בין יריד וירטואלי אחד לשני, זה בדיוק הזמן המתאים לדבר על השפעת הקורונה על ירידי האמנות ולתהות למה ניתן יהיה לצפות מירידים בעידן פוסט הקורונה.
אחת השאלות הגדולות המעסיקה את עולם האמנות הגלובאלי בימי הקורונה נוגעת לעתידם של ירידי האמנות. אותם מגה אירועים, שהקפיצו את קהל האספנים מנקודה לנקודה על הגלובוס במהלך השנה, שריכזו מאות גלריות במקום אחד לזמן מוגבל של כמה ימים. הירידים הפכו להיילייטס המסחריים של עולם האמנות.
הקונספט של ריכוז סוחרים במקום אחד לזמן מוגבל קיים כבר מאות שנים והוכיח עצמו כמודל מסחרי מוצלח. מעניין שבתחום האמנות, הירידים הראשונים לאמנות עכשווית קמו בקלן (1967) ובבאזל (1970) – לא ערים מרכזיות מבחינה אמנותית, אבל עם כוח משיכה בגלל אספנים מקומיים עשירים.
עידן הירידים
רק בשנות האלפיים המוקדמות החלו הירידים לתפוס תאוצה ופופולריות עד שכבר ב 2005, התקופה הוכתרה כ״עידן ירידי האמנות״, כשהיו סך הכל 60-70 ירידים בעולם. מי היה מאמין שכעבור עשור יהיו כמעט 300 ירידים בשנה, כמעט בכל עיר גדולה בעולם. החשובים שבהם הפכו את הערים המארחות למרכזי אמנות אטרקטיביים, בהן עשרות אירועים וירידים לוויינים, המתקיימים לצד היריד המרכזי. ערים כמו באזל ומיאמי ממש הוגדרו מחדש כמרכזי אמנות בזכות הירידים החשובים המתקיימים בהם.
למרות הצלחת המודל, אנשים כבר החלו להתעייף מירידים וממש לפני תחילת הקורונה החלו דיבורים על חוסר ההתאמה בין טביעת הרגל של עולם האמנות לבין מצב כדור הארץ. אחד האוצרים החשובים בעולם, הנס אולריך אובריסט, הצהיר שהוא עומד לצמצם את נסיעותיו בעולם וגם לשנע פחות עבודות לתערוכות בגלריה סרפנטיין הלונדונית, שם הוא עובד כרגע. ואז הגיעה הקורונה ושמה סוף לכל. היריד הראשון שבוטל, אחרי היסוסים רבים, היה ארט באזל הונג קונג. אז עוד תהיתי אם זהו ביטול חד פעמי או סנונית ראשונה של גל ביטולים. אוי, התמימות. את התשובה אנחנו כמובן כבר יודעים. 2020 נמחקה מהמפה – גם מבחינת ירידים. בבת אחת נדרשנו לשנות הרגלים ולהתחיל להתרגל לראות עולם באופן וירטואלי עד שגם העולם האמיתי קיבל ראשי תיבות, IRL – In real life. המציאות הוירטואלי. ה– VR, הפכה עכשיו למציאות השלטת בעולמינו.
שדה אנלוגי בעולם דיגיטלי
עד למגיפת הקורונה, עולם האמנות התנהל בעיקר באופן אנלוגי. מודל הגלריה לא השתנה כמעט מאז המאה ה– 18 ולמרות שלכל גלריה המכבדת את עצמה יש אתר אינטרנט, המסחר נעשה בדרך הישנה והטובה – פנים מול פנים. הדו״ח האחרון של בנק UBS בשיתוף עם יריד ארט באזל מדווח שרק 9% מסך העסקאות באמנות ב– 2019 נעשו אונליין. יחד עם זאת, דו״ח חדש של Art Tactic מביא נתונים מדהימים לחודשים ינואר – אוגוסט 2020, המראים עלייה של 255% במכירות פומביות אונליין וזה ביחס לנתוני שנת 2019 כולה.
אז אנחנו רואים שאנשים מתחילים לשנות הרגלים ולעבור ביתר ביטחה לרכישת אמנות אונליין, כפי שנאלצו להתרגל לעשות כמעט בכל תחומי חיינו בשנה זו.
חדרי צפייה אונליין
המוכנות לרכוש אמנות אונליין פותחת את הדרך למודל חדש של ירידים מקוונים, שכבר יש לו שם: OVR – online viewing rooms – חדרי צפייה אונליין. המעבר מירידי IRL לירידים וירטואליים היה מהיר מאד והחל למעשה כבר במרץ, כתחליף לארט באזל הונג קונג, שבוטל. מאז, הקונספט החדש עדיין מנסה למצוא את הנוסחה המיטבית כדי למשוך קהל ורוכשים. הרי בסופו של דבר, חדר צפיה אונליין הוא בסך הכל דף אינטרנט. אלא שתחת המטריה של היריד – בין אם זה ארט באזל או Frieze – גלריות אמורות לקבל חשיפה הרבה יותר גדולה מאשר באתר הגלריה שלהם. עד לאחרונה, ארט באזל לקח על עצמו את עלויות ההפקה של ירידי האונליין, שהתקיימו באותם הימים בהם אמור היה להתקיים היריד IRL.
