עוצמה רכה ועולם התרבות הישראלי

מהי עוצמה רכה ואיך היא יכולה לשמש ככלי אסטרטגי לשיפור מעמדנו בעולם?

אנחנו מדינה כוחנית וזה ברור השנה יותר מתמיד. יש כנראה רוב בעם שחושב שכוח הוא התשובה לכל בעיותינו וזאת למרות שכבר 76 שנה אנחנו פועלים באופן כוחני ועדיין מתמודדים עם אותן בעיות, שלא נראות כאילו עומדות להיפתר בקרוב. להיפך. בינתיים מצבנו רק מחמיר.

כוח מסוג אחר

דווקא בתקופה זו, כדאי להכיר את המושג ״עוצמה רכה״כוח מסוג אחר, לא באמצעות אלימות ושליטה  אלא דווקא באמצעות שכנוע ומשיכה עלידי פעולות בתחומים אזרחייםכמו טכנולוגיה, חינוך ותרבות. זה הרעיון של Soft power או בתרגומו לעבריתעוצמה רכה, רעיון מתחום היחסים הבינלאומיים, שנטבע בשנות התשעים על ידי Joseph Nye. הוא ביקש להפנות תשומת לב לאלטרנטיבות לנכסי כוח קשה (כגון צבא), שעשויים להשפיע על דעת קהל עולמית ואפילו על יחסים בין מדינות.

מנהיגים חכמים כבר הבינו שתרבות היא נכס אסטרטגי. מדינות שונות בעולם, המבינות את הכוח של עוצמה רכה, משקיעות משאבים בטכנולוגיה ותרבות, כדי לייצר אטרקטיביות. ישראל כסטארטאפ ניישן, עם הדגשה על היכולות הטכנולוגיות שלנו, הפכה אותנו לאטרקטיביים למדי להשקעות ולשיתופי פעולה בתחום זה. רשתות של שיתופי פעולה בינלאומיים, המושתתות על יוזמות פרטיות, אפקטיביות הרבה יותר בשיפור תדמית מדינית מכל הישג צבאי.

פאנל בהנחייתה של איריס רונלי ריקליס

האם אנחנו על המפה?

מכבי תלאביב שמה את ישראל ״על המפה״, כמו שאמר טל ברודי ב– 1977, לאחר הניצחון על צסק״א מוסקבהזו דוגמה מתחום הספורט לעוצמה הרכה של ישראל. יש גם דוגמאות מתחום הקולנוע והמוסיקה אבל מעט מאד מתחום האמנות.

בחודש שעבר התקיים כנס תחת הכותרת ״עוצמות רכות בעולם משתנה״, שאירגן משרד החוץ. במסגרתו התקיים מושב שעסק בתרבות הישראלית ככלי אסטרטגי של עוצמה רכה. שוחחתי עם איריס רונלי ריקליסמנכ"לית פורום מוסדות תרבות ואמנותשהובילה את המושב. לא הופתעתי לשמוע שיש בעיית תקציבים לייצוא תרבות ולפעולות מגשרות. גם אין ספק שה – BDS מכרסם בעוצמה הרכה של מדינת ישראלבמיוחד בתחום התרבות אבל הצעד ההכרחי הראשון הוא להבין את העוצמה של תרבות כמתווכת בין בניאדם, ללא קשר למדיניות הרשמית. לצערנו לא ניתן להשיק מהכנס הנ״ל, שיש עניין לאומי בקידום תרבות והאמתי היא ששדה התרבות הישראלי אף פעם לא היה במקום גבוה בסדר העדיפויות הלאומי. לא מזמן בפאריז, חלפתי על פני בניין משרד התרבות של צרפת. מבט אחד על הבניין המושקע מעיד על היחס לתרבות ואכן, לא במקרה צרפת נמצאת באופן קבוע בין המקומות הראשונים במדד העוצמה הרכה העולמי.

עבודת חוצות של דמיאן הירסט שנרכשה על ידי קאטאר ב- 2013

ללמוד ממדינות ערב

אפשר לקחת דוגמה מכמה מדינות ערב שעושות מהלכים מרשימים כדי לפתח את התרבות כעוצמה רכה. המדינה הראשונה בין ארצות ערב שהבינה את הערך האסטרטגי של תרבות כבר לפני למעלה מעשור היתה קטאר. תחת חסות משפחת המלוכה, קטאר החלה לרכוש אמנות מערביתמודרנית ועכשווית בתקציבי ענק. השנה פורסם שיש מגעים לגבי בניית ביתן חדש לקטאר בג׳ארדיני בביאנלה בוונציהעוד דרך להשריש את התדמית של קטאר כמעצמה תרבותית (ואולי על דרך לטשטש את הפגיעה בזכויות של נשים ואחרים). יש כמובן גם את עניין הנפט, עליו סמכו מדינות המפרץ במשך שנים אבל הבינו שלא ניתן לשים את כל הביצים בסל אחד, כביכול, וכדאי לבזר את מקורות הכוח.

