למרות ששומרי הסף נרדמו בשמירה והתעוררו ממש ברגע האחרון, המכירה מעוררת המחלוקת של פריטים מתוך אוסף המוזיאון לאמנות האיסלאם בירושלים נבלמה השבוע - פחות מ- 24 שעות לפני מועד קיומה. על הדרמה הגדולה שהתחוללה השבוע והיבטים השונים של המחלוקת קראו כאן
חודש עבר מאז שכתבתי על כוונת המוזיאון לאמנות האיסלאם בירושלים למכור עבודות מהאוסף שלו במכירה פומבית שהיתה מיועדת להתקיים השבוע בסותבי׳ס לונדון. תקציר הפרשה: מוזיאון אמנות האיסלאם החליט לפני שנתיים למכור יצירות מתוך האוסף כדי לממן את המשך פעילותו וזאת למרות שכרגע הוא אינו מצוי במשבר כלכלי. מוזיאון האיסלאם הינו בבעלות קרן הרמן דה שטרן, שאף אחראית ל- 70% ממימונו ועתה נקלעה לקשיים וביקשה לממש יצירות כדי להבטיח מימון עתידי.
מדי פעם אנחנו שומעים על מוזיאונים שמוכרים מספר בודד של עבודות אבל במקרה זה, כמות העבודות כה חריגה, עד שהיא חולקה בין שתי מכירות בסותבי׳ס לונדון: 190 פריטי אמנות איסלאמיים ועוד כ- 60 שעונים מהאוסף הנדיר של המוזיאון – מידע שנוסף מאז שפרסמתי את הפוסט הראשוני בנושא.
מיד כשחשף את קיום המכירה, שוחח גואל פינטו בתוכניתו ״גם כן תרבות״, עם מנהל המוזיאון נאדים שיבאן שהסביר שאם לא ימכרו, המוזיאון לא ישרוד. הוא אף ניסה להמעיט בערכן של היצירות שהוצאו למכירה, בטענה שמדובר בכפילויות ובפריטים לא חשובים. שיבאן התייחס ספציפית לכמה קסדות של לוחמים מהמאה ה- 15 וה- 16 והצדיק את מכירתן בכך שהוא עצמו אינו מקדש מלחמה ולכן גם סגר את אולם התצוגה של כלי הנשק במוזיאון. עולה כאן כמובן שאלה לגבי הסמכות של מנהל להפעיל שיקול דעת המבוסס על דעותיו האישיות ולא על טובת הכלל.
מאז ובזכות לא מעט אנשי אמנות ותרבות שטרחו לפרסם את זעזועם מהמהלך, המסע נגד המכירה צבר תאוצה והשבוע התחוללה דרמה של ממש, כאשר בסופו של דבר המכירה נעצרה – פחות מיממה לפני מועד קיומה. בשבוע באחרון גם היועץ המשפטי לממשלה ואפילו נשיא המדינה נרתמו והקדישו זמן, גם אם ברגע האחרון, ללמוד את הנושא ולפעול כדי לעצור את המהלך שאין תקדים להיקפו.
כמה פרטים שחשוב לדעת:
- התוכנית למכור את הפריטים החלה להתגבש לפני שנתיים ללא קשר לקורונה אבל רק בחודש יוני 2020 הועברה הבקשה לרשות העתיקות, שעל פי הנאמר בתוכנית גם כן תרבות ב– 22 בספטמבר, הצליחה לעצור מכירה של שני פריטים בלבד כי רק הם מקורם בארץ. מבחינה חוקית, נאמר שלא ניתן היה למנוע את המכירה. זה גם היה המסר באותו שידור ממשרד התרבות. העובדה שהמוזיאון לא שיתף אף אחד בתוכנית המכירה עד ליוני שנה זו, אחרי שכבר נעשתה פניה לסותבי׳ס ללא ניסיון למצוא פיתרון בתוך המדינה עוררו זעם רב.
