תושבי ניו יורק וחובבי אופנה מכל העולם היו מרותקים השבוע לשטיח האדום בכניסה למוזיאון המטרופוליטן. האירוע - ערב הגאלה של מכון האופנה, המבשר את פתיחת תערוכת האביב. אבל עם כל הכבוד לסלבריטאים המחופשים, התערוכה החדשה מעניינת הרבה יותר.
הגאלה של המט
יום שני הראשון של חודש מאי הוא יום חג בניו–יורק ובעולם האופנה העולמי – בו מתקיים אחד האירועים הנוצצים והתלושים של השנה – המט גאלה. זה די מדהים איך המכון לאופנה של המט, שנאלץ במשך שנים לקיים ערב התרמה כי המוזיאון לא הסכים לממן אותו, הפך למחלקה העשירה במוזיאון, שהיום גם מסייעת למוזיאון מבחינה כספית. בערב הגאלה שהתקיים השבוע גויס סכום שיא של 31 מיליון דולר – וזאת בערב אחד.
השנה, התערוכה של מחלקת האופנה היא היסטורית בכך שהיא מוקדשת לראשונה לאופנה גברית. יתרה מכך, האיפיון הספציפי הוא דמותו של ה-Black Dandy – הגבר השחור האלגנטי. התערוכה מדגימה כיצד גברים שחורים השתמשו בבגדים, במיוחד בלבוש רשמי, כדי להגדיר את עצמם לאורך ההיסטוריה.
הדנדי הראשון
הקונספט של הדנדי התפתח במאה ה-18 באנגליה ובפאריז. מי שנחשב הדנדי הראשון הוא בו ברימל, איש שכנראה הוליד את מושג הסלב או המשפיען העכשווי – בהיותו מפורסם בלי שעשה דבר חוץ מלהתלבש יפה ולהריח טוב. האסתטיקה היא המהות של הדנדי, המתמקד בעיקר בבגדים אבל גם באקססוריז. הדנדי המפורסם ביותר היה אוסקר ווילד, מה שמעלה את המחשבה שהדגש על אסתטיקה מרמז על הומוסקסואליות אבל מכיון שהנושא הזה היה מודחק באותה תקופה, לא ניתן לאשש אותה. אין ספק שהקונספט של הדנדי השפיע על תרבות הקוויר ואת זה ניתן היה לראות באופן מרהיב בערב הגאלה שפתח את התערוכה במט.
הדנדי השחור
הדנדי השחור הופיע גם הוא כבר במאה ה-18, כאשר גברים שחורים משועבדים וחופשיים באירופה ובאמריקה החלו לאמץ סגנונות לבוש אירופיים. הדנדי השחורים המוקדמים הללו ערערו על סטריאוטיפים גזעיים בכך שהציגו את עצמם עם טיפוח מוקפד ולבוש מתוחכם, בתקופה שבה החברה הסתכלה על השחורים כבלתי אנושיים.
התערוכה במט בוחנת את חשיבות סגנון הדנדי לעיצוב זהויות שחורות בתפוצות האטלנטיות, ובמיוחד בארצות הברית. באמצעות הצגת בגדים ואביזרים, ציורים, תצלומים, אמנות דקורטיבית ועוד, מהמאה ה-18 ועד היום, התערוכה מפרשת את מושג הדנדי כאסתטיקה וכאסטרטגיה שפתחה אפשרויות חברתיות ופוליטיות חדשות. התערוכה מדגימה כיצד הצגת העצמי של האדם היא דרך של הבחנה והתנגדות – בתוך חברה המושפעת מגזע, מגדר, מעמד ומיניות.
ההשראה לתערוכה היא ספרה של אוצרת התערוכה מוניקה מילר מ– 2009 – Slaves to fashion – העוסק באופן שבו סגנון הדנדי אומץ על ידי השחורים – תחילה בכפייה ומאוחר יותר, מתוך הכרה בכוח של הנראות.
העבדים שהגיעו לאמריקה ולאירופה הוכרחו ״להתחפש״ בבגדים מוקפדים על ידי הבעלים שלהם וזאת כסמל סטטוס המעיד על הבעלים – כמו חפץ. כמה יצירות מהז׳אנר הזה מופיעות בתערוכה. באמנות המאה ה– 18 וה– 19, נדיר יחסית למצוא דיוקנאות של שחורים. אם כן, הם לרוב תוארו בפוזיציה של עבדים בשולי היצירה, (אולימפיה של מאנה מהווה חריגה מהפורמט הזה למרות שגם היא ברקע). אבל כאן מדובר בגברים שחורים אלגנטיים ומרשימים שהצדיקו ציור פורטרט. כמו למשל, הפורטרט הזה, של ג׳אן בפטיסט בלי (1797).
בהמשך, כעבדים משוחררים, הדנדיזם השחור תפקד כאמצעי חתרני נגד הציפיות החברתיות של האדם הלבן. גם בתקופתנו, גברים שחורים משתמשים בבגדים באופן יצירתי כדי להגדיר את זהותם האוטונומית, באופן שבא לידי ביטוי גם באמנות.
שחור ולבן
מעניין להתבונן על התערוכה הזאת על רקע המדיניות הבלתי מכילה (יש שיאמרו גזענית) של טראמפ, שכבר ביומו הראשון כנשיא, הורה לבטל את עיקרון השוויון, הכלה וגיוון – DEI ראשי התיבות שמייצגים diversity, equity, and inclusion. הטענה ל״תיקון״ היא שאדם צריך להיות מקודם בזכות איכות ביצועיו ולא בזכות צבע עורו. לכולם ברור שזה יפגע בכל אותם מיעוטים שכבר נעשה מהלך משמעותי לייצר להם חויה מתקנת.
התקנה החדשה מיד יושמה גם במוזיאונים אמריקאים – הראשון בהם המוזיאון הלאומי בוושינגטון, שמיהרו להסיר את המילים האסורות מחזון המוזיאון. כל התוכניות שהתייחסו לגיוון והכלה במוזיאון בוטלו. מוזיאונים אחרים נדרשים גם הם ללכת באותו כיוון.
התקנות הטראמפיסטיות כוללות גם ייצוגים של ארצות הברית בתערוכות גדולות בחו״ל – כמו הביאנלה בוונציה. סוף סוף נפתח הפורטל שמאפשר להגיש מועמדות לייצג את ארצות הברית בביאנלה 2026, ובו כתוב במפורש שעל ההצעות ״לקדם הבנה בינלאומית של ערכים אמריקאים על ידי חשיפת קהל זר ליצירות אמנות חדשניות ומרתקות המשקפות ערכים אמריקאיים..״. בביאנלה 2024 האמן הילידי ג׳פרי גיבסון ייצג את ארה״ב ובביאנלה 2022 סימון ליי היתה האישה השחורה הראשונה שנבחרה לייצג את ארה״ב. הממשל החדש רוצה כנראה למנוע מצבים כמו ב– 2017, אז מארק ברדפורד היה האמן השחור הראשון שנבחר לייצג את ארצות הברית (הוא גם הומוסקסואל מוצהר). טראמפ נכנס לבית הלבן בפעם הראשונה אחרי שברדפורד כבר קיבל את המנוי. התגובה שלו לגזענות של טראמפ היתה קיצונית.
תערוכת הדנדי השחור היא עדיין חלק מהמהלך המתקן של מדיניות ה– DEI, שלא רק בוטלה אלא מעודדת ״חזרה לערכים אמריקאים שממוקדים בתרבות המערבית הלבנה. אולי תערוכה זו מהווה את שירת הברבור למהלכים אמנותיים שחשפו בפנינו אמנות של מיעוטים שהעשירה את חיינו.
התערוכה מוצגת עד 26.10.25
