צדוק בן דוד במוזיאון תל-אביב

התערוכה החדשה של צדוק בן דוד במוזיאון תל-אביב הכי תואמת את התקופה הנוכחית, שבה גורמים רבים בחברה שלנו עושים הכל כדי להראות לנו כמה אנחנו שונים אחד מהשני. בן דוד, אחד האמנים הישראלים הפעילים ביותר בעולם כיום, הקים מיצב שמצד אחד עוסק בשוני בין בני האדם אך מצד שני מראה לנו כמה אנחנו דומים.

התערוכה אנשים שראיתי ומעולם לא פגשתי של צדוק בן דוד נפתחה במוזיאון תל-אביב לאמנות (באוצרותן של מירה לפידות וטל לניר). התערוכה הקודמת של בןדוד במוזיאון בשנת 2010 שברה שיאים בכמות המבקרים. אז הוא יצר משטח של 20,000 פרחי מתכת זעירים ואנשים נהרו בהמוניהם. הרעיון לעשות עבודה המורכבת מדמויות מלווה אותו כבר עשר שנים וב– 2015 הוא החל לפתח אותו. זה היה בעת שהציג תערוכה במוזיאון חדש בבירת קזחסטן. כאשר הגיע לשם בקור מקפיא של מינוס 20 מעלות, הוא התחיל לצלם אנשים בשוק המקומי באמצעות מצלמה שאיפשרה לו לצלם באופן סמוי. לטענתו, כאשר אנשים יודעים שמצלמים אותם, כל העמידה והבעת הפנים שלהם משתנה והוא רצה להציג אותם באופן ספונטני במלוא אנושיותם. האנשים בקזחסטן היו עטופים שכבות של בגדים בגלל הקור.

Zadok ben-david
צדוק בן דוד במסיבת העיתונאים במוזיאון תל-אביב

מאז צילם ב– 20 מדינות וגילה דבר מענייןבכל מקום בעולם, כאשר אנשים לא נושאים דבר מה בידיים, הם מחזיקים כמעט תמיד את מכשירי הטלפון שלהם. ככל שהטכנולוגיה מתפתחת במטרה, כביכול, לחבר בינינו, היא למעשה מפרידה בינינו ומנתקת אותנו אחד מהשני. כך גם במיצב של בןדוד – 6,000 דמויות עומדות להן כקבוצה גדולה על מצע של חול עם מסונן, אבל כל דמות היא בודדה וסגורה בעולמה. בןדוד מספר שנדהם מהמגוון האנושי הרחב כל כך, שבא לידי ביטוי בעיקר בביגוד. יש נשים מכוסות מכף רגל ועד ראש ויש דמות של ילדה בביקיני (שצולמה באילת). יש בני דתות שונות ובמגוון גילאים. מתוך 6,000 הדמויות בחר האמן להגדיל 110 מהן. הבחירה היתה אקראית ואסתטית, לדבריו.

הקורונה עוררה בנו חשש מהתקהלות ולמרות שאנחנו ממהרים להסתגל חזרה למרחבים צפופים, בפגישה עם צדוק בןדוד, שחי בלונדון, הרגלי הקורונה עדיין ניכרים בו וחשוב לו לשמור על מרחק. כך גם הדמויות שלו עומדים במרחק ״בטוח״ אחד מהשני למרות שמרחוק הם נצפים כגוש אחד.

תהליך העבודה

תהליך העבודה של בןדוד מרתקת. נתחיל בתוצאהכל דמות מיניאטורית נראית כמו רישום שחור במרחב. קשה לדמיין שנקודת המוצא היא צילומים של אנשים אמיתיים. הקו עדין מאד והעובי של כל דמות היא כמה מילמטרים ספורים. הצילום עובר הפשטה לרמה של קו בלבד. שני גרפיקאים העובדים בסטודיו של בןדוד בלונדון אחראיים לעבור על הרישומים של בןדוד וזה שלב חשוב מאד מטעם פשוטכל הקווים חייבים להיות מחוברים אחרת קטעים שלמים עלולים ליפול. לכן יש צורך לייצר חיבורים במקומות חסרים.

