למרות היותנו בסגר, עולם האמנות סיפק כותרות גם בישראל השבוע. בשתיים מהידיעות להלן ניתן לראות כיצד השיח הלוחמני בין שמאל לימין מחלחל לכל תחומי החיים. הכל קשור.
שר התרבות על הכוונת
שר התרבות חילי טרופר התחיל את הקדנציה שלו ברגל ימין ועורר תקוות רבות. אלא שאז הגיע הקורונה ועולם התרבות נסגר ובנוסף לכך, הזירה הפוליטית מתמודדת גם עם בעיות הישרדות ומאבקים פנימיים. אז באמ שתרבות נדחקת לסוף התור.
השבוע פורסם מתווה היציאה מהסגר ובו עולה שמוזיאונים וגלריות צפויות להיפתח רק בשלב השביעי של המתווה, אולי בסוף דצמבר…
כפי שכתבה השבוע חגית פלג רותם במגזין פורטפוליו, ״בטבלת הסיכונים להדבקה שפרסם משרד הבריאות בחודש יולי נמצא הביקור במוזיאון ברמת הסיכון הנמוכה ביותר, מיד אחרי בילוי באוויר הפתוח. ממש כפי שהאיסור לצאת לשפת הים הוא חסר היגיון בריאותי, כך גם הביקור במוזיאונים ובגלריות, שנעשים תוך שמירה על בריאות הציבור״.
תחת הסיסמא ״במוזיאונים לא נדבקים בקורונה״ קמה מחאה ברשת, המכוונת בעיקר נגד שר התרבות, אליו נשלח מכתב מטעם איגוד המוזיאונים, איגוד האמנים הפלסטיים בישראל ומוסדות האמנות בארץ. במכתב מתבקש השר לדרוש מקבינט הקורונה ומקובעי המדיניות הנוגעים לדבר לפתוח את המוזיאונים, הגלריות, הסדנאות, הסטודיואים ומרכזי האמנות ברחבי הארץ בשלב מוקדם ככל הניתן במתווה של היציאה מהסגר הנוכחי. גם האוצר אבי לובין פירסם ביקורת נוקבת בטור דיעה בהארץ.
בינתיים, כידוע, בישיבה שנערכה ביום חמישי, נדחתה בקשה זו. שוחחתי השבוע עם נאוה קסלר, יו״ר איגוד המוזיאונים ואיקו״ם ישראל, שנמצאת בקשר רצוף עם השר ודווקא מאד מרוצה מעבודתו. לדבריה ״צריך לחזק את מי שנלחם בכל כוחו בעבור המוזיאונים והתרבות – השר חיל טרופר. הוא עושה כל כך הרבה וחשוב שידע שכולנו מאחוריו ומעריכים את המאמצים שלו לטובת המוזיאונים ולטובת עולם התרבות״. השר פירסם השבוע בדף הפייסבוק שלו פוסט מלא כאב, בו כתב בין היתר: ״הרבה רפש ממלא את הזירה הפוליטית והלאומית בימים האחרונים, והביצה העכורה ממילא מאיימת לעלות על גדותיה. הנחמה היחידה היא שאולי מתוך כל העננים המתקדרים ושיח הביבים, מתבהרת התמונה של סדרי העדיפויות ושל המוטיבציה המניעה את השחקנים השונים. מתבהרת תמונה של מי שמציעים אלטרנטיבה של איומים, רדיפה אחר תענוגות אישיים ומינויים פוליטיים לבין מי שמציעים את טובת הכלל לפני טובה אישית, שיח ענייני ומכבד והחלטות מקצועיות בלבד״.
אנחנו נמצאים בתקופה מאד אלימה מבחינת השיח הציבורי והתרגלנו ללכת ישר לראש ולתקוף, כי זה מה שאנחנו רואים סביבנו. נאוה קסלר אומרת שקיטורים זה לא תוכנית עבודה. על פי הנתונים של איקו״ם העולמי 17% מהמוזיאונים לא ישרדו את הקורונה. בארץ, המוזיאונים פועלים על תקציבים זעומים שממילא בקושי מאפשרים להם לשרוד. ״עולם התרבות צריך לברוא עצמו מחדש ולהפסיק לחלום על חזרה למה שהיה. ככל שנקדים להבין שנדרשת יצירתיות ודימיון ונתחיל לפעיול כדי להמציא את עצמינו מחדש, כך נצליח לעשות זאת מהר יותר״.
הגיל לאמנות
קול הקורא שפירסם בשבוע שעבר מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית עורר סערה גדולה. סך הכל כוונה מצויינת, בתקופה בה עולם התרבות כמעט עומד מלכת – המוזיאון מבקש לרכוש יצירות לאוסף באדיבות קרן פרופ' מיכאל אדלר ז“ל:
״על רקע משבר הקורונה, אנו מזמינים אמניות ואמנים פלסטיים צעירים, שגילם עד 45, לשלוח הצעות לסדרות עבודות המהוות "יומני קורונה", שתירכשנה לאוסף המוזיאון. בכך, אנו מבקשים הן להביע תמיכה בקהילת היוצרים והיוצרות בארץ והן ליצור באוסף המוזיאון גוף עבודות משמעותי המתייחס לתקופה הנוכחית, מאז תחילת המגיפה״.
כך בנוסח המקורי של קול הקורא. התקציב שהוצע, 70,000 ש״ח אמור היה להתחלק בין שבעה אמנים.יות בתמורה לרכישת שבע עבודות על נייר או מדיום דיגיטלי.
בעוד המוזיאון מתכונן לקבל הצעות, קמה מחאה בפייסבוק נגד מגבלת הגיל. מה שפעם היה מקובל ביותר (בעבר מגבלת הגיל האופיינית היתה 35), היום, בעידן האפליה המתקנת והפוליטקלי קורקט, לא מקובל בעליל. נהפוך הוא – היום נעשים נסיונות רציניים לתיקון עוולות עבר.
ב– 10.10 האמנית מיכל היימן פרסמה בפייסבוק פוסט חריף נגד הגילנות בהצעה:
״לכבוד מוזיאון הרצליה, והעומדת בראשו איה לוריא, שחר פרדי כסלו – יו״ר איגוד האמנים Shahar Kislev, הועדה המקצועית המיועדת (שתמיד מעניין מי יהיו נבחריה? ), אמנים, אמניות עד גיל 45!
בעיניי מטריד, שמרני, נכנע לקשר הון שלטון ו״אמנים צעירים לכאורה״, הינו ״הקול הקורא״ לרכישת יומני קורונה לאוסף מוזיאון הרצליה״ (עד גיל 45)״. בסיום הפוסט היא כותבת כך:
״אני קוראת לאיגוד האמנים לנסות ולשנות ״קול קורא״ זה, לבקש לבטל את קרטריון הגיל, ואם יש צורך לעזור בקביעת הקריטריונים בשיתוף פעולה עם המוזיאון, ומבקשת מאד, מאמנים/יות שכבר הגישו, למשוך את הבקשה שלהם ולבקש שינוי קריטריונים. 7,000 שקלים זה סכום שיכול לעזור כמובן, לכולנו. שאלה: איה לוריא,המשפחה התורמת, למה לא נתתם לעצמכם/ן, לחשוב כיצד לתמוך באמת, תקופה שהשיוויון קורא לה, להשפיע על הקורה בימים אלה?״.
פוסט זה היכה גלים והצטרפו אליו גם אמנים ואנשי אמנות כמו גליה בר–אור, המנהלת האגדית של המשכן לאמנות בעין חרוד, שהביעו את התנגדותם לקריטריון הגיל.
ד״ר איה לוריא, מנהלת המוזיאון הופתעה. בשיחה שערכתי איתה הדגישה שמטרת המיזם היא להיטיב ולסייע לאמנים בתקופה קשה זו, על רקע המשבר שעולם האמנות חווה עוד מהסגר הראשון. יחד עם זאת, היא היתה קשובה לכאב ולתיסכול שהובעו בפייסבוק. היא פנתה לקרן, שהביעה נכונות לבטל את קריטריון הגיל ואף להגדיל את סכום המענק ל– 100,000 ש״ח, שיחולקו עתה בין עשרה אמנים.יות. ועוד היא מוסיפה: ״יש לראות פעולה של מוזיאון מתוך פרספרטיבה כוללת של תוכנית התערוכות, פרסים נוספים, ימי עיון שמוקדשים לאמנים כאלו ואחרים לפני שמאשימים באפלייה גילאית״.
יש כאן כמה עניינים שחשוב להתעכב עליהם. הראשון הוא חיובי ומתייחס לרמת הקשב של מנהלת המוזיאון לקולות העולים מן השדה. יחד עם זאת, יש כאן עוד דבר והוא קשור בסגנון. האם פוסטים תוקפניים בפייסבוק הן הדרך האופטימלית להשגת תוצאות? ״אני מאמינה בדיאלוג קצת יותר מאופק״ אומרת לוריא ומדגישה שיחס כוחני עלול גם לשתק ולפגוע במהלכים עתידיים.
המהלך של בחינה מחודשת, הודאה בטעות ותיקון העיוות אינו נפוץ – לא בתחום שלנו וגם לא בתחומים אחרים. זוהי בהחלט נקודת זכות גדולה למנהלת מוזיאון הרצליה. למרות שזה עדיין מקובל בקולות קוראים, נראה לי שכבר אין מקום לגילנות בשנת 2020 והבקשה לשנות את הקריטריון היתה מוצדקת. אבל יש להיזהר מהיסחפות לאותו סגנון של שיח ציבורי אגרסיבי, שרבים מאיתנו סולדים ממנו.
כמו שכתוב בעבודת האמנות המעטרת פוסט זה (של האמן Peter Liversidge) – הכל באמת קשור ונראה שהטון הלוחמני חודר גם לשדה האמנות. צורם בעיני שהמוחים והמוחות לא פנו ישירות לאיה לוריא אלא בחרו בפלטפורמת פייסבוק כדי להביע בפרהסיה את כאבם.
יריד צבע טרי במהדורה דיגיטלית
השבוע התקיימה מסיבת עיתונאים (אין כיבוד באירועי הזום האלה…) שבה הושקה המהדורה הדיגיטלית של יריד ״צבע טרי 2020״, שתיפתח לקהל הרחב ב– 28.10 ובניגוד לירידים מקוונים אחרים בעולם, אין לו תארך סיום.
בהמשך לפוסט שכתבתי על ירידי האמנות בקורונה, גם היריד המקומי היחיד של ישראל נאלץ להמציא עצמו מחדש ולדעתי זה ממש עושה לו טוב! צוות מצומצם של חמש נשים מוכשרות ובראשן מייסדות היריד יפעת גוריון ושרון טילינגר, גיבשו קונספט הדוק, תוך ניצול חכם של המדיה הדיגיטלית.
חממות האמנים והמעצבים יחשפו 38 אמנים ו– 32 מעצבים. בנוסף, יתקיים הפרוייקט האהוב של הגלויה הסודית, הפעם בשיתוף פעולה עם קמפוס אריסון לאמנויות – בית הספר לאמנויות, תל–אביב. כל ההכנסות ישמשו להמשך קיום וביסוס לימודי האמנות בבית הספר, ולתמיכה בתלמידים מרקעים מוחלשים.
Don’t DIS my ABILITY! – פרויקט השותפות הייחודי של ארגון ג'וינט ישראל והמחלקה לתקשורת חזותית, בצלאל, הפגיש סטודנטים עם אנשים עם מוגבלויות. התוצאה תהיה תערוכת צילום דיגיטלית בנושא מיניות אצל בעלי מוגבלויות.
בנוסף, תהיה קטגוריה של יצירות שנועדו מראש למסכים. עוד חידוש הוא מגזין בעריכתה של מנהלת התכנים של היריד, מנור גרא ובו כתבות על אמנות ועיצוב, על שילובם בחלל הביתי, כתבות על אמנים ומעצבים במטרה לעורר השראה.
החידוש הכי בולט במהדורה מיוחדת זו של צבע טרי הוא היעדר דמי כניסה. כל אחד יכול לבקר ביריד, לצפות בדפי האמנים והמעצבים ואף לרכוש עבודות. בכל עמוד יהיה סרטון של האמן והעבודות המוצעות למכירה – כולל מחירים.
בקיצור, יש בהחלט למה לצפות. האתר יהיה זמין רק מה – 28.10 וכמובן שאתן תזכורת לקראת המועד.
מאד נהנית מהניוזלטר השבועי שלך. מנסה לשתף בפייסבוק ולא מצליחה
הי רמונה תודה רבה. שימי לב שבסוף כל פוסט יש לינקים לשיתוף.
המידע שהעברת מאד מענין.
תודה על הפוסט המעניין.
יישר כח לאיה לוריא ומוזיאון הרצליה על ההרתמות להעשרת האוסף דווקא בימים אלו. חיזוק חיובי גם לשר חילי טרופר בנסיונותיו למצב גם את התרבות במקום גבוה בסדר העדיפויות הכללי.
תודה שאת מזכירה שיש גם חיים ונורמליות
תודה על גיליון מעניין כתמיד.
כל הכבוד לאייה לוריא , שהקשיבה לרחשי השטח והלכה לקראתו. אכן אין מקום לגילנות , בעולם האמנות, היום.
סופר מעניין. תודה דבי