Diriyah Art Futures experience

ערב הסעודית כמעצמה תרבותית

גם ערב הסעודית עושה מהלכים מרשימים מאד כדי להעלות את עצמה על מפת התרבות העולמית. כמובן שכסף לא חסר להם אבל כסף לא מספיקנדרש גם מעוף. מוחמד בן סלמן, הנסיך הסעודי ששולט בפועל במדינה, הקצה טריליון דולר כדי להפוך בעשור הקרוב למעצמה תיירותיתאני מקווה שנוכל לבקר בה. קל יותר להפעיל עוצמה רכה תרבותית במדינות בהן שולטות בתי מלוכה בגלל שמדובר במשחק לטווח ארוךהרבה יותר מקדנצה של ארבע שנים. כשכל החלטה היא פוליטית, באמת אין הצדקה, כביכול, להשקיע בפרוייקט לטווח ארוך אם מישהו אחר עלול לקבל על כך את הקרדיטלפרוייקט אלאולה בערב הסעודיתמפעל עצום בנווה מדבר שהפך למיזם תרבות ענקיש תוכנית פיתוח עד 2035. בישראל אנחנו לא יודעים מה יקרה מחר….  בכל אופן, מיזמי התרבות הסעודיים כמו אלאולה וכמו מתחם דיריה בריאד  שכולל מכון חדש לאמנות דיגיטליתדורשים ממון רב אבל, כאמור, גם הבנה של העוצמה הרכה של מיזמי תרבות אטרקטיביים.

מוזיאון העיצוב בחולון צילום- יעל פינקוס

פער עצום

אל מול הפרוייקטים התרבותיים העצומים הנזכרים לעיל, החדשות מבשרות לנו על צמצום התקציבים המזעריים ממילא ובעיקר על סגירת מוסדות אמנות. כך התבשרנו על תנאים מחמירים לקבלת תקציבים לגלריות עירוניות וכן על סגירת כמה מוזיאונים עירוניים בחולון. ד״ר דליה מנורחוקרת אמנות, שכיהנה כמנהלת ואוצרת מוזיאון הנגב לאמנות בבאר שבעכתבה תור דעה נוקב בעיתון הארץ בנושא. היא אף הזכירה את סגירת המרכז לאמנות עכשווית ברמלה וגם את פיטוריה של האוצרת רוית הררי מניהול הגלריה העירונית לאמנות עכשווית ברמתהשרון. שלא לדבר על הצנזורה במוזיאון רמתגן שגרמה לסגירתו למשך כמה שנים, חודש אחרי שנפתח אחרי שיפוץ גדול.
כפי שכותבת דליה: ״כל אלה היו בגדר המבוא לדרמה הגדולה המתחוללת בימים אלה בעיר חולון שבה ראש עיר חדש הודיע לאחרונה על סגירת מספר מוסדות אמנות ותרבות ובכך על חיסול כמה מההישגים החשובים של קודמו. החיסול המהיר והחסר כל הנמקה של שלושה מוזאונים בעיר צריך לשמש אזעקת אמת לכלל שוחרי המוזיאונים ברחבי הארץ אשר רובם הם מוזאונים עירוניים או מנוהלים על ידי חברות עירוניות: באר שבע ואשדוד, פתח תקוה והרצליה, בת ים וראשון לציון, חיפה ועוד מוזאונים וגלריות ציבוריות ברשויות מקומיות ובמועצות אזוריותכולם צריכים להיערך לאפשרות שפרשת חולון תגרור מפולת כללית.
הקלות הבלתי נסבלת שבה יכול ראש רשות מיד עם עלותו על כס השלטון להשמיד באבחת חרב הישגים של דורות של יוצרים, אספנים, חוקרים, אוצרים, מורים ותלמידים היא העובדה המזעזעת במבנה השלטוני של הרשויות המקומיות. רבים מהמוזאונים העירוניים, בהם אלה שעומדים להיסגר בחולון הם בעלי חשיבות החורגת מן הגבולות המוניציפליים וכוללים גם אוספים משמעותיים, יצירות אמנות, ארכיונים, פריטים היסטוריים, ואלה עומדים בפני סכנת הכחדה, הזנחה או פיזור לכל עבר״.

הלקח הוא שאסור למוסדות תרבות לסמוך על רצונם הטוב של ראשי העיריות.

הביתן הישראלי הסגור בביאנלה צילום דבי לוזיה
הביתן הישראלי הסגור בביאנלה צילום דבי לוזיה

אפשר לדבר גם על הביתן הישראלי בביאנלה בוונציה, שנשאר סגור השנה, כעל אמצעי של עוצמה רכה, שמציג לעולם צדדים רכים יותר של ישראליות, כך אפשר לראות בכל נוכחות של תרבות בינלאומית הזדמנות לתת מבט אחר. לו רק היו מאפשרים תקציבים לכך.

איזה פער בשיח בין השקעות במוזיאונים ובאתרי תרבות בעולם לעומת הקטנוניות המקומית בסגירת מוזיאונים עירוניים. כמובן שאנחנו לא ערב הסעודית אבל במעט שיש לנו, עשינו לא מעט אז תעזבו אותנו ותנו לעבוד. זה משתלם ברמה הלאומית!

עוד לא רשומים לניוזלטר החודשי שלי?

לקבלת עדכונים אוטומטיים על פוסט חדש

לפוסט הזה יש 3 תגובות

  1. רמונה

    עם ללא אומנות ותרבות הוא עם לא תרבותי. מזעזע לאן ממשלת ביבי דירדרה אותנו בכל המובנים

  2. דייויד סלע

    טוב להיזכר שבזמנים שאנחנו נלחמים על איך לחיות יש כאלה כמוך דבי שמזכירים לנו שיש בשביל מה לחיות…..

  3. רבקה גלובמן

    חלק ניכר מהעוצמה והייחודיות של חולון היה במוזיאונים המיוחדים שלה. מזעזע עד כמה ההידרדרות של המדינה שמבריחה את מיטב המוחות שלה, גורמת להיעלמות מוסדות תרבות. לאן נגיע? לאילו תכונות עולם שלישי ניפול אם זה הכיוון העתידי של ההתפתחות שלנו? ואיזה חינוך יקבלו ילדינו בהיעדר תרבות ואמנות בחינוכם?

כתיבת תגובה