אמנות פיזית, גרנדיוזית ומרגשת - גם בביאנלה וגם בתערוכות הנלוות ברחבי ונציה - פוסט ראשון מהביאנלה ה- 59 שנפתחה זה עתה בוונציה.
אין לתאר את ההתרגשות של המפגש עם אמנות פיזית בקנה מידה גדול. אין אף אירוע עולמי שמרכז כל כך הרבה אמנות במרחב כה קטן, שטכנית, ניתן לראות את כולה תוך הליכה רגלית. וזה לא כולל רק את שני מתחמי הביאנלה – גני הג׳ארדיני ומתחם הארסנלה. מוזיאונים ומבני פאלאצו ברחבי העיר ואפילו כנסיות, מארחים תערוכות של אמנות עכשווית. האדריכלות העתיקה – על כל מרכיביה – מעצימה את הניגוד אל מול האמנות העכשווית, ניגוד התורם נופך מרתק לאמנות המוצגת. זה אף פעם לא רק ה״מה״ אלא גם ה״איך״ וזה אחד הקסמים הגדולים, הן בתערוכה המרכזית של הביאנלה ה– 59 בוונציה והן בתערוכות הנוספות המתקיימות כעת בוונציה.
המונומנטליות של קיפר
התערוכה הגדולה ביותר ועוצרת הנשימה ביותר היא של אנסלם קיפר, המוצגת באולם עצום ממדים בפאלאצו דוקאלה – ארמון הדוג׳ה – השליט של רפובליקת ונציה. עצם הכניסה של אמן עכשווי לאחד מנכסי התרבות העתיקים והמפורסמים ביותר בוונציה הוא פלא בפני עצמו. קיפר כיסה את כל הקירות מהתקרה המעוטרת ועד הרצפה בעבודות חומריות, שיש בהן גם דרמה וגם הומור, שמתגלה אט אט בתוך אוירה אפוקליפטית. זו חויה אמנותית בלתי נשכחת ואני מתרגשת מראש לחוות אותה שוב ושוב עם הקבוצות שאדריך בוונציה.
חלום נשי
האוצרת האיטלקיה צ׳צ׳יליה אלמני זכתה, בחסות הקורונה, בשנה נוספת של הכנות לתערוכה המרכזית של הביאנלה. התוצאה, תחת הכותרת ״חלב החלומות״, היא תערוכה מרתקת לרוב, המתמודדת באופן יוצא מן הכלל עם החללים הלא פשוטים בהם היא מוצבת. כותרת התערוכה מרמזת על אופיה הסוריאליסטי ובה שפע הצעות לטרנספורמציה אנושית.
לראשונה בהיסטוריה של הביאנלה, הרוב המוחלט של המציגים בתערוכה המרכזית הן נשים וזה החידוש העיקרי שלה. מתוך 213 אמנים, רק 21 הם גברים. חידוש נוסף הוא שאלמני החליטה לשלב בתוך התערוכה גם אמניות שאינן כבר איתנו – 95 במספר . המסר שלה הוא לתת את הבמה לאמניות שהודרו מההיסטוריה של האמנות ולאפשר גם כאן, נקודות הסתכלות חדשות על סיפורים שטרם סופרו.
בפרס הראשון בתערוכה המרכזית זכתה האמנית האמריקאית סימון ליי. העבודה המונומנטלית שלה –בית הלבנים – פותחת את התערוכה בארסנלה ומהווה את אחת ההצבות היותר מרשימות בתערוכה. פסל זה, בגובה 5 מטר הוצב בעבר על ידי אלמני בפארק ההייליין בניו יורק למשך שנה וחצי.
נצחון המיעוטים
סימון ליי היא גם האמנית השחורה הראשונה לייצג את ארצות הברית בביאנלה ובמהלך מבריק, הפכה את החית של הביתן לבקתה אפריקאית. במקור זהו מבנה ניאו קלאסיציסטי, שנבנה בהשראת ביתו של תומס ג׳פרסון, הנשיא השלישי של ארה״ב, שהעסיק בו עבדים שחורים. מחוץ ובתוך הביתן היא הציבה פסלים גדולים, שמנכיחים את התרבות האפריקאית.
מי שזכתה בפרס הראשון בביתנים הלאומיים היא סוניה בויס על הביתן הבריטי. גם היא האמנית השחורה הראשונה לייצג את ארצה והיא הפכה את הביתן לחגיגה מוסיקלית של נשים שחורות.
הביתן הנורדי הפך השנה לביתן הסאמי הראשון – מתוך כבוד לתרבות הנוודים הסקנדינביים, שחיים מאז ומתמיד בסקנדינביה, מתפרנסים בכבוד מהטבע, בין השאר על ידי דיג, חקלאות, ציד ומעקב אחר איילי הצפון.
גם הביתן הפולני מוקדש לתרבות נוודית – תרבות הרומא, הידועה יותר כתרבות הצוענית. מעבר לכך שיש להם ביתן משלהם מחוץ למתחם הביאנלה, הם נוכחים גם בביתן היווני.
הנקודה הישראלית
לצערי, מתוך 213 אמניות ואמנים בתערוכה המרכזית אין אף אמנית ישראלית אך מאידך, ישראל היא אחת מ– 29 המדינות שזכו לביתן משלהן בג׳ארדיני. אמנם בחצר האחורית של ארצות הברית אבל בכל זאת כבוד. השנה, האמנית שנבחרה לייצג את ישראל היא עילית אזולאי, ילידת 1972, שחיה בברלין. בחירה ראויה ביותר של אמנית–חוקרת שזכתה בפרסים רבים והציגה בכל העולם – כולל ב– MoMA בניו–יורק. האוצרת, שחיה אף היא בברלין היא ד״ר שלי הרטן.
שם התערוכה Queendom – מלכות (עם כ׳ דגושה) הוא מבריק ומבטיח אך לצערי התוצאה אינה תואמת את הציפיה. לא בגלל עבודת המחקר המעמיקה של אזולאי בארכיון נשכח של היסטוריון האמנות דיויד סטורם רייס (1913-1962) ולא בגלל הפוטו–מונטאז׳ים האלגנטיים והאסתטיים התלויים על הקירות אלא בעיקר בגלל שהכוונה והעומק אינם עוברים לקהל. מעל לכל חשתי החמצה – של קודים בלתי מפוענחים. המהלך החתרני המבקש להציע אלטרנטיבה מטריארכלית לסדר הקיים, ההתערבות באדריכלות הביתן והכוונה להפוך את הכניסה המזרחית (האחורית) לכניסה העיקרית לא מספיק ברורים. עבודת הסאונד של מייסון קרמאן מוסיפה הרבה אוירה, כמו גם התקרה הצבועה בכחול עז אבל זה לא מספיק. אולי טקסט נגיש על הקיר היה עוזר.
להגנתם של המארגנים יש לומר שהיה להם זמן קצר באופן מביש לתכנן את הביתן כי משרד התרבות הודיע על זכייתם חמישה חודשים בלבד לפני פתיחת הביאנלה. מדינות ״נאורות״ מתחילות כבר עכשיו את תהליך הבחירה של נציגיהן לביאנלה ב– 2024. לצערינו, היחס לביאנלה לא שונה מהיחס לאמנות בכלל – תמיד אחרון בסדר העדיפויות.
רוצים לשתף פוסט זה?
תפיצו את האהבה. תודה
[addthis tool="at-below-post"]
תודה על הפוסט.
הייתי שמחה לצילומי תקריב של העבודות ולא רק של החלל.
הי אור-נה
יש המון דימויים ברשת. בטוחה שתמצאי! תודה על תגובתך.
שלום דבי.
אני נפעמת כל פעם מחדש בקריאת הפוסטים שלך. מעניין. ברור. ממצה. מרחיב את הדעת. הצלחת -על קצה המזלג- להכנס אותי לאוירה של הביאנלה בה ביקרתי פעם אחת בלבד. נפלא שיש אותך.תודה רבה מאד.דליה
דבי יקרה. את תמיד מעשירה אותי בידע הרחב ובהנגשה הנפלאה. נהנייתי מההרצאה שלך ועכשיו מהפוסט המצורף.
גילה
תודה , מגיעה להרצאה שלך ביום חמישי בטוקהאוס.
בברכה עדנה דאלי
תודה דבי,
תמיד נעים ומעשיר לקרוא את הפוסטים שלך