יריד חדש בשכונה
השבוע התקיים יריד נוסף מבית היוצר של ארט באזל, ללא קשר ללוח הירידים השנתי. OVR:2020 התקיים במשך שלושה וחצי ימים, לראשונה תחת נושא מאחד: עבודות שנוצרו בשנה זו. 100 גלריות השתתפו ולראשונה גם נדרשו לשלם עבור הזכות. בולטים בהיעדרם היו שלוש המגה–גלריות: גאגוזיאן, דיוויד צווירנר ופייס, משתתפים קבועים בירידים הגדולים, אלא שהפעם היה להם נוח יותר לצפות מהצד ואולי הם לא רצו ״לשרוף״ ביריד את העבודות החדשות של אמניהם. אבל בעיקר, כי הם משקיעים בפלטפורמות הוירטואליות העצמאיות שלהן, שם הם יכולים להציג מה שהם רוצים בלי מגבלות מונחתות על ידי היריד.
העיקר זה השמפניה
חשוב לזכור באשר לתופעת הירידים, שמרכיב מרכזי בהצלחתם קשור למערכת הקשרים העניפה – הרשת – שנוצרת במפגש של כל שחקני השדה במקום אחד. גלריסטים, אוצרים, מבקרי אמנות, יועצים, עיתונאים ובעיקר אספנים. הרשת הזאת מקיימת טקסים רבים כמו ערבי VIP ברמות שונות (תמיד יש אנשים שהם VVVVIP), הסעות במכוניות יוקרה לאספנים שמארגני היריד חפצים ביקרם, סיורים, פגישות ומסיבות נחשקות עם כל המי והמי של הברנז׳ה. הנראות חשובה מאד באירועים אלה: מי היה, עם מי, מה לבשו, מה רכשו – ירידים מספקים המון כותרות ברמת הרכילות ונוצרת היררכיה, המעוררת מוטיבציה לעלות בסולם הדרגות כדי להגיע לרמה הנחשקת. כל זה מבוטל כאשר היריד מתרחש אונליין. כשכל אחד נכנס לצפות בביתו, בלי אינטראקציה ובלי נראות, הכל הופך לפחות אטרקטיבי. מה שנשאר נאמן הם אספני ההארד–קור, המכורים הכבדים, שמחפשים את הדבר הבא ורוצים להיות מעודכנים תמיד.
אחת הבעיות בירידי אונליין שאין להם שעות פתיחה ואנשים נכנסים בכל שעות היממה מאיזורי זמן שונים בעולם. לא תמיד יש נציגי גלריות זמינים בכל שעה. הבעייה הכי גדולה היא לתת תחושה של חדר אמיתי וזה כמובן בעייתי מאד כשמדובר בעמוד אינטרנט.
יש בלבול רב, בעיקר אצל האספנים המבוגרים יותר. זהו זמנם של האספנים הצעירים, שהטכנולוגיה לא מרתיעה אותם ואכן, הנתונים מראים שדור המילניום רוכש פי שש אמנות אונליין ביחס לאספנים המבוגרים יותר.
עתיד הירידים
כפי שאמר מרק שפיגלר, מנהל ירידי ארט באזל, אין דרך חזרה אחרי אימוץ טכנולוגיות. לכן, כל הכלים הוירטואליים: סיורים בביתנים/תערוכות, סרטונים על אמנים ועל יצירות – כל אלה יישארו רלבנטים גם בתקופת פוסט הקורונה. גם כשנשוב לטוס ולהתחכך בירידים, יהיו כאלה שלא יוכלו להגיע וסיור וירטואלי בתוך הביתן תמיד יהיה מבוקש. העתיד הוא היברידי – שילוב של IRL יחד עם OVR ובתוך כל הסבך הזה דבר אחד בטוח – את מושג ה– fair fatigue – העייפות שחשים אחרי יומיים מלאים של שוטטות רגלית בירידים, מחליפה עייפות מסוג אחר – digital fatigue.
מאוד מעניין דבי!
מאוד מענין מרחיב דעת ומעורר מחשבות, תודה דבי
תודה נחמה
הי דבי, נתת תיאור מקיף וממצה גם יחד, של הנעשה בשדה בעת הנוכחית , וראיה מפוכחת לעתיד. עשה לי סדר. תודה
תודה מירי
דבי יקרה!
נהניתי לקרוא את הניוזלטר המעניין שלך אודות ירידי האמנות. אכן עידן חדש!
בברכת חג שמח ושנה טובה,
נירה
תודה נירה יקרה