מוזיאון האיסלאם על שם ליאון אריה מאייר נוסד על בסיס אוסף פרטי של הנדבנית הבריטית ורה סלומונס, שרכשה בכספה את האוסף על סמך בחירותיו של פרופסור ריצ׳רד אטינגהאוזן, שהיה אחד המומחים הגדולים בעולם לתרבות האיסלאם. בלב הדיון על לגיטימיות המהלך עומדת הסוגיה של פרטי מול ציבורי. אמנם האוסף הוא פרטי אבל הכרה במוזיאון לצורכי תקציב נותנת לו מעמד ציבורי ובכך הופכת גם את האוספים שלו לציבוריים ומחייבת אותו לשמר את נכסי התרבות שברשותו לדורות הבאים ואף לעמוד בסטנדרטים האתיים המוגדרים בחוק המוזיאונים.
השעון נעצר בדקה ה– 90
השבוע התחיל בפרסום כתבת תחקיר רחבה של נעמה ריבה בעיתון הארץ על הפרשה. באותו היום, התבשרנו, שוב בתוכניתו של גואל פינטו, על כך שועד הנאמנים של המוזיאון החליט להשעות את המכירה. יחד עם זאת, סותבי׳ס, שאצלם כבר נמצאים הפריטים, הודיעה שמבחינתם המכירה תתקיים כמתוכנן. בערב יום ראשון גם נשיא המדינה התבטא בנושא ואמר שהוא עוקב אחרי הידיעות ומבקש לעשות הכל בכדי למנוע את מכירת הפריטים שהערך התרבותי שלהם רב מערכים הכלכלי.
ביום שני, 24 שעות לפני המכירה, גם שר התרבות פירסם הודעה על כך שהופתע לגלות בשבועות האחרונים כי מתבצעת מתחת לפני השטח מכירה יקרת ערך וחסרת תקדים בהיקפה במוזיאון האיסלאם בירושלים וכי מבדיקת הנושא עולה שהפריטים הינם יקרי ערך. ״לא נעמוד מנגד ונפעל בכל דרך משפטית וציבורית כדי למנוע נכסי צאן ברזל של מוזיאון האיסלאם״. באותו היום נפגש השר טרופר עם אביחי מנדלבליט– היועץ המשפטי לממשלה במשך ארבע שעות ודנו באמצעים העומדים לרשותם.
ביום שני בלילה הופיעה הודעה באתר של סותבי׳ס על דחיית המכירה.
ביום שלישי, נקבע כנס ביוזמת איגוד המוזיאונים ואיקו"ם ישראל בנושא אתיקה במוזיאונים. לא במקרה נקבע הכנס ביום המכירה, גם כדי להביע מחאה וגם להרחיב את הידע לגבי הסוגיות המוסריות המחייבות מוזיאונים. הכנס היה מרתק וניתן לצפות בו במלואו בפייסבוק.
שר התרבות והספורט חילי טרופר פתח את הכנס וטען שאי אפשר שאינטרסים כלכליים ינהלו את חיינו. ״אוצרות המוזיאון אינם מטבע עובר לסוחר. משרד התרבות תחתיי לא יוותר בסוגיות אתיות וציבוריות כה משמעותיות. המאבק שפתחנו בו זכה לשמחתי לתמיכה רחבה, בין השאר על ידי נשיא המדינה. זה מאבק עקרוני שאני מתכוון להמשיך בו. אני רוצה להודות ליועמ"ש, למשנה ליועמ"ש ולפרקליטת מחוז ירושלים וצוותה על ההירתמות המהירה שהביאה לכך שמוזיאון האיסלאם חזר בו מכוונתנו למכור את הפריטים״.
כסף, מוסר וחוק
הדילמה היא אמיתית. מוזיאונים פועלים בתקציבים בלתי אפשריים ונדרשים להמציא מקורות מימון אחרים כדי להתקיים. השאלה לגבי סדר העדיפות, כפי שגב׳ ורה סולומונס צוטטה על ידי מנהל המוזיאון שתומך בדעתה – אנשים היו לה חשובים יותר מחפצים. המשמעות הפרקטית של אמירה זו נוגעת בהמשך תפקודו של המוזיאון כמקום של חינוך לתרבות וסובלנות, אל מול אחזקת פריטים שממילא אינם מוצגים לציבור.
פרופסור אסא כשר התייחס לסוגיה זו השבוע בכנס של איגוד המוזיאונים. הוא דיבר על הציפיה הציבורית שמוזיאון יפעל לטובת הכלל ויהיה ראוי לאמון לו הוא זוכה. לא בגלל שזה החוק, לא כי זה כדאי אלא כי זוהי התנהלות ראויה.
״בין טובת הכלל לקנין הפרטי יש הרבה פשרות אבל אין לנו רשות לפגוע בתצוגה – שהיא המשמעות של המוזיאון. אין רשות למחוק היבטים שלמים של תרבות. כמו למשל בשעונים מתוך האוסף של מוזיאון האיסלאם. באיזון האתי לא בא בחשבון למכור פריטים מתוך האוסף לכל המרבה במחיר. אין אפשרות לפעול מתוך שיקולים אישיים או דעות פוליטיות. חייבים להציג פירוש רחב של ההיסטוריה האנושית, גם היא לא תואמת את השקפת עולמו של מנהל המוזיאון״. כך, פרופ׳ אסא כשר. ד״ר ספי הנדלר כינה בכנס את המכירה של מוזיאון האיסלאם ״חרפה מוסרית״. הבעייה היא שהחוקים והתקנות ניתן לפרשנות.
את ההיבט המשפטי פרשה באותו הכנס עו״ד עדנה הראל פישר, כיום חוקרת במכון הישראלי לדמוקרטיה ובעבר, היועצת המשפטית של משרד התרבות. הבעייה בחוק בהקשר למקרה זה הוא רצון המחוקק להגביל מכירת מוצגים מצד אחד אך יחד עם זאת, החוק גם מאפשר למוסד המוכר עצמאות וחופש פעולה. המדינה אמורה לפקח על האינטרסים של הציבור – לגבי כל מוצג שנמצא במוזיאון, בלי קשר לבעלות עליו – רק מעצם היותו מוצג במוזיאון. יתכן שמקרה זה יגרום לתיקון סעיף 12 בחוק המוזיאונין – אותו סעיף לא ברור ואולי באמת הגיע הזמן לבחון מחדש את חוק המוזיאונים בישראל. אבל בלי קשר לחוק זה, מן הראוי היה שהמדינה תקדיש תקציבים שיאפשרו למוזיאונים להתקיים בכבוד.
בדם ליבו
ביום שלישי לאחר פרסום הודעת ביטול המכירה, פירסם מנהל מוזיאון האיסלאם נאדים שיבאן פוסט מלא כאב והאשמות בפייסבוק ובו טען שהמכירה חוקית וגם מוסרית וגם ש״זכותם של מנהלי קרן הרמן דה שטרן כבעלים החוקיים של האוסף, המקיימים את צוואתה של ורה סלומונס שהעדיפה תמיד אנשים וחינוך על פני חפצים, למכור את השייך להם, ובכך לדאוג לעתידו של המוזיאון.״
למחרת יום המכירה שוב התראיין מנהל המוזיאון אצל גואל פינטו ואמר דברים קשים. הוא האשים את החברה ואת התקשורת בצביעות. לדברי שיבאן, מוזיאונים היום רוצים להתחדש ואינם רק מהוים אכסניה לחפצים שתקועים במחסנים שלהם.
עוד טען שלמדינה אין למעשה יכולת חוקית למנוע את המכירה ואם יוחלט, עד למועד החדש של המכירה בסוף נובמבר, להסיר מהרשימה פריטים מסויימים, זו תהיה תוצאה של רצון טוב מבחינת קרן הרמן דה שטרן, שבאופן פורמלי, היצירות באוסף המוזיאון הן בבעלותה. כל זאת יקרה אם המדינה תסכים לשפות את המוזיאון ולהזרים אליו כספים שיאפשרו את המשך קיומה. אם המדינה תיתן כסף, הוא יבטל מיד את המכירה, כך מנהל המוזיאון.
מהו ערך?
כחוקרת תרבות אני רוצה להאיר זרקור על מושג הערך, המרכזי כל כך בעולם האמנות. הערך הראשי של יצירת אמנות הוא ערך אמנותי, תרבותי. זהו ערך סימבולי, בניגוד לערך כלכלי, שהינו בר מימוש. עם השנים, ככל ששוק האמנות גואה ומחירי היצירות מרקיעים למיליונים רבים, המתח בין שני סוגי ערך אלה גדל. מוזיאון אינו מוסד למטרות רווח ובמשך מאות שנים לא היה עולה על הדעת למכור יצירות מוזיאליות. מוזיאון היה תמיד התחנה הסופית של יצירות אמנות. אבל היום נוצרה סיטואציה מסוכנת שבה התקציבים קוצצו וערכן הכלכלי של יצירות מוזיאליות עלה מאד וכך הפיתוי למכור יצירות מהאוסף גדל. כדי למנוע זאת, קיימת רגולציה ומערכת של חוקים ותקנות ייחודיים לכל מדינה המאפשרים בקרה של מהלכים מסוג זה. בנוסף, איגוד המוזיאונים הבינלאומי פועל גם הוא כדי למנוע התנהלות לא אתית של מוסדות, שכל מהותם היא שמירה על נכסי התרבות של האנושות למען הדורות הבאים.
כדי למנוע אירועי מכירה כאלה בעתיד, יש לדאוג לכך שמוזיאונים יתוקצבו באופן שיאפשר להם להמשיך ולפרוח. המקרה של מוזיאון האיסלאם והעובדה שנשיא המדינה, שר התרבות והיועץ המשפטי לממשלה דנו בו העלו לפתע את התרבות לסדר היום, לאחר זמן רב של דממה. אם יש דבר טוב בכל הסיפור הזה, אולי למישהו ייפול האסימון לגבי מה שעומד על הפרק בעת שתרבות נדחקת לסוף התור הן מבחינה תקציבית והן מבחינת הקורונה. נכסי התרבות אינם שייכים רק לשוחרי תרבות אלא לכולנו ומשום כך הם אמורים להיות חשובים לכולנו – גם למקבלי ההחלטות. כמו שאמר השר חילי טרופר בכנס על אתיקה במוזיאונים:
״חברה שיודעת לפתוח קניונים לפני מוזיאונים היא חברה מאד עצובה״.
אם מוזיאון האיסלאם יוכל להגיע להסדר עם המדינה לגבי תיקצוב שיאפשר לו להמשיך לפעול מבלי למכור עבודות, אולי גם מוזיאונים נוספים יהנו משינויים בתקציב.
עידכון לגבי סוף הפרשה:
שלושה ימים לפני המכירה, לאחר התערבות נשיא המדינה ושר התרבות, המכירה נעצרה וכביכול הוקפאה. עמלת הביטול של בית המכירות בסך 2.8 מיליון דולר היתה מאלצת מכירת חפצים לתשלום החוב. הפלונטר נפתר בצורה מפתיעה ביותר על ידי משפחת המלוכה הקאטארית, שהגיעה להסדר עם סותבי׳ס לגבי סכום הפיצוי (הסכום לא פורסם). בתמורה, המוזיאון ישאיל לחלל תצוגה בפאריז, השייך לבית המלוכה ומציג תערוכות של אמנות האיסלאם. מדובר בחפץ מרכזי מתוך האוסף שיושאל למשך עשר שנים. הקרן הקטארית אף תסייע במימון פעילות המוזיאון.
מדובר בפיתרון שבודאי לא היה מתאפשר לולא התחממות היחסים עם האמירויות ומהווה סיום בהחלט מפתיע לפרשה עגומה זו. מה שחשוב עכשיו זה לוודא שהלקח נלמד ושאף מוזיאון לא יוכל להחליט באופן עצמאי על מהלך כזה ללא קבלת האישורים המתאימים.
"כל מהותם לשמור על נכסי התרבות"? לא כל מהותם הוא לשמור, להציג, ולחנך ולהעשיר את הציבור. אם המוזיאון יפסיק להתקיים לא נשיג כלום מכל אלה.
מה שלא צוין בשום מקום הוא שכמעט כל מוזיאון מוכר מידי פעם עבודות. גם עבודות משמעותיות. וזאת כדי להתקיים ולהתחדש. אז לפני שתוקפים – לשמוע את העובדות. וכאמור, זה אוסף פרטי. אי אפשר להתעלם מזה רק בגלל שהממשלה מתקצבת קצת את הפעילות שלו.
אכן, מהות המוזיאון וסיבת קיומו היא שמירה על נכסי תרבות. מוזיאון יכול לעשות הרבה דברים לפני שהוא סוגר את שעריו: לצמצם הוצאות, למשל.
זה לא נכון שכל מוזיאון מוכר מדי פעם אבל בהחלט יש כאלה שעושים זאת וזה בהחלט צויין – גם אצלי בפוסט הקודם בנושא.
לגבי תקיפה ושמיעת עובדות: אני לא חושבת שניתן לחקור יותר לעומק את הנושא ממה שחקרתי. אני גם לא חושבת שאני תוקפת אלא מביאה את הקולות השונים וגם מביעה את דעתי שבבירור שונה מדעתך. זה עדיין חוקי.
החיים אינם שחור לבן וכנראה שזו הסיבה שהמכירה עוכבה וממשיכה להיחקר. היום פורסם בעיתון הארץ שהשלב הבא בחקירה היא לראות מה נכתב בצוואה של ורה סולומונס. נראה לי שכל המעורבים בדבר מתייחסים לנושא מאד ברצינות ובודקים במיוחד את סוגיית הפרטיות של האוסף.
כתבה מעמיקה ומרתקת. תודה לך דבי
תודה על הפוסט המעניין (ובכלל על הניוזלטר).
הדבר היחידי שאני מזדהה עם מנהל המוזיאון זה שמוזיאון צריך להתחדש, כדי שיבואו אותם אנשים שוב ושוב (כמו במוזיאון ישראל וברוב המוזיאונים). זה לא במקום פריטים יקרי ערך שכבודם במקומם מונח והם חייבים להוות את עמודי התווך של המוזיאון.
מוזיאונים..שם לומדים על תרבות והיסטוריה…נמכור ולא יישאר דבר..
אולי יהיה ניתן למנף ולתעל את הסכמיי השלום עם האמרויותשנחתמו לאחרונה לטובת תקציבים ותרומות מצד "אחינו המוסלמים "לטובת אוצרות אומנות תמיכה במוזיאונים (כגון מוזיאון האיסלם)ופיתוח , באמרויות יש לאחרונה פריחה ועדנה להעתקת וחיקוי מוזיאונים מהמערב אליהם ומוזרמים לשם תקציבי עתק
אפשר שלא רק במטוסים ונשקים
התרבות והאומנות הן החמצן של האנושות
תודה דבי על כל הםוסטים המרתקים
קרן אור בעת הזו
יוכי הוד
שלום לדבי לוזיה
שמעתי את הראיון עם נאדים שיבאן, מנהל מוזיאון האיסלאם. לצערי שמעתי רק בכיינות ותלונות לכל העולם במקום תגובה עניינית. מה הוא רוצה למכור, ולמה. חבל שזו הייתה תגובתו. אני בטוחה שהוא לא היחיד שמחליט מה מוכרים.
נכון שמוזיאון צריך להתחדש, תלוי מה רוצים למכור ואיזה ערך יש לפריט.
יהודית
היי
מוזיאון האסלם עשה השנה תערוכה מהממת "משיגות גבול" נדירה ביופיה. אם למיזאון אין תקציבים לעשות תערוכה כזאת ולהביא מכל קצוות הארץ אנשים לראותה אין לו זכות קיום. מה שווה שיש לו במחסן 5000 פריטים יקרים ככל שיהיהו אם איש לא יכנס למוזיאון ויראה את אוספיו רק בגלל שהגיע לראות תערוכה עכשוית חברתית פוליטית חשובה כל כך. אני בעד למכור ויש לסמןך על הקרן שהיא תדע לא לרוקן ארכיביה.