץ ובעולם.
תבורכי על פועלך ותתחדשי על האתר היפה , העשיר ומלא תשוקה.
שבוע טוב ומבורך.
תודה לילי
דבי יקרה, כמו תמיד וגם בפורמט החדש, אני נהנית להעשיר ידיעותי ועולמי התרבותי בזכות סקירותייך המעמיקות את עולם האמנות והתרבות. מחכה בקוצר- רוח לשובן של ההרצאות שלך בטוקהאוס. תודה ושבוע נהדר לך.❤️❤️
תתחדשי דבי על האתר החדש, הנגיש והמעניין, כרגיל.
הי דבי
בהצלחה בפורמט החדש
ובשורות טובות בעולם האמנות….
תמי רכטר
ברכות על הפורמט החדש.
תודה על האתר החדש. הוא קל יותר לקריאה. אבל נהניתי מאוד גם מהישן. תודה.
היי דבי
ברכות לאתר החדש, נעים יותר לפדף בו.
באשר לשאלת האמנות לאן, נראה לי כי גם ללא משבר הקורונה,, האמנות הגיעה לנקודה בה היא חייבת לעשות מפנה. לטעמי האמנות העכשווית מסחרה עצמה לדעת. לא אחת עמדתי נוכח יצירה ולא הבנתי מה רוצים ממני. (אציין כי אני מרצה לאמנות, בעיקר אמנות מודרנית) וההרגשה היא שלא היצירה עניינה את האמן אלא בכמה היא תמכר. אני מכירה כמובן בצורך ובחשיבות של מכירת יצירות אבל נראה שהגולם קם על יוצרו.
באשר לאמנות ישראל נראה לי כי השילוב בין הלוקאלי לאוניברסלי המלווה את אמנות ישראל מתחילתה, עושה לה רק טוב ומעשיר אותה.
תודה לך על הבלוג, על ההרצאות בזום בתקופת הקורונה ועל ההרצאות המאלפות בטוקהאוס.
אביבה תומר
היי דבי, תענוג להיכנס לניוזלטר והאתר. מאד נעים, מאד קריא ורענן. המשיכי בעשייתך המצויינת! שבת שלום
דבי יקרה , תודה רבה על פעלך הרב והמעניין לשימור האמנות והתרבות ,והקשר בתחום עם העולם כולו . בימים טרופים אלה אנו זקוקים לך יותר מתמיד. חיזוק האמנות הישראלית חשובה מאוד לחיזוק הרוחניות והמזון לנשמה , לשימור המשך ההיסטוריה היהודית .
ישר כח .
שושי