על מומחיות, כוח וכסף בעולם האמנות

סלבטור מונדי

מיוחס זה לא ייחוס

בשבוע הבא יעלה לאקרנים (בצרפת) סרט דוקומנטרי חדש על היצירה היקרה בהיסטוריהסלבטור מונדי, של ליאונרדו דה וינצ׳י.

מאז הוצג הציור לראשונה בנשיונל גלרי בלונדון ב– 2011 – אז הוגדר כתגלית ברמה של פלנטה חדשהעברו על הציור הזה הרפתקאות רבות, עליהן כתבתי בפרוטרוט. השיא כמובן היה בסוף 2017, כשאז נמכר סלבטור מונדי ב– 450 מיליון דולר וזכה לתואר הציור היקר בהיסטוריההרבה מעל השיא הקודם. היצירה נרכשה, כפי שהתגלה בדיעבד, על ידי הנסיך הסעודי מוחמד בין סלמן ומאז היא לא נראתה. לקראת התערוכה הגדולה של ליאונרדו דה וינצ׳י בלובר, שנפתחה באוקטובר 2019, הכינו קטלוג מיוחד ליצירה ותוית שעליה נכתב ״מיוחס לליאונדרו דה וינצ׳י״. הציור לא הגיע לתערוכה, הקטלוג נגנז והכל בגלל המילה הקטנה הזאת ״מיוחס״, שמאחוריה עומדת דרמה גדולה ואחת המחלוקות הגדולות של ימינו, בהקשר של מומחיות.

הסיפור של סלבטור מונדי מציף את הבעייתיות של הוכחת אותנטיות של יצירות עבר. ראו לדוגמה את סיפור הקורוס של הגטי, עליו כתבתי בספרי.

פסל הקורוס של הגטי

מי קובע?

זהו סיפור על פסל יווני מהמאה ה6 לפני הספירה, שסוחר אמנות שוויצרי הציע למוזיאון  הגטי לרכוש בשנת 1983. אף שהסוחר סיפק ניירת באשר לפרובננס של הפסל, הגטי לא הסתפק בכך והזמין מומחה לאבן, אשר ביצע בדיקות מעבדה מקיפות. המומחה קבע שעל פי גיל האבן אכן מדובר ביצירה אותנטית. חבר הנאמנים של מוזיאון הגטי גייס סכום של 9.5 מיליון דולר בעבור פסל הקורוס.

לאחר הרכישה הגיע למוזיאון מומחה לאמנות יוונית עתיקה, ובמבט חטוף בלבד קבע בפסקנות שלא כך נראה פסל ששכב 2,000 שנה באדמה. הוא לא ידע לומר מה בדיוק לא בסדר, אך הטלת הספק גרמה לכך שהפסל הועבר בשנת 1992 ליוון, שם נערך סימפוזיון בשיתוף מומחים ברמה עולמית, אולם הם לא הצליחו להגיע להסכמה אם מדובר במקור או זיוף. בינתיים התברר שגם המסמכים, שכביכול העידו על האותנטיות של הקורוס, היו מזויפים. עד היום הפסל מוצג בווילה של גטי אשר במליבו, קליפורניה, והתגית הנלווית לפסל מנציחה את התעלומה הבלתי פתורה: האם זהו אכן פסל מהעת העתיקה או זיוף מודרני מושלם.

בוטיצ׳לי - נער עם מדליון

כאשר יש כמה מומחים לנושא מסוים או לאמן מסויים, יכולה בהחלט להיות אי הסכמה ביניהם לגבי אותנטיות. הבעייה היא שבמקרים כאלה, כמו גם במקרה של סלבטור מונדי, אין מומחהעל שיכול לשפוט בין המומחים. בסופו של דבר זהו תחום בו מתקיימים מאבקי כוח על פרסטיז׳ה, המעניקה למומחה את הסמכות העליונה לקבוע וככל שהאמן מפורסם יותר ומחירי יצירותיו גבוהים יותר, כך מחיר הטעות גם הוא גבוה יותר. יש גם דוגמאות הפוכות, בהן מומחים קבעו שיצירה מסויימת אינה מקוריתכמו שחשבו במשך שנים לגבי סלבטור מונדי, ובדיקות נוספות ואולי גם מומחים חדשים במועד מאוחר יותר ״הכשירו אותו״. כך קרה גם עם הציור היקר ביותר של בוטיצ׳לי שנמכר במכירה פומבית בינואר 2021. הנער המחזיק מדליון נמכר ב– 92.2 מיליון דולר. בפעם האחרונה שהועמד למכירה, בשנת 1982, הוא נמכר רק ב– 810,000$ וזאת לאחר שתואר בקטלוג רזונה של בוטיצ׳לי בשנת 1978 כ״מיוחס לבוטיצ׳לי או לתלמידיו״. מה קרה מאז? הציור ״הוכשר״, כנראה על ידי מומחה אחר ותואר בקטלוג של סותבי׳ס כדוגמא יוצאת דופן ליצירתו של בוטיצ׳לי. שווי השידרוג? כ– 91 מיליון דולר.

מתוך המחברות של דה וינצ׳י

ייתכן שעם התפתחות הטכנולוגיה ניתן יהיה בעתיד לפתור תעלומות כמו של הקורוס וגם של סלבטור מונדי, שהרי ככל שהטכנולוגיה מתקדמת כך משתכללות טכניקות האבחון, אבל גם הטכנולוגיה המתוחכמת ביותר אינה יכולה להוכיח מי החזיק את המכחולהאם זה היה המאסטר או כמה מתלמידיו.

עד כמה זה חשוב? לצופה כלל אין זה משנה ההנאה מיצירה נפלאה מובטחת בכל מקרה. אבל בתרבות שמקדשת את חותם האמן, בגלל הכסף הרב שמגלגל שוק האמנות, נושא זה הפך לחשוב מאין כמוהו.

רוצים לשתף פוסט זה?
תפיצו את האהבה. תודה

[addthis tool="at-below-post"]

עוד לא רשומים לקבל עידכונים
שבועיים במייל? כדאי!

כתיבת תגובה