מראות קשים
אחד המראות המביכים ביותר הזכורים לי בהקשר של אמנות היה בשנת 2012, כאשר ראיתי פסל ענק של יאיוי קוסאמה בשמלה אדומה עם נקודות לבנות, שהוצב מעל לפתח הראשי של חנות הכלבו סלפרידג׳ס בלונדון. האירוע היה שיתוף הפעולה הראשון בין קוסאמה לבין בית האופנה לואי ויטון. זה היה ממש בתחילת שיגעון האינסטגרם, וכפי שנאמר לא פעם – יאיוי קוסאמה היא האמנית המושלמת לעידן האינסטגרם. בנוסף לכך שזה מצטלם נהדר, האמנות שלה אינה דורשת כל מאמץ. היא חיננית, צבעונית, וכל מי שאוהב נקודות יכול להתחבר אליה. זה לא היה תמיד כך, כפי שלמדנו בתערוכה הרטרוספקטיבית שהוצגה במוזיאון תל–אביב. אבל קוסאמה בת ה– 93, שחיה כבר עשרות שנים במוסד לחולי נפש, עוסקת כבר שנים בנקודות, לשמחת ההמונים, שמסתערים על כל תערוכה שלה במה שמכונה קוסאמה–מאניה.
גם אני נפלתי בפח
לצערי, השבוע נחשפתי שוב למראות מביכים באותו הקשר בדיוק, בעקבות השקת הקמפיין השני של קוסאמה עם לואי ויטון. חנויות הרשת ברחבי העולם, לצד בתי כלבו יוקרתיים, המוכרים את המותג, התקשטו לא רק בנקודות אלא באלמנטים פירוטכניים שבשיאם – רובוט מאד משכנע בדמותה של יאיוי קוסאמה, עומדת בחלון הראווה של לואי ויטון בשדרה החמישית (גם בהרוד׳ס בלונדון), ומציירת עיגולים על החלון. היא גם מתקשרת עם העוברים והשבים – מחייכת, קורצת ואפילו מנופפת לשלום. מראה מטריד מאד.
חייבת להודות שגם אני נפלתי בפח – חשבתי שזו היא. תנועות הגוף, הבעות הפנים אמנם נראו קפואות ואיטיות אבל אישה בת 93 הרי לא יכולה לנוע כל–כך מהר. אלה שאז הסתכלתי שוב וראיתי שהיא לא באמת מציירת את הנקודות והבנתי שהטכנולוגיה שוב נצחה – מדובר ברובוט משוכלל.
הרשת גועשת
הרשת גועשת בדיונים בעד ונגד. מעבר לטעם אישי, יש כאן סוגיה עדינה. מדובר באישה חולת נפש בת 93, מוקפת בצוות המנהל את הסטודיו שלה, הנמצא בסמוך למוסד שבו היא גרה בטוקיו. לא הצלחתי למצוא אף צילום שלה מהשנים האחרונות ואין כל התייחסות אישית שלה לקמפיין הנוכחי – רק תגובה של ״הסטודיו״. ובכלל, קשה לדעת מה מצבה הקוגניטיבי והאם היא בכלל ערה לכל ההמולה המתרחשת סביבה. כן, אני יודעת שגיל זה רק מספר – גם אבא שלי בן 93 והוא מאד מחובר לסביבתו אבל החשש המובע במקומות רבים ברשת הוא של ניצול של קוסאמה ללא הסכמתה.
מצד שני, יאיוי קוסאמה תמיד אהבה להיות באור הזרקורים, כפי שכתבתי באחת הכתבות בהן סקרתי את תופעת הקוסאמה–מאניה בהקשר של התערוכה במוזיאון תל–אביב. היא היתה מאד מעורבת בשיתוף הפעולה הראשון עם לואי ויטון ב– 2012 ולכן, אי אפשר לחשוד שהקמפיין הנוכחי לא יהיה לרוחה. מה שהשתנה זה האמצעים הטכנולוגיים, שמאפשרים את הרובוטים המשכנעים ועוד סוגים של פירוטכניקה בחלונות הראווה.
צוחק כל הדרך אל הבנק
יש המתרעמים על המיסחור של האמנות אבל בעיני, האמון של מותגים מצליחים ביכולת של אמנים לקדם את מכירותיהם הוא דווקא חיובי. אמנים ואמניות רבים עושים זאת. כד כה לואי ויטון שיתף פעולה עם אמנים כמו ג׳ף קונס, טקשי מורקמי, ריצ׳רד פרינס, והאמנית הצעירה צ׳בללה סלף, שגם היתה פרזנטורית של יוניקלו. האמן דמיאן הירסט שיתף פעולה עם בית האופנה של אלכסנדר מקווין ואפילו סלבדור דאלי שיתף פעולה עם מעצבת האופנה אלזה שיאפרלי. מה שכן, קולקציה של כ– 400 פריטים כמו בשיתוף הפעולה הנוכחי טרם נראה.
צרייך לקחת בחשבון שהמרוויח הגדול כאן הוא ברנאר ארנו – האיש העשיר בעולם והבעלים של לואי ויטון. בכל פעם שקוסאמה מוזכרת, גם המותג שלו זוכה לחשיפה – בין אם מסכימים או מתנגדים. הוא יצר את הבאז האולטימטיבי מבחינתו ולגבי קוסאמה – אפשר לומר שהיא עצמה קידמה את עצמה כמותג בכל הפעילות שלה בשנים האחרונות.
רוצים לשתף פוסט זה?
תפיצו את האהבה. תודה
[addthis tool="at-below-post"]
