למרות שעולם האמנות סובב סביב האמן ויצירת האמנות, שהיא הסיבה לקיום כל האקו–סיסטם רב המשתתפים הזה, דווקא הזירה המסחרית של האמנות מזניחה לא פעם את האמן עצמו. כמו בסיפור המתואר לעיל אבל בעיקר בכל מה שקשור למכירות במה שמכונה ״השוק המשני״. הכוונה ליצירות אמנות שנמכרות שוב ושוב. בפעם הראשונה שיצירה נמכרת – או דרך גלריה, סוכן או ישירות מהאמן – הוא יקבל על כך תשלום. אבל כשהרוכש יבחר למכור שוב את העבודה, האמן כבר נמצא מחוץ לתמונה. לדוגמא, בפברואר האחרון נמכר ציור של האמן הגאני אמואקו בואפו בפיליפס בלונדון תמורת 881,432$. ההערכה המוקדמת של היצירה היתה בין  40,000 ל 65,000$, הערכה היתה מבוססת על מכירות קודמות ביריד ארט באזל מיאמי ביץ׳, שם עבודותיו נמכרו בטווח מחירים שבין 15,000-45,000$. האספן/סוחר השנוי במחלוקת, סטפן סימצ‘וביץ, הידוע במהלכים המניפולטיבים שלו, רכש את הציור ״בגד הים הלימוני״ זמן קצר אחרי שסיים לצייר אותו. עברו שמונה חודשים בלבד ואז החליט לעשות את מה שהוציא לו שם רע – מהלך המכונה בשוק האמנות Flipping – כשאספן רוכש יצירה של אמן מתחיל ומוכר אותו מהר וברווח.

ברור שפרקטיקה זו אינה אופיינית רק לאמנים מגזע מסוים אבל כאמור, הרגישות היום כלפי אמנים שאינם לבנים היא בשיאה וכך נחשפנו למהלך מאד חריג בבית המכירות כריסטי׳ס, שקיימה תערוכה/מכירה וירטואלית ליצירות של 22 אמנים צעירים שחורים. מה שהיה חדשני במכירה, שהסתיימה באמצע אוגוסט (לא פורסמו תוצאותיה), היה המהלך שיזמה האוצרת שלה, אולי בעקבות הסיפור של בואפו. במכירה הזו, האמנים קיבלו 100 אחוז מהתמורה ממכירת עבודותיהם. ולא רק זה אלא שכל רוכש חוייב לחתום על חוזה עם תנאים נרחבים. הם נדרשו להתחייב שלא למכור את העבודות מהמכירה לפחות חמש שנים. אם הם אכן רוצים למכור, עליהם לתת לאמן זכות סירוב ראשונה ואם הם מוכרים למישהו אחר, הם חייבים לתת 15 אחוז מהרווח לאמנים.

יהיה מעניין לראות אם היוזמה החדשנית הזאת תזלוג לתוך הקטגוריה הכללית של מכירות עכשוויות. אני מניחה שזה מעורר הרבה התנגדות אצל אספנים שאינם מעוניינים להיות כבולים להסכמים לאחר שהשקיעו את מיטב כספם ברכישת יצירת אמנות. הבעייה העמוקה יותר היא האפשרות לעשות מניפולציות ולגרוף רווח כה גדול בזמן כה קצר.

ההיסטוריה הקצרה של האופנה הזאת מראה שמה שעולה מהר גם יורד מהר, כפי שראינו בעבר עם מטאורים כמו אוסקר מורילו שהיה הכוכב העולה של 2013-4. כוכבו דעך באותה מהירות שעלה. 

פרטי תמונת הכותרת של פוסט זה: Eniwaye Oluwaseyi, The Breakfast, 2020. Diptych. Oil on primed canvas מתוך תערוכת המכירה של כריסטי׳ס.

אהבתם? נהניתם? הירשמו לקבלת גיליון השבוע בעולם האמנות בכל יום שישי אחר הצהריים היישר לתיבת המייל שלכם.