בעבר בןדוד היה נעזר בלייזר ובמחשב כדי לייצר את חיתוכי האלומיניום שלו אבל הוא מצא בטכניקה הזאת שהאנושיות והמגע האישי היו נפגעים. לכן הוא יוצר נגטיבים מהרישומים ומניח אותם על פלטת אלומיניום דקיקה שמוכנסת לאמבטיית חומצה. כל מה שמחוץ לקווים נמס והתוצאה היא הכי קרובה למקור. הדמויות הגדולות נעשות בחיתוך ידני באמצעות מסור ג׳קסון. את כל הדמויות המיניאטוריות הכינו במפעל בקיבוץ מעגן מיכאל.

כפי שניתן לראות בסרט לעיל, בןדוד עצמו היה שותף פעיל להצבת כל אחד מששת אלפי הדמויות במיצב יחד עם עשרות מתנדבים. כל דמות דקיקה עומדת על בסיס, המוצמד לרצפה באמצעות מסקינטייפ. הבסיסים מכוסים על ידי שכבה של חול ים מסונן. העובדה שהקרקע משותף לכל הדמויות מאחדת ביניהם ומבליטה את הדימיון על מול השוני.

צדוק בן דוד, יליד 1949, חי בלונדון מאז שנות השבעים, מאז שאמרו לו בבצלאל שאין לו סיכוי להיות פסל. זוהי נקודה קריטית בקריירה שלו אחרי שנתיים של לימודים פתאום הוא נכשל בפיסול. הוא לא הבין ופנה למורה שאמר לו ״שיש דברים שאני לא יודע, שהם, המורים, אמנים ולהם התשובות. ואז הוא אמר לי במלים אלה ממש: ‘יש אנשים שפשוט לא יכולים להיות אמנים, אתה יכול להיות נגר או בעל מלאכה אחר. אתה יכול להוציא את הציונים הכי גבוהים אך לא תהיה אמן‘”.  כך סיפר בראיון משנת 2009. מאז הוא מציג בכל העולם. ב– 1988 הוא ייצג את ישראל בביאנלה לאמנות בוונציה. למרות נסיעותיו הרבות בעולם הוא שומר על קשר הדוק עם הארץ.

 

רוצים לשתף פוסט זה?
תפיצו את האהבה. תודה

עוד לא רשומים לקבל עידכונים
שבועיים במייל? כדאי!

לפוסט הזה יש 5 תגובות

  1. רפאל כורם

    שלשום (14.7) ביקרתי במוזיאון תל אביב.מאחר ואני גר במרחק הליכה של חמש דקות הכיף הוא לקפוץ ללא הכנות מיוחדות.
    מה שריתק וסיקרן אותי זה תהליך היצור שמאפשר לראות את צללית הדמות כולל הקוים הפנימיים.
    בשני אתרים נכתב שהחומר ממנו נעשו הדמויות הוא נירוסטה (גרמנית) או בעברית פלדת אל חלד.אני מתמצא קצת במטלורגיה נראה לי שלא זו המתכת אלא אלומיניום.
    אכן באתר שלכם debby luzia נכתב שאכן אלומיניום.השטחים החשופים אוכלו מתקיפת החומצה.
    אשמח לקבל אינפו.נוסף.מיצג מרתק וגאוני
    רפאל כורם.

  2. אביבה תומר

    המיצב נפרש כמניפה בפני הצופה
    בהתחלה מביטה באלפי הדמויות מהחזית. דמויות שלמות. אחר כך מתחילה לנוע סביב והדמויות משתנות ונעשות דקות יותר ויותר עד שבנקודה מסוימת הופכות לקו דקיק שברירי.
    סימני אדם על האדמה.

  3. אסתר אורן

    מקסים ביותר !!!

  4. חגית

    הי דבי,
    אני עזרתי להדביק את הפסלים של צדוק בן דוד. עבודה קשה. צדוק עמד על ברכיו מהבוקר עד 10 בלילה, כדי לסיים בזמן. לשאלתי איך לא נשבר לו הגוף אחרי רביצה ממושכת על הרצפה, הוא אמר שהוא עושה יוגה כל בוקר ולכן הוא מסוגל לעבוד על הברכיים כל כך הרבה שעות…
    היום היתה הפתיחה וכבר נוצר תור ארוך מחוץ לאולם התערוכה

  5. תמר דבס

    כמה יפה את מצליחה במספר מילים מועט לשרטט דיוקן עבודה בצורה נהירה ,וזה קורה אגב, כל שבוע.

כתיבת